שוב מתמודד הציבור החרדי (לצד הציבור הישראלי בכללו) עם תחלואה מקורונה באחוזים גדלים והולכים, שיכולים היו להימנע אילו נשמעו להוראות משרד הבריאות בקפדנות, ולו היו לוקחים את ההמלצות למסכות והרחקה פיזית של שני מטרים ברצינות מיד עם פרסומן. אך אני מבקש להסב את תשומת הלב למערכת היחסים בין הציבור החרדי, למדינה ולמערכותיה. כי הבנה נכונה של תמונת המצב המורכבת, עשויה להיות הזדמנות פז להוציא מתוק ממרור-הקורונה, ולסייע בבניית חברה ישראלית בריאה יותר. תרתי משמע.
עיצובו של הציבור החרדי בישראל עמד בצל התפתחותה של מדינת ישראל. ההתבדלות לא נולדה ביום אחד, אבל כיום היא מקיפה כמעט את כל שטחי החיים: בחינוך, בתרבות, במדיה ובתקשורת ואפילו בטלפוניה. אמצעים אלה מהווים מתווכים של המציאות הישראלית, אל הציבור החרדי עצמו.
גם חברי כנסת, עסקנים ופוליטיקאים חרדים אחרים, שאוהבים להציג את עצמם כ"שלוחי דרבנן", מתפקדים למעשה כמתווכים של המציאות החרדית כלפי חוץ. התיווך הזה פועל לא רק בין שני הצדדים, אלא גם כמסננת וגם כמעצב של המידע. וככזה, מדובר בתהליך שבעצמו מהווה שחקן במגרש.
ברם משהפציעה הקורונה קרס המודל: נוצר הצורך במיידיות המידע, ואין זמן "לתווך" אותו תוך התאמתו לשפה ולסגנון שנראים לעורך העיתון או הרדיו כתוכן "מתאים" ו"ראוי". אין זמן לעשות סובלימציה השקפתית בשל תהליכים מהירים מדי. המתנה לתגובת הרב, תוך הצגת השאלה באופן שהתשובה ברורה מראש, הביאה שבר נורא על החברה החרדית, שבר שעדיין קורה בזמן אמת.
למה זה קרה?
בראשיתו של גל הקורונה הראשון, כאשר הרב חיים קניבסקי הורה שלא לסגור את תלמודי התורה, הייתה זו תגובה פבלובית נגד המדינה; גישה הנמצאת עמוק בוורידים של כל אחד ואחת מהציבור החרדי (ואני חושש שגם מה שאירע בישיבת "בית מתתיהו", שם נתגלו באיחור רב עשרות חולי קורונה, נבע מהרצון "שלא יתערבו לנו").
במקביל, מערכות התקשורת החרדיות לא השכילו לתווך את המידע כמו שצריך, באופן שיביא לידי הוראה הפוכה. הצגת הדברים לר' חיים קניבסקי הייתה כזו שהיה ברור שהוא יאמר להותיר את תלמודי התורה, הישיבות והכוללים פתוחים.
לכאורה, היה מתבקש שהרב קניבסקי יאמר שאי אפשר לסמוך על המדינה, וכי צריך להקפיד על מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" עוד הרבה יותר ממה שדורשות ההנחיות. אך כאמור, המתווכים כשלו וקרסו, לא תפסו את גודל האירוע, ולא מילאו את תפקידם בהעברת משקל ההוראות של משרד הבריאות וגודל נחיצותן.
אנשי מקצוע חרדים במוקדי קבלת ההחלטות
גם הפוליטיקאים שבכל עניין ציבורי יודעים לרוץ לרבנים ולקבל הוראה או פסק הלכה (בעיקר כשמדובר בהצבעה לרשימה "הנכונה"), נעלמו ונאלמו. המשבר המנהיגותי והמערכתי, עצום. זו הזדמנות פז לחזק את אמון הציבור במערכות הממלכתיות, ובמדינה בכלל.
זו ההזדמנות להכניס אנשי מקצוע חרדיים למוקדי קבלת ההחלטות, באופן שיגביר את אמון הציבור ואת הקשר שלו למוסדות המדינה, זאת במקום פוליטיקאים ועסקנים שבלית ברירה מצורפים כ"נציגי" הציבור החרדי; אותם נציגים שדווקא יוצרים חיץ בין הציבור לבין המערכות המקצועיות הממלכתיות, ופוגעים במכוון באמון הציבור באותן מערכות.
חלקים גדולים במגזר החרדי הבינו את האסון שנגרם בשל ההתבדלות העמוקה, בעת ששומרי הסף לא הבינו את תפקידם ולא עמדו במבחן, במחיר חיי אדם. הציבור החרדי מבין היום שהגם שיש היגיון ואולי אף צורך במחיצה מבדלת, כדי לשמר את המסורת והייחודיות החרדית - הרי שהנמכת המחיצות היא, במידה מסויימת, מחוייבת המציאות.
הפוליטיקאים החרדים בחדר האטום
נפלה לידינו הזדמנות נדירה שבה האוזניים כרויות והלבבות פתוחים ליצור קשר ישיר בין המדינה לציבור, מתוך אמפתיה אמיתית שלא מעוררת אנטגוניזם. שלא מנסה לשנות את אורח החיים החרדי. שמעניקה משקל ותמיכה ממשיים לתהליכי ישראליזציה בציבור החרדי, שמשקיעה בציבור החרדי-ישראלי ובחוסן הקהילתי שלו, ולא מפקירה אותו במו"מ הקואליציוני מול אותם פוליטיקאים מהחדר האטום.
כרגיל בזמנים כאלה (כולל בגל הראשון של הקורונה), זוללי החרדים מנצלים כל אפשרות להסית ולהשמיץ את הציבור החרדי, ובכך גורמים גם ליסודות השינוי בתוך החברה החרדית ליישר קו עם המיליטנטים, שהופך כמובן לדומיננטים ביותר, ומסיטים את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות אל שאלות של תדמית, ומהפתרונות האמיתיים והמהותיים אל מקסמי שווא של יחצ"נים.
אל נא תסיתו נגד חרדים, ואל נא תסיטו את הדיון. השקיעו בציבור החרדי-ישראלי, חזקו את הקשרים הקהילתיים שלהם, והמדינה כולה תצא נשכרת.
- הכותב הוא יזם חברתי ופוליטי, מייסד תנועת החרדים הישראלים, ופעיל לקידום וסיוע בהשתלבות חרדים בתחומים שונים
