ב-5 בינואר 2020 צעדו 25 אלף יהודים לאורך גשר ברוקלין במחאה על גל של תקריות אלימות נגד יהודים, ואוון ברנשטיין חש תחושה לא מוכרת: אופטימיות. פחות מחודש לפני כן הוא מצא עצמו מתפלל עם חברי הקהילה האורתודוכסית הקטנה בג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, בסמוך למקום שבו נרצחו שלושה אנשים במרכול כשר, בדצמבר 2019. 18 ימים לאחר מכן, באותו דצמבר ארור לפני שנה, נכנס אדם חמוש במצ'טה לביתו של רב במונסי, ניו יורק, ודקר חמישה אנשים.
ברנשטיין, ששימש אז כמנהל האזורי של הליגה נגד השמצה - יצא לשם מיד. לאחר שנשאר ער חצי לילה כדי לבדוק מה מצב הקהילה ולדבר עם כוחות אכיפת החוק ועם העיתונאים, הוא הלך לישון במכוניתו.
הצעדה שהתקיימה ב-5 בינואר במחאה על האנטישמיות הגואה בעיר, הייתה אמורה לבשר את תחילתו של עידן חדש. המושל וראש העיר השתתפו בה, והתחייבו לשורה של יוזמות למיגור השנאה ולהגנה על יותר ממיליון יהודים החיים במדינה ובעיר ניו יורק.
הצעדה עוררה תקווה שהקהילות היהודיות השונות בעיר יתעלו מעל לנושאים המפלגים אותן - פוליטיקה, מעמדות וקיום מצוות - ויתאחדו נגד האנטישמיות שפגעה בעיקר ביהודים אורתודוכסים, בשל המראה המזהה אותם כיהודים.
ניצני תקווה שנגוזו: ההפגנה ההמונית נגד האנטישמיות בברוקלין
(צילום: רויטרס)
מסלול ההפגנה אמור היה לבטא את תמיכתם של היהודים הליברלים במנהטן, בשכונות החסידיות בברוקלין. מנכ"ל הפדרציה היהודית של ניו יורק, אריק גולדשטיין, אמר בעצרת כי הצעדה לאורך הגשר המקשר בין שני הרובעים, מסמלת הבטחה "להתחיל לבנות גשרים טובים יותר בין יהודים מכל סוג".
החזית היהודית התפוגגה
במבט לאחור זה נראה כמו נצח. רק כמה שבועות אחר כך תועד בארצות הברית מקרה הקורונה הראשון. המחלה הכתה קשות באותן שכונות אורתודוכסיות שנפלו קורבן לאנטישמיות. כמה מחברי קהילות אלו הפכו סמל להתנגדות לכללי הריחוק החברתי, כשסירבו לסגור בתי ספר, לבטל חתונות, או לצמצם את הנוכחות בהלוויות. חברים בקהילה אפילו שרפו מסכות בתקרית שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב.
בנוסף לתהפוכות אחרות שאפיינו את שנת 2020, ביניהן ההפגנות בכל רחבי אמריקה למען צדק גזעי והבחירות הסוערות לנשיאות, נראה כי המאמץ להקים חזית יהודית מאוחדת נגד שנאה אנטישמית, התפוגג.
6 צפייה בגלריה
דצמבר 2019: תושבים במונסי מחוץ לביתו של הרב חיים רוטנברג שם נדקר אדם למוות
(כנה בטנקור/AFP via Getty Images))
הקורונה הצליחה לכבוש את השיח המקומי והגלובלי, אבל האנטישמיות לא נעלמה ויתרה מכך – אף גברה וזכתה לכינוי "אנטישמיות הקורונה". כיום, שנה לאחר פיגוע הירי בג'רזי סיטי, יהודים אורתודוכסים ושאינם באזור העיר ניו יורק, מספרים כי אינם חשים בטוחים יותר או מאוחדים יותר משהיו לפני שנה.
הרחובות הריקים מאדם רשמו ירידה במספר התקריות האנטישמיות, אבל תושבים מעידים כי השיח האנטישמי התגבר – ועימו הסכנה. הפילוג בקהילה היהודית רק גבר על רקע המגבלות שהוטלו בגלל מגפת הקורונה, והתגובות להן בקרב חלקים בקהילה.
