נאנסתי, משמע אני קיימת
"רשימת שמות" היא משעממת רק למראית עין. מי שיודעת לתור אחר מציאות בשוק, תלכוד את אבני החן הטמונות ברשימות אלו. בפרשת השבוע ויחי, החותמת את ספר בראשית, מופיעה רשימת שמות היורדים למצרים. חידות פרשניות מסתתרות מאחורי המספרים, השמות והקשר הלא לגמרי מדויק שבין הרשימה השמית, לסכומים הכוללים של משפחות יורדי מצרים.
בתוך הרשימה מוזכרות שתי בנות בלבד: דינה, בתו של יעקב - ושרח בת אשר, נכדתו של יעקב. בוודאי שהיו נשים נוספות, אך הכתוב לא ראה סיבה למנותן, ועל כן עולה השאלה במה זכו הדודה והאחיינית להיכנס לרשימה הגברית.
בעניין דינה התשובה ברורה: נאנסתי, משמע אני קיימת. בעקבות אונס דינה יזמו אחיה מלחמה. מלחמה זה עניין של גברים ולכן "בזכות" המלחמה וסיבתה הפכה דינה לאישה נספרת.
האם נצליח לפזר את הערפל?
ערפל מסתורין מצעף את פניה של הדמות הנשית השנייה: "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה... וְשֶׂרַח אֲחֹתָם". מי היא שרח, מה הוביל לכניסתה להיסטוריה הגברית ומדוע מכנים אותה "אחותם" ולא "בת אשר"?
החידה מפתיעה עוד יותר כאשר אנו מגלות שאותה שרח מופיעה גם ברשימה הגברית של הנודדים במדבר לאחר יציאת מצרים (במדבר, כ"ו): "וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל... וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח".
שרח נכנסה למצרים וגם יצאה ממנה ועל כן ימי חייה (עד למפקד במדבר) הם בין 200 ל-400 (תלוי איך נספור כמה שנים היינו במצרים). מדוע היא חיה שנים רבות כל כך, ומדוע היא מופיעה רק ברשימות השמיות ולא בסיפורים? בשביל המשימות האלו המציאו את חז"ל.
האישה שניצחה את מלאך המוות
אפשר לטעון שחז"ל ייצרו אגדות במקומות שבהן הורגש חסרונן (כמו במקרה זה של שרח שזקוקה בדחיפות לסיפור חיים), ואפשר לטעון שהם שימרו מסורות עתיקות על דמויות אלו. כך או אחרת, חז"ל מספרים ששרח נמצאת ברשימת עשרת הצדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן. שרח נכנסת ויוצאת מההיסטוריה, ובכל פעם היא משפיעה מטובה וחוכמתה על הקהילה. בקהילות ישראל בעבר ובהווה, בתפוצות רבות ורחוקות, יש נקודות ציון למקומות שבהם התגלתה שרח, והם מוקדים לעלייה לרגל ולתפילה.
עסקאות עם המחק
בספרי ההיסטוריה העולמית ובכללם גם היהודית יש מחק מיוחד, מדויק ויסודי שמעלים את הנשים מדברי הימים. אחת הדרכים להתמודד עם מחק זה ולהעניק לנשים עתיקות יד ושם בהיסטוריה, היא לאגד סיפורי נשים לסיפור אחד. החיבור בין קרעי הסיפורים יעניק לדמות הנשית נפח וקורות חיים שניתן להתפאר בהן.
לעסקה זו יש מחיר, שכן הפיכת דמויות נשיות רבות בעלות סיפורי חיים דלילים, לדמות נשית מורכבת אחת - גורמת לנו למחוק נשים מהרשימה המצומצמת ממילא. זו אם כן העסקה – אישה אחת מעניינת שנבנתה מקרעי סיפורים, או כמה נשים עם קרעי סיפורי חיים.
דרשנים שונים מעירים את דמותה של שרח בימיו של דוד המלך, וטוענים שהיא האישה החכמה שהצילה את העיר אבל בימים שלאחר מרד אבשלום.
תקציר הפרקים הקודמים
אבשלום, בנו של דוד, זה עם השיער הארוך והיפה, מורד באביו ולאיש אין אומץ להורגו, שכן אבשלום הוא גם בנו האהוב של המלך. מצד שני, דוד לא מוותר על המלוכה, ועל כן תומכי דוד נמצאים בפני מלאכה מסוכנת ומתסכלת – עליהם לנצח במלחמה בלי לנצח בה. בסופו של דבר, האלה פותרת עבורם את הבעיה (שמואל ב' פרק י"ח, פסוק ט'): "וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה, וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר".
אבשלום נתפס בשערו, וכל שנותר ללוחמים הוא לסיים את מלאכת ההריגה. בזאת לא תמו תלאותיו של המלך הצבעוני והמיוסר, את המרד ממשיך אדם בשם שבע בן בכרי והוא מתבצר באבל מעכה.
אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל
כאן נכנסת לתמונה אישה חכמה ומסתורית שהמדרש יטען שהיא שרח בת אשר העתיקה. "עָבַר כָּל אִישׁ אַחֲרֵי יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי... וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר... וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה. וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ. וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב? וַיֹּאמֶר אָנִי. וַתֹּאמֶר לוֹ, שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ. וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי. וַתֹּאמֶר לֵאמֹר... אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל. לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'. וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית. לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ, נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד. תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה. וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב" (שמואל ב' פרק כ').
קהילה כנגד קהילה נערכות למלחמה שסופה ידוע, ורק אישה אחת חכמה ואמיצה מספיק לעצור את הצבאות.
נשים עושות שלום
האישה פונה אל יואב באומץ, בנחישות ובשפה רהוטה של מנהיגה. "האתה יואב?" היא שואלת בביטחון. "אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל", היא נוזפת בו ואף גורמת לו להתנצל ולשנות את תוכניתו. "חלילה חלילה לי", הוא משיב לה - והיא מבטיחה לו את ראשו של שבע בן בכרי, למרות שאינה יודעת אם בני עירה ישתפו פעולה. היא משיגה שיתוף פעולה ומצילה את היישוב כולו.
דרשן ב"מדרש תנחומא" מספר שאברהם אבינו, הוא ולא אחר, התקנא בשרח בת אשר. סיפור הצלת סדום, אומר הדרשן, נולד מתוך הצצה של אברהם אל העתיד; אל ההצלה שהצילה שרח, האישה החכמה, את אנשי אבל מעכה. "אמר אברהם, ריבונו של עולם, צופה אני ברוח הקודש כי עתידה אישה אחת לפלט עיר שלימה, ואני איני כדאי לפלט חמשת הכרכים הללו, ואיזו היא האישה? זו שרח בת אשר".
"חלילה חלילה לי", אומר יואב לאישה החכמה. "חלילה לך להמית צדיק עם רשע", אומר אברהם לאלוהים. האישה החכמה הצליחה להשכין שלום, ואילו אברהם לא הצליח במשא ומתן מול אלוהים. היא שילמה בחייו של אדם אחד שניהל את המרד והביא על עצמו את מותו, ואברהם לא הציל את סדום והסתפק בהצלחת חיי לוט ומשפחתו.
מפלגת נשים
היתרון של שרח הוא שהיא "שרח" - היא העודף, היא ה"אישה" - לכן היא נמצאת מחוץ למחנה ההנהגה, ולכן היא יכולה לחשוב מחוץ לקופסה. נשים הן לא מנהיגות טובות יותר מגברים, אלא שהשוליות שגזרה עלינו ההיסטוריה מכריחה את הטובות שבנו לחשוב מחוץ לקופסה. אף אישה בישראל לא יכולה להתהדר בתואר רמטכ"ל, אבל בדיוק משום כך אין בישראל אף אישה שחושבת כמו שרמטכ"ל חונך לחשוב. לאחרונה נוכחנו לדעת שגנרלים, גם בכירים ביותר, הם לא מנהיגים מתוחכמים. הם לא אמיצים במיוחד, לא מבריקים במיוחד, ולמרות המוניטין, אין סיבה לחשוב שהם יהיו מנהיגים ראויים.
הגיעה השעה למנהיגות לא שגרתית, ולשם כך צריך להצביע בדיוק למי שהשגרה לא הייתה מובילה אותה לתפקידי הנהגה. הגיעה השעה להצביע לאישה.
יש סיבות רבות להקים מפלגת נשים. אחת מהן היא שצריך לרענן את המודל. צריך להחליף את החשיבה הבינארית של שמאל מול ימין, יהודים מול ערבים, חילונים מול דתיים וגנרלים שמפקדים על המלחמות בין המחנות. צריך נשים שיודעות מה זה לחיות בשוליים ויודעות לדאוג לשוליים. צריך נשים שלא מתרגשות מהמחנות שבנו הגברים, ומוכנות לחשב מסלול ישראלי חדש.
בראש המפלגה הזו אני רוצה לשים יחד, בו בזמן, את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ואת הח"כית הטריה תהלה פרידמן. שילוב נשים שהן נפלאות בפני עצמן, ויחד הן ישברו כל פרדיגמה קיימת. אחריהן ברשימה יבואו נשים וגברים, שמוכנות ומוכנים לעבוד קשה ולחשב מסלול ישראלי מחדש. אפשר לקרוא למפלגה הזו "שלומי אמוני ישראל".
ובבית המדרש של הטוקבקים
בטור הקודם שוחחתי עם ידידי האב רומן קמינסקי על חג המולד, והרהרתי בהבדלים בין חגי היהודים לחגים הנוצריים. בבית המדרש של הטוקבקים הגיבה טל להשוואה: "תהייה - נשמע כמו קיבעון, אם לא צרות אופקים, מתנצלת מראש... אבל הנצרות והיהדות די קרובות לפחות במקור. היה נחסך המון דם אם מסתכלים על זה כך..."
יקרה, כמה את צנועה. זה לא קיבעון ולא צרות אופקים. היהדות והנצרות וגם האסלאם הן דתות קרובות, וגם אם לא – הבדלים הם לא סיבה למלחמה. האם ייתכן שגם את גלגול של שרח?
שבת שלום!
