בחודש דצמבר 2019 (התש"פ) התפרצה לראשונה מחלת הקורונה, בעיר ווהאן שבסין. תוך כמה חודשים היא החלה להתפשט במהירות בכל רחבי העולם, ושינתה את פניה של האנושות: מיליוני בני אדם מתו, יותר מ-100 מיליון נדבקו ומשבר כלכלי חריף פרץ. שגרת החיים של כל יושבי כדור הארץ השתבשה כשמוסדות חינוך, תפילה ותרבות נסגרו, עסקים קרסו, שדות תעופה ננעלו ואירועים חברתיים בוטלו כמעט לחלוטין. מילים כמו מסכה, ריחוק חברתי, סגר, עוצר, בידוד, הדבקה וזום – פרצו לחיינו בבת אחת והפכו ליום-יומיות.
אוסף הקטעים שנביא פה, מתוך ספרה החדש של סיון רהב-מאיר, "ימים באים" (הוצאת ידיעות ספרים), שיצא היום (ד') - פורסם במהלך שנת הקורונה הראשונה, והוא מופיע כאן מתוך תקווה שבקרוב נוכל לקרוא את הדברים במבט לאחור, כחלק מההיסטוריה.
פתאום צריך לחשוב
"פתאום אנחנו נדרשים לחשוב טוב-טוב: באיזה מסלול הלכנו? מיהם האנשים שהיו באזור שלנו? כמה זמן שהינו לצידם של אותם אנשים? האם אנחנו זוכרים אנשים נוספים שחלפו על פנינו, אפילו עוברי אורח? איפה בדיוק זה קרה וכמה זמן זה נמשך? האם לחצנו את ידם, התחבקנו?
"בכנות, כמה מאיתנו עוצרים לחשוב על הדברים האלה כשלא מדובר בנגיף הקורונה? יום רודף יום, ופתאום עכשיו אנחנו מתבקשים לעצור. להבין כמה קריטי לזכור כל פרט שקשור לאנשים שפגשנו בדרך, אפילו אם מדובר רק בכמה דקות. זה יכול ממש לשנות את חיינו.
"פתאום מתברר עד כמה דברים משפיעים לאורך זמן, שלא נחשוב לרגע שהמפגש עם אלה שנקרו בדרכנו הוא סתמי וחולף. מתברר שבמשך ימים שלמים המפגש הזה דוגר לנו בתוך הנשמה, יושב לנו בתוך הנפש, יכול לשנות לנו את החיים מן הקצה אל הקצה, לטוב או לרע. ואחד מדביק את השני שמדביק את השלישי שמדביק את חברו.
"ככה זה בעולם הזה, אנחנו תלויים זה בזה. ההשפעה של כל מעשה מתגלגלת מקצה העולם ועד קצהו. ויש את אלה שזקוקים לבידוד – מקבלים זמן להתבוננות פנימית, למחשבה, הכי רחוק מכולם. אני בטוחה שכאשר יוצאים משם, מעריכים שוב מחדש את אותה אנרגיה חזקה שיש במפגש בין שני אנשים".
אי של ודאות
"הרבה שיעורים למדנו בשנה שעברה, כאשר הבת שלנו, מוסי, התמודדה עם לוקמיה", כותב הרב זלמן וישצקי מהעיר באזל שבשווייץ. "אלה היו קורסים מזורזים וכואבים: איך לשמוח גם במחלקה האונקולוגית? איך לשמור על הזוגיות? איך להתייחס לשאר הילדים? אבל הקורס המשמעותי ביותר היה החיים באי ודאות. אי אפשר לתכנן שום דבר. בבוקר היא הרגישה טוב וכעבור שעתיים רע. בצהריים בבית, בערב מאושפזת. לכמה זמן? לא יודעים. אנחנו רגילים לתכנון מדויק, ופתאום הכול מתערער.
"לוקח זמן עד שאתה קולט שזה בדיוק השיעור. לקבל את הבלתי צפוי בחיוך וברוגע. אתה לומד להרפות, להודות על מה שיש, להפקיד בלב שלם את גורלך, זמנך, כספך וחייך בידי ה'".
בתו של וישצקי החלימה, ברוך ה', וכעת הוא רוצה לחלוק מסר עם כולנו: "בתוך הבלגן הגדול סביב הקורונה, יש דבר אחד ברור מאוד: הכול משתבש. רבים מפוטרים מעבודתם, אנשים ששילמו על מלון באיטליה לפסח וחופשתם בוטלה – מתחילים לנקות את הבית, אנשים שמתחתנים בקרוב לא יודעים מי יגיע לאולם. שלא לדבר על החשש הגדול להידבק. כולנו עוברים כעת קורס באי ודאות. מניסיוני, שווה לפתוח את הלב ולהקשיב לקורס הזה, וללמוד להפוך 'אי ודאות', ל'אי של ודאות'".
