האם יש חובה דתית להאריך מלאכותית את חייו של אדם גוסס? מותר להפסיק הזנה לחולה הנוטה למות? ומה עמדת ההלכה לגבי המשך טיפול שאין לו אופק? ארגון רבני צהר משיק שירות חדש שייתן מענה דתי ואתי – וגם סיוע נפשי - לחולים קשים לקראת סוף ימיהם ולבני משפחותיהם.
תחת הכותרת "עד מאה ועשרים", מרחיב הארגון עוד את שרותי הדת שלו, ופותח מוקד לשאלות גורליות שאיתם מתמודדים החולים והמשפחות לקראת המוות הצפוי. על רקע מגפת הקורונה, שהביאה עמה זינוק במקרי מחלה קשים ותמותה עודפת, זיהו בצהר את הצורך העולה מן השטח לתת סיוע לאזרחים בנושא זה, מנקודת מבט יהודית.
אחת הדילמות האכזריות העולות בסיטואציות קשות מעין אלו היא סביב בקשה מפורשת של חולה להפסיק את הטיפול הרפואי ולהניח לו למות. בהלכה ובספרות התורנית ישנן תפיסות שונות ומגוונות בשאלה האם על בן המשפחה המחליט לציית לרצון החולה, מוטלת אחריות דתית או מוסרית בהמתה פסיבית זו - והאם היהדות שופטת את המעשה לשלילה.
הרב דוד סתיו על סוגיית הליווי הרוחני
(ארגון רבני צהר )
אלא שהחולים וסביבתם הקרובה, הנמצאים בסערת רגשות באותה תקופה קריטית, אינם פנויים בדרך כלל לברר את הסוגיה ולהכריע בה באופן שקול. הם נתונים ללחצים פנימיים וחיצוניים, מושפעים גם מתקוות לא ריאליות שבהן הם נתלים - ובמקרים רבים מצטערים בדיעבד על החלטתם.
תמיכה נפשית בדמותם של עובדות סוציאליות ורבנים
בצהר אומרים כי לרשות המוקד יעמדו רבנים ועובדות סוציאליות שהוכשרו למתן תמיכה וסיוע, הן בצד ההלכתי והאתי והן בצד הרגשי, ותתואם הגעתם לשטח למפגש עם המשפחות, תוך שיתוף פעולה הדוק עם בתי החולים והמרכזים הרפואיים - דבר שלא היה קיים בתחום זה עד היום.
הרב יובל שרלו, מומחה לאתיקה האחראי על הפרויקט החדש מטעם ארגון רבני צהר, אמר: "זיהינו את המצוקה הקיימת אצל אנשים הנמצאים בסיטואציה הרגישה, ללא הכנה מוקדמת וללא כתובת ראויה שעמה יוכלו להיוועץ על מנת לקבל החלטות גורליות על פי אמונתם והשקפת עולמם.
"לצד המענה שאנחנו מבקשים לתת מהבחינה ההלכתית, אנו מבינים גם את הצורך של אותם אנשים במשענת יציבה שתיתן תמיכה לאתגר הנפשי איתו הם מתמודדים בשעות הקשות. השירות שמעניק המוקד ייתן את הסיוע הנדרש". למוקד עד מאה ועשרים - לחצו כאן.
