חג שבועות הוא, בראש ובראשונה, מועד ככל המועדים, ולכן מתקיימות בו כל הלכות יום טוב: איסור מלאכה, עריכת קידוש והבדלה, מצוות שמחה והסעודות הכרוכות בה, תפילות וקריאת התורה. השנה, כשהוא חל במוצאי השבת, נוספות הלכות שחשוב לזכור.
הכול על שבועות - פרויקט מיוחד בשיתוף "צהר":
+ שבועות – אז מה אנחנו חוגגים בכלל?
+ בעקבות רות: גיור עם זהות כפולה
+ מגילת רות - לעיון או להדפסה ביתית
בבית הכנסת ניתן ביטוי משמעותי להיות החג "זמן מתן תורתנו". בקריאת התורה קוראים את פרשת מתן תורה. במהלך התפילה מוסיפים פיוטים העוסקים בשבח התורה ובמניין המצוות. האשכנזים קוראים לפני קריאת התורה את הפיוט "אקדמות" והספרדים מוסיפים "אזהרות" – פיוטים המונים את תרי"ג המצוות.
שבועות שחל במוצאי שבת
יום שישי
לפני שמכוונים את "שעון השבת", צריך לזכור שבערב שבועות (מוצ"ש) נוהגים להישאר ערים חלק ניכר מהלילה וללמוד תורה. לכן מומלץ להאריך את המועד שבו האור והמזגן יכבו, לשעות הקטנות של הלילה.
כדי שתהיה אש שממנה ניתן יהיה "להעביר אש" (באופן המותר בחג) – צריך להדליק לפני כניסת השבת נר נשמה, שיישאר דלוק עד למוצאי השבת, ובעזרתו נדליק את הנר של יום טוב.
שבת
תפילות: בתפילת המוסף אומרים "אב הרחמים". בתפילת המנחה - אין אומרים "צדקתך צדק".
את ארוחת השבת (הנקראת "סעודה השנייה", מתוך שלוש הסעודות שאוכלים בשישי בערב ובשבת), צריך לאכול לשובע. לכן כדאי להתחיל אותה מוקדם, לפני חצות היום (12:37).
סעודה שלישית - שלרוב נאכלת בשעות אחר הצהריים המאוחרות - תיאכל השבת מוקדם יותר, כדי לא לפגוע בסעודת החג. אחת האפשרויות היא ליטול ידיים אחרי קידוש הבוקר, לאכול מעט, ולברך ברכת המזון. לאחר מכן, הפסקה קצרה ללימוד או לטיול. ואז להמשיך את הסעודה עם נטילת ידיים נוספת. אפשרות אחרת היא לקיים את ה"סעודה השלישית" בלי נטילת ידיים, אלא על "מזונות" ו/או פירות.
מכיוון שקדושת השבת גדולה מקדושת החג, אין אפשרות לעשות פעולות משבת לצורך החג. אין לערוך את השולחן, לשטוף כלים וכמובן לא לחמם את האוכל לסעודת החג עד לצאת השבת (ראו לעיל את הלו"ז). אפילו הוצאה מהמקפיא בשבת, לצורך הפשרה של מזון שאותו נאכל במוצאי השבת, נחשבת כהכנה מקודש לחול, ולכן עדיף להעביר מהמקפיא למקרר לפני כניסת השבת.
מי שבכל שבת בצהריים מנקים כלים בתום הסעודה, יכולים לנהוג כך גם השנה. מי שממתינים עם ניקיון הכלים למוצאי השבת, חייבים לחכות גם השבת עד לסיומה, למרות שהדבר יעכב את סעודת החג, או להשתמש בארוחה זו בכלים חד-פעמיים נאים.
הדלקת נרות יום טוב
זמן הדלקת נרות השנה שונה מחג רגיל, שבו ניתן להדליק נרות עוד לפני שהחג נכנס. בשבת לא מבעירים אש, ולכן ממתינים עד לצאת הכוכבים, אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" - ורק אז מדליקים נר של יום טוב (ויש שממתינות לשובה של המשפחה מבית הכנסת) - ובהכנות לסעודת החג.