המדריך למבודד
"סליחה אדוני היקר, למה אתה לא יוצא מהבית?" שאל הרב שמואל פולק את קוראיו בעלון השבועי "אז נדברו". "למה אתה סגור בחדר? כי ראש הממשלה לא מרשה? כי המשטרה תעשה לך נו-נו-נו? לא רק. הסיבה האמיתית היא כזו: יש אחוז מאוד קלוש שאולי הילד הקטן שלך נדבק, ואז אולי-אולי גם אתה נדבקת, ואז אולי-אולי-אולי אתה תדביק אחרים בנגיף, ואז אולי-אולי-אולי-אולי, חלילה, הם יינזקו – ולכן, בשביל הספק הכל כך רחוק הזה, אתה נשאר בבית.
"במילים אחרות: אתה מפסיד כעת מדי יום תפילות במניין ועוד שלל דברים, רק בשביל לשמור על הבריאות של השכן שלך. כן, אותו השכן שביום-יום אתה בכלל לא כל כך אוהב, אבל ברגע האמת, אתה מבין שהחיים שלו חשובים יותר מכל התפילות שלך, מכל הנוחות שלך. חשבת על זה פעם בצורה הזו?
"אז בשעות הקשות של הבידוד, תגיד מכל הלב: 'ריבונו של עולם, מה אני לא מוכן לעשות בשביל לשמור על הבנים שלך? אני תקוע פה בבידוד עד שיוצאות לי קרניים, רק בשביל למנוע מהבנים שלך ספק קלוש של נזק. אם חטאתי לפניך בשנאת חינם, אם פעם יצאה לי בטעות פליטת פה שלילית על אחד מבניך שכל כך יקרים לך, אז הנה, הבידוד הזה יהיה הצהרה וגילוי דעת שאני חוזר בי'.
"אתה כבר בלאו הכי תקוע בבידוד, אז למה להקדיש את זה לעילוי נשמת משרד הבריאות? לא חבל? תתמקד בנקודה האמיתית ותחדד אותה לעצמך. יש לך מספיק זמן בבידוד כדי לחשוב מחשבות טובות ולדבר דיבורים טובים על הבנים של הקדוש ברוך-הוא".
הדור הקודם מבקש: פרופורציות
"שלום, שמי לאה. ראיתי אתמול אימהות היסטריות בסופר, מול מדפים ריקים, מתנהגות באופן שהפחיד את הילדים שלהן. כמו כולם, גם אני מקבלת פייק-ניוז יומם ולילה בווטסאפ, עם המון סימני קריאה מבהילים. הקורונה מידבקת, אבל הבהלה מידבקת לא פחות, וגם זה מסוכן.
"אני נחשבת אחת מהקשישים. אלה שכולכם נמצאים בסגר בשבילם, כדי שאנחנו לא ניפגע. אז תודה לכם, אבל נדמה לי שיש משהו שבו גם אנחנו יכולים לעזור לכם: פרופורציות. אם יש דבר שהחברה שלנו צריכה כרגע זה אנשים בנויים, יציבים, עם עמוד שדרה וחוסן. אם יש משהו שהילדים צריכים לראות כרגע זה הורים מתפקדים, סמכותיים, שמשדרים ביטחון גם במצב חדש ומעורער.
"הגעתי מאירופה אחרי השואה. הייתי פה ב-48, ב-67 וגם ב-73. חווינו ימים של רעב וצנע, של מחסור ובהלה. היה קשה, אפילו יותר קשה מבתי ספר שמתבטלים שבועיים לפני חופשת הפסח. האמינו לי, ההתנהגות שלנו – משפיעה מאוד, חשובה מאוד. אם נתאמץ, נצליח אפילו להעביר את התקופה הזו בחיוך. יש גרף של מספר החולים, ואין גרף שמודד אמונה וביטחון, אבל הגרף הזה צריך להיות בעלייה עכשיו. יש פסוק נפלא בספר תהילים: 'הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹקִים'. כדאי לשנן אותו כעת".
מתוך ספרה של סיון רהב-מאיר, "ימים באים" (הוצאת ידיעות ספרים). היכנסו ללינק והקישו את קוד הקופון 7000, ותקבלו תוך כמה ימים ספר בהנחה, עם שליח והקדשה אישית