"אנשים עדיין חוששים"
לאורך שנת 2019 חל זינוק בשיעור פשעי השנאה האנטישמיים, במיוחד נגד יהודים אורתודוכסים. חסידים הוכו בברוקלין, חזיתות של מוסדות יהודיים הושחתו, ותקיפות מילוליות הפכו לסוג של שגרה מטרידה.
6 צפייה בגלריה
שוטר בפתח חנות המכולת הכשרה בג׳רזי סיטי, ניו ג׳רזי, זמן קצר אחרי מתקפת הירי
(לורה אי. אדקנס/JTA)
אבל הפיגוע במרכול הכשר בג'רזי סיטי הבהיר כי לא ניתן עוד להתעלם מהתופעה. ארבעה נהרגו, והיהודים בקהילה החסידית הקטנה והצומחת בשכונה, שמנתה בעיקר אפריקנים-אמריקנים, התחילו לשאול את עצמם האם יש להם שם עתיד. "נתפסנו לא מוכנים מפני שלא ידענו שמשהו כזה קיים בקהילה שלנו", אמר יוסי ברגר, תושב יהודי בשכונה. "בימים שלאחר המתקפה, פחדנו ללכת ברחוב".
זו הייתה המתקפה האנטישמית הקטלנית השלישית בארה"ב בתוך שנה אחת, לאחר הירי בבית הכנסת עץ חיים בפיטסבורג, שבו נרצחו 11 איש, ובבית הכנסת של חב"ד בפאווי, קליפורניה, שגבה את חייה אישה אחת - וזו לא הייתה המתקפה האחרונה. ב-28 בדצמבר, נר שביעי של חנוכה, נכנס אדם למסיבה מרובת משתתפים בביתו של רב במונסי ודקר חמישה משתתפים במצ'טה. הוא נעצר רק כאשר אחד הנוכחים זרק לעברו שולחן. אחד הקורבנות נפטר מפצעיו.
"אנשים מפחדים, אנשים עדיין המומים, אנשים עדיין חוששים", אמרה לאחרונה ריבקי פיינר, פעילה מאזור מונסי. "הפיגוע שינה את אורח החיים שלנו כאן".
"אנחנו כאן על זמן שאול"
"כל עוד האירועים לא קרו לידי, זה הרגיש כאילו התקריות האנטישמיות היו במדינה אחרת. סירבתי להאמין עד כשזה הגיע ממש 'לחצר האחורית'. זה מפחיד! זה לא סוד שאף פעם לא הרגשתי כאן בבית. 20 שנה אנחנו פה ונראה לי שאוטוטו חוזרים, אבל ההבדל הוא שעכשיו אני ממש מרגישה שאנחנו כאן על זמן שאול. פתאום אני מרגישה לא רצויה כאן יותר. אני צריכה לחשוב פעמיים על איזו שקית או תיק אני לוקחת איתי או איזה תכשיט לענוד. אני מפחדת לדבר עברית ברכבת התחתית", סיפרה אז תושבת קווינס, ענת גרנות-לוזון.
ההשפעה על חיי היומיום של הקהילה היהודית – והישראלית בתוכה – הייתה מיידית: "הבן שלי לקח תיק שעליו מצויר מגן דוד לבית ספר וביקשתי ממנו שיקפל את התיק כך שלא יראו את המגן דוד. והוא הבין. לא היה צורך להסביר פעמיים".
עד כה מרבית ההתקפות היו על יהודים חרדים שמזוהים גם חיצונית.
"נכון שאין לנו את הנראות החיצונית, כגון כיפה וציציות והילדים שלי דוברים אנגלית כשפת אם, אבל זה עדיין מפחיד. אי אפשר לדעת מתי זה יעלה לשלב הבא. אני תמיד הייתי חצויה לגבי המגורים פה. הרי הגעתי בסך הכול לשנה, לבד, ואז איכשהו התווספו לזה 19 שנה בעל וילדים. רוב חיי הבוגרים אני חיה בארה"ב. אני כבר אמורה להרגיש שייכת - אבל אני לא".