הדלקת הנר תבוצע עם גפרור שאיתו מעבירים אש מנר הנשמה שהודלק לפני שבת. מברכים "להדליק נר של יום טוב" ואחר כך "שהחיינו" - ואין לכבות את הגפרור, אלא להניחו עד שיכבה מעצמו.
בדרך כלל, בליל שבועות ממתינים לתפילת ערבית כדי לקיים "שבע שבתות תמימות", אולם השנה, בגלל הטירחה שבהמתנה, ניתן להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים. בתפילת ערבית אומרים כאמור "ותודיענו" – הבדלה בין קדושת השבת לקדושת החג.
מכיוון שקדושת שבת גדולה מקדושת החג, אומרים בתפילת ערבית "ותודיענו", ברכה שבה כלולה הבדלה.
ליל שבועות
בקידוש על היין אנו כוללים גם את ההבדלה. הקידוש נאמר לפי סדר המכונה יקנה"ז, כלומר: יין - ("בורא פרי הגפן"), קידוש - ("מקדש ישראל והזמנים"), נר - ("בורא מאורי האש"), הבדלה - ("המבדיל בין קודש לקודש"), זמן - ("שהחיינו"). אין מברכים על בשמים, מכיוון שאנחנו מתענגים על מאכלי יום טוב.
מכיוון שאסור לכבות אש בחג, משתמשים בנרות השבת או בנר הנשמה לצורך ברכת "מאורי האש" של ההבדלה. בזמן הקידוש לוקחים גפרור, ומצמידים לנר כדי שייראה כאבוקה. לאחר ברכת "בורא מאורי האש", מניחים את הגפרור מבלי לכבותו במקום בטוח - רחוק מגישה של ילדים, עד שיכבה מאליו.
מי שמקפידים לאכול בשבועות גם מאכלי חלב וגם בשר (במסכת פסחים נכתב שאין שמחה בחג ללא אכילת בשר), צריכים לזכור כי בין אכילת הארוחה החלבית לארוחה הבשרית, יש לבצע "קינוח והדחה" (כמו למשל צחצוח שניים). כמובן שמי שרוצים לאכול בשרי ורק אחר כך חלבי, יצטרכו להפסיק ולהמתין שש שעות (כל משפחה ומנהגה).
מגילת רות
כל אחת מחמש המגילות זכתה לחג משלה. ראשונה לכולן, מצוות קריאת מגילת אסתר בפורים. אחריה, מגילת קינות - היא איכה, הנקראת בתשעה באב. הזיקה של שלוש המגילות האחרות לשלושת הרגלים פחות ברורה.
לקריאת מגילת רות בשבועות ניתנו מספר טעמים: סיפור המגילה מתרחש בעת קציר חטים, ולכן הוא מתאים לחג הקציר; המגילה מספרת על ייחוסו של דוד המלך, וחג השבועות הוא יום פטירתו; היא מספרת על גיורה של רות וכניסתה תחת כנפי השכינה, וביום מתן תורה כל עם ישראל קיבלו את התורה ונכנסו תחת כנפי השכינה.
מנהגי החג
מחוץ לסדרי התפילה וקריאת התורה, אין בשבועות שום מצווה המיוחדת לו. בתמורה, זכה חג השבועות ונתעטר בכמה וכמה מנהגים שהתקבלו במשך הדורות, וחלקם הפכו להיות בשר מבשרו של החג הזה, כמו ניתנו עמו מסיני.
תיקון ליל שבועות
מנהג ללמוד בליל החג. מה לומדים? יש נוסח קבוע של תיקון ליל שבועות, שבו קוראים מבחר מכל מרחבי התורה - דוגמאות מכל פרשיות התורה, מכל מסכתות המשנה, תהלים, זוהר ועוד.