גם בקליפורניה הורגשו הדי השנאה. אריאל כאהן, שעבר מישראל עם משפחתו לרילוקיישן לטובת פוסט דוקטורט של אשתו, חש אז את שינויים בשטח: "לפני מספר שבועות קיימנו בקהילה שלנו תרגיל שמדמה מתקפה על בית הכנסת", סיפר ל-ynet בתחילת השנה. "זה משהו שהאוכלוסייה היהודית לא רגילה אליו, וכמובן שהדבר מבטא שינוי בתחושת הביטחון".
הרגשת באופן אישי תקריות שונות?
"כן, כאשר מנהל בית הספר של הילדים התקשר לענת אשתי וסיפר לה שתלמיד הדביק על אחד הילדים שלנו פתק על הגב שעליו היה כתוב – 'אני רצחתי 6 מיליון יהודים'. ייאמר לזכותם שהמקרה לגמרי לא עבר לסדר היום. ההורים של התלמיד היו צריכים להגיע לבית הספר. התלמיד היה צריך ללמוד על הנושא של שנאת יהודים וזרים, ולכתוב מכתב התנצלות. מדובר היה בתלמיד - בן למשפחת מהגרים מהמזרח הרחוק ללא שום רקע אנטישמי. כנראה שזה משהו שקיים באוויר, בשיח הכללי וברשתות חברתיות, וזה לפעמים מתפרץ במקומות לא צפויים".
"זה היה ה-11 בספטמבר שלנו"
את מאיר ברנשטיין, תושב מונסי זה כבר 15 שנה, תפס הפיגוע בשכונה בהפתעה גמורה: "בשכונות וויליאמסבורג וקראון הייטס יש חיכוכים ובעיות כמעט על בסיס יום-יומי. אבל במונסי לא היתה אף פעם בעיה", אמר לאחר הפיגוע. "זה מקום כל כך שקט, שלא טורחים לנעול בו דלתות ביום וגם בלילה, ואם למישהו כבר יש קוד כניסה בדלת, כל השכנים יודעים אותו. יש כאלה שמשאירים מפתחות ברכב.
"אבל מאז הפיגוע יש הלם, כולם מקפידים לנעול דלתות. אנשים הפסיקו להזמין 'אובר' מפחד שלא יודעים מי הנהג. אם בעבר הסתובבתי עם כיפה בניו ג'רזי, היום אני שם כובע וצריך להיות יותר זהירים. בשכונה שלנו יש כמובן משטרה מחוץ לבתי הכנסת, ואנשים מתחילים לתהות, אולי ארה"ב היא לא המקום הבטוח שאליו היו רגילים".
שלמה טסלר, שניצל בנס מהפיגוע בבית הכנסת של הרב חיים לייביש רוטנברג ממונסי, אומר כי "כמו שה-11 בספטמבר זיעזע את ארה"ב, החודש האחרון שינה את הקהילה היהודית בארה"ב בכלל, ואת מונסי בפרט. אם בעבר נכנסו לבית הכנסת שלנו ללא הגבלה, היום הכניסה היא רק בעזרת קוד אבטחה".
היוזמות התפוגגו עוד לפני שהחלו
הצטברות המתקפות גרמה לקהילה להבין שהגיע הזמן לפעול. הצעדה נגד אנטישמיות משכה עשרות-אלפי משתתפים, לצד נבחרי ציבור רמי דרג, שצעדו כולם תחת הסיסמה "לא לשנאה, לא לפחד". מושל ניו יורק אנדרו קואומו הבטיח להקצות מימון נוסף לאבטחת מוסדות יהודיים, ותמך בחוק מדינתי נגד טרור מבית. ראש העיר, ביל דה בלאזיו, התחייב להמשיך לפעול למיגור האנטישמיות בניו יורק.
יותר שוטרים החלו לסייר בשכונות חסידיות, ודה בלאזיו הקים משרד למניעת פשעי שנאה בעיר בראשותה של דבורה לאוטר, מנהלת לשעבר בליגה נגד השמצה. בפברואר מנה צוות המשרד שבעה אנשים וחלש על תקציב של 1.7 מיליון דולר. לאוטר החלה לגבש תוכנית לימודים לבתי הספר בעיר, והקימה קואליציות בטיחות בשכונות בהשתתפות פעילים מכל הקהילות בשכונות החרדיות בווילאמסבורג, קראון הייטס ובורו פארק.
16 עמותות למאבק בחוסר סובלנות מכל סוג זכו למימון כדי להבטיח את המשך פעילותן. מיטשל זילבר, לשעבר מנהל המחקר המודיעיני במשטרת ניו יורק, מונה לראש מיזם חדש לאבטחת הקהילה היהודית, שנועד לסייע לכאלפיים בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות יהודיים באזור לשיפור האבטחה, על ידי התקנת אמצעי בטיחות כגון מצלמות וחלונות משוריינים. זילבר סיפר כי הוא מתכנן "ליצור כיפת ברזל ליהודי ניו-יורק".
"מנהל בית הספר של הילדים התקשר לאשתי וסיפר לה שתלמיד הדביק על אחד הילדים שלנו פתק על הגב שעליו היה כתוב – 'אני רצחתי 6 מיליון יהודים'. ייאמר לזכותם שהמקרה לא עבר לסדר היום"
על פי משטרת ניו יורק, מספר פשעי השנאה על רקע אנטישמי שדווחו ירד במחצית בשנת 2020 לעומת התקופה המקבילה ב-2019: 105 תקריות השנה, לעומת 208 תקריות בשנה שעברה, והגורמים השונים תולים זאת בסגר שהפחית את הנוכחות ברחובות.
מנגד, המשבר הכלכלי ומגפת הקורונה הובילו לקיצוצי תקציב בחלק מהיוזמות למאבק בפשעי שנאה, אם כי לא בכולן. באפריל העביר קואומו חוק על שם ג'וזף ניומן, קורבן הפיגוע במונסי, שהגדיר רצח על רקע פשע שנאה כ"טרור מבית", והגדיל את תקציב מדינת ניו יורק המיועד למאבק בפשעי שנאה.
עם זאת, העיר קיצצה בתקציבה של לאוטר לתמיכה בעמותות הנאבקות בחוסר סובלנות ושנאה. מיזם קואליציות הבטיחות בשכונות נשאר בשלב התכנון בלבד. ככל שעלה מספר חולי הקורונה, כך גברה גם האפליה נגד אסיאתים-אמריקאים, שהואשמו באחריות-לכאורה להפצת הנגיף. הצוות של לאוטר עבר להתמקד במאבק בשנאה נגד אסיאתים-אמריקאים.
"התזמון היה אומלל", אמרה לאוטר ל-JTA. "זו הייתה תקופה יוצאת דופן, והייתי מתוסכלת מכך שלא יכולתי לעשות מספיק, בסופו של דבר, כדי לגרום לאנשים להתכנס יחד ולדבר על הנושא. הקהילות היו מאוד ממוקדות בצרכים שלהן".
האשמה קולקטיבית ב"הפצת הנגיף"
בד בבד, הכתה המגפה קשות ביהודים החרדים בברוקלין, שמילאו את בתי החולים והמרפאות. המגפה הביאה עימה סוג חדש של אנטישמיות: האשמת יהודים אורתודוכסים בהתפשטות המגפה. דיווחים בתקשורת הבליטו חתונות ולוויות אורתודוכסיות שבהן השתתפו אלפי אנשים – וגם כתבות בנושא הקורונה שלא עסקו כלל ביהודים הציגו תמונות שלהם. תושבים חרדים בניו יורק בטוחים כי הקהילה שלהם הופלתה לרעה, אף שנרשמה עלייה בתחלואה בכל רחבי העיר.
דה בלאזיו רק החריף את המצב עם ציוץ שלו בחודש אפריל, בתגובה להלוויה צפופה בוויליאמסבורג החרדית, שבו כתב: "המסר שלי לקהילה היהודית, ולכל הקהילות, הוא פשוט: זמן האזהרות עבר".