אולם לא הכל מקפידים על כך. בישיבות נוהגים ללמוד גמרא, יש הלומדים דברי אגדה וחסידות וכיום גם נפוץ מאוד המנהג לקיים שעורים ולימוד בחבורה של נושאים וסוגיות בעלות עניין. יש הלומדים עד הבוקר, ויש המסתפקים במספר שעות לימוד בערב. הכול כדי להביע את חיבתנו לתורה ולהתכונן לקראת המעמד הנשגב של מתן תורה, בשחרית. אם אתם רוצים ללמוד ביחידות - קחו שיעור לחג.
יש הנוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד עד תפילת "ותיקין", ויש שלומדים חלק מהלילה, וכל אחד ינהג כפי כוחו.
קישוט בירק
נהגו לקשט את בתי הכנסת ובתי המדרש בירק. זכר לירק שצמח על הר סיני בעת מתן תורה. ייתכן שיש בכך גם הד לחגיגת הקציר וראשית הבכורים.
מאכלי חלב
מנהג ידוע ברוב קהילות ישראל לאכול בשבועות מאכלי חלב וגבינה. טעמים רבים ניתנו למנהג זה: יש אומרים שכאשר קיבלו ישראל את התורה לא יכלו לאכול בשר כי נתחדשו להם הלכות כשרות הבשר, שחיטה ומליחה, ומכיוון שלא היו ערוכים לכך, נאלצו לאכול מאכלי חלב. יש מזכירים את הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך", שנדרש על מתיקותה של התורה.
המנהג לאכול מאכלי חלב אינו מבטל את הדין המחייב לשמוח ביום טוב בבשר וביין, ולכן הציעו פתרונות שונים כיצד לשלב בין שתי הדרישות. יש שסועדים אחת משתי סעודות החג חלבית ואחרת בשרית, ויש המחלקים את סעודת היום - תחילתה מאכלי חלב, ולאחר הפסקה וניקוי הפה, אוכלים מאכלי בשר.
שפיכת מים
מנהג קהילות בצפון אפריקה לשפוך מים איש על רעהו ועל העוברים ושבים ברחוב. לסימן של שפע וברכה, ורמז מצאו בו: "אין מים אלא תורה".
מוצאי שבועות
ההבדלה היא כמו בכל מוצאי חג (כלומר מברכים רק על היין, בלי בשמים ובלי אש).
על חג השושנים שמעתם?
בבוכרה ציינו במועד זה את ה"גולי סורך" – ורד אדום, ובפי יהודי פרס זה ה"מואדה גול" – חג השושנים. בקהילות אלו ובאיטליה, ספרד, אפגניסטן, ליטא, פולין, מרכז אסיה וצפון אפריקה נוהגים מנהגים מיוחדים בחג. מקובל לקשט את הבית ואת בית הכנסת בפרחים, ענפי ירק וצמחים ריחניים, זכר להר סיני שלבלב בזמן מתן תורה, ומשום ששבועות הוא יום הדין לפירות האילן.
יש הנוהגים אפילו לזלף מי שושנים על המתפללים ולזרוק עלי ורד על ספרי התורה, משום שהתורה מסמלת חיים, והצמחים הנאים מבטאים חיים וריחם מוסיף עונג ושמחה. בנוסף, ביום זה הושם משה בתיבה. הירק הוא תזכורת לקני הסוף שגדלו על שפת היאור.
יהודי אפגניסטן נוהגים למולל את הוורדים ולהכין מהם מי ורדים, ויש שמייבשים אותם לבישול. כשמבשלים את הוורדים (להפקת מי ורדים) שולקים בתוך המים הרותחים גם ביצים קשות. את הביצה מוסרים לרב לכתוב עליה פסוקים מן המקרא, ואחר כך מעניקים לילד לאכול – סגולה לפיתוח השכל ולהתקדמות בלימודים.
פורסם לראשונה: 04:47, 16.05.21