באותו חודש תיעדה הליגה נגד השמצה "עלייה משמעותית" בפוסטים במדיה החברתית ש"האשימו את הקהילה האורתודוכסית בהתפשטות הנגיף". ברשתות הופצו סרטונים של אנשים המתעמתים עם יהודים חרדים ברחוב, ומאשימים אותם בהפרת תקנות הריחוק החברתי, וכן דיווחים על הטרדות אנטישמיות בהקשר למשבר הקורונה. חלק מההטרדות הסתיימו במעצרים, אבל בקהילה אומרים שישנם מקרים רבים שכלל לא נבדקו.
"הפכו אותנו לשק חבטות"
במהלך משבר הקורונה החרדים הרגישו יותר ויותר כי הגורמים הרשמיים שבתחילת השנה התחייבו להגן עליהם, הופכים אותם כעת לשעיר לעזאזל. תחושה זו הייתה אחד הגורמים לתקרית שאירעה באוקטובר, שבה השי טישלר, מנחה רדיו אורתודוכסי המוכר כפרובוקטור, אסף קהל חרדי ועודד אותם לשרוף מסכות ברחובות ולתקוף עוברי אורח.
חרדים תושבי המקום אומרים כי הקהילה הואשמה על לא עוול בכפה בשל פעילותה של קבוצה קיצונית זו. "היו חברים בקהילה היהודית שלא צייתו לכללים, אבל זה הוצג כאילו כל הקהילה היהודית מתנהגת כך, לכן היה בזה משהו זדוני", אומרת דבורה הלברסטם, פעילה בקראון הייטס שבנה נהרג בשנת 1994 במתקפה אנטישמית. היא אמרה כי המראות בתקשורת "כל כך זעזעו אותי, עד שרעדתי כשראיתי אותם".
קואומו ספג ביקורת על כך שהפלה לרעה את הקהילה היהודית בתדרוכים שלו בנוגע לגל השני של המגפה בניו יורק. באחד המקרים הוא השתמש בתמונה של לוויה חסידית משנת 2006, כדי להזהיר מפני הסכנות הטמונות בהתקהלויות בשנת 2020.
"אנשים בתפקיד פוליטי חשים שאפשר להפוך את היהודים האורתודוכסים לשק חבטות", אמר יוסי גסטטנר, פעיל פוליטי חרדי. "מה שהמושל קואמו עשה בתחילת ובאמצע אוקטובר, כאשר הפך את התפשטות הנגיף לעניין של יהודים חרדים, הוא בלתי נסלח".
הליברלים והאורתודוכסים - משני עברי המתרס
הנגיף גם מנע אחדות בקרב הקהילות היהודיות. הניצנים שהחלו לפרוח בתחילת 2020, עם המאבק המשותף באנטישמיות - כמשו עד מהרה: כאשר יהודים חרדים הפגינו נגד מגבלות קורונה בשכונות מגוריהם, הביעו יהודים ליברלים תמיכה במגבלות, ומורת רוח מהפרות תקנות הריחוק החברתי בשכונות אורתודוכסיות.
העיר קיצצה בתקציבה של לאוטר לתמיכה בעמותות הנאבקות בחוסר סובלנות ושנאה. מיזם קואליציות הבטיחות בשכונות נשאר בשלב התכנון בלבד
קבוצה פרוגרסיבית בשם New York Jewish Agenda פרסמה הצהרה באוקטובר שגינתה "היעדר ציות להנחיות בריאות הציבור, ותגובות אלימות של אנשים מסוימים בקהילה היהודית החרדית לאחרונה". על ההודעה היו חתומים 400 רבנים, רובם לא-אורתודוכסים.
"במקום שבו נוכל למצוא הזדמנויות למכנה משותף, נעשה זאת", אמר מאט נוסנצ'וק, מייסד הקבוצה. "אבל כאשר אנו חלוקים בנוגע למדיניות עם חלקים מסוימים בקהילה היהודית, איננו מתכוונים לשתוק".
קואומו ספג ביקורת. באחד המקרים הוא השתמש בתמונה של לוויה חסידית משנת 2006, כדי להזהיר מפני הסכנות הטמונות בהתקהלויות בשנת 2020
גם באופן שבו הסתגלו יהודי ניו יורק למגפה, ניכרו הבדלים גדולים בין הקהילות. רוב בתי הכנסת הלא-אורתודוכסיים סגרו את שעריהם, והעבירו כל פעילותם - כולל תפילות - לאינטרנט. אבל פעילים חרדים נאבקו כדי להשאיר את בתי הכנסת, בתי הספר ומחנות הקיץ פתוחים, ואף פנו לבית המשפט כדי להיאבק בהגבלות שהטילה המדינה על התכנסויות דתיות. בית המשפט העליון של ארצות הברית העניק לאחרונה ניצחון גדול לקבוצה אורתודוכסית שהתנגדה להגבלות על מספר המתפללים בבתי כנסת בניו יורק.
"החרדים מרגישים נבגדים, מפני שהם סבורים שהיהודים הליברלים תומכים בהפסקת מימון המשטרה, צעד שעלול להשאיר אותנו פגיעים לכל מי שרוצה לבוא ולפגוע עם מצ'טה", אמרה שני בצ'הופר, אשת חינוך חרדית באזור מונסי, בהתייחסה לקריאות שהושמעו בהפגנות Black Lives Matter להפסיק את המימון למשטרה.
"הדיבורים על אחדות מעולם לא יצאו לפועל", אמר יוחנן דון, העורך של שני כתבי עת חרדיים. "הפערים גדולים מדי. בכל הנושאים שחשובים לנו, היהודים הליברלים נאבקים בנו בכל רמה".
התחזית: יותר שנאה, יותר פילוג
תושבי ניו יורק כבר חולמים על העולם שאחרי נגיף הקורונה. אבל מי שעוסקים במאבק באנטישמיות חוששים שהחזרה לשגרה תבשר גם את חזרתן של ההתקפות. "בזמן שפחות אנשים נמצאים ברחובות, יותר אנשים מבלים באינטרנט – חלקם בפורומים קיצוניים", אומר זילבר. "בסוף תקופת הקורונה, יהיו הרבה יותר אנשים קיצוניים, והם ילכו לחפש שעירים לעזאזל. כבר עכשיו אנו רואים איך היהודים הם קורבן נוח להאשים במגפת הקורונה".
"החרדים מרגישים נבגדים, מפני שהם סבורים שהיהודים הליברלים תומכים בהפסקת מימון המשטרה, צעד שעלול להשאיר אותנו פגיעים לכל מי שרוצה לבוא ולפגוע עם מצ'טה"
מייקל מילר, מנהל המועצה לקשרי קהילה יהודיים בניו יורק, שסייע בארגון הצעדה בינואר, אמר כי תחושת הקיטוב השוררת בארה"ב, בנוסף למגפת הקורונה, מקשה על יצירת אחדות יהודית פנימית. "קשה היום, יותר מאשר בכל שלושים שנות עבודתי בארגון", הוא אומר.
יוצאת מן הכלל היא הקהילה היהודית הקטנה בג'רזי סיטי, שדווקא נהנית כעת מפריחה. ברגר מספר כי בעקבות הירי בשנה שעברה, "אנשים היו אלינו ידידותיים, ניסו לנחם אותנו, וככל שחלפו השבועות קיבלנו ידידות ועידוד מהקהילה".
במונסי, לעומת זאת, שוררת אי נוחות עמוקה. "שמעתי אנשים המדברים על רכישת נשק להגנה עצמית", אומרת בצ'הופר. "יש תחושה כללית של חשבון נפש".
ברנשטיין שותף לחשש משובן של המתקפות הפיזיות נגד יהודי ניו יורק. השנה עזב את הליגה נגד השמצה כדי לעמוד בראש שירות שמדריך תושבים מן השורה כיצד לסייר בבתי כנסת ומוסדות יהודיים, כדי להגן מפני תוקפים. לדבריו, גילויי האנטישמיות לימדו אותו שתור הזהב של יהודי ארה"ב הסתיים. "זה מדיר שינה מעיניי", הוא אומר, "שתהיה עלייה בכל המגמות שהיו לפני הקורונה. אנחנו לא הולכים בכיוון הנכון".
