"זה הרגיש כל כך מוזר". תקיעה בשופר בבית הכנסת הכמעט ריק ברעננה
רבת קהילת "רענן - בית שמואלי" הרפורמית ברעננה מנסה לשדר אופטימיות, למרות שלרגע אחד, היא מרשה לעצמה להודות בכאב: "כארבע שנים שאני בתפקיד, והשנה זה קורע את הלב לעמוד על הבימה, ולשמוע את ההד שעולה מבית הכנסת הריק מאנשים".
בימים תיקונם מאכלס אולם התפילה למעלה מ-700 מתפללים, אך השנה צפויים כ-15 איש שישבו ברווחה בתוך הקפסולות השקופות, המפוזרות בבית הכנסת השוויוני והמרווח שבפאתי רעננה. עוד 30 ישתתפו בתפילות ובטקסים בשידור חי בפייסבוק. הרבה חן בן-אור צפוני מוצאת נקודה של נחמה: "אף אחד מבין חברי הקהילה שלנו ברעננה ומחוצה לה, לא חלה וטפו-טפו לא נפטר מהקורונה.
"הקורונה שינתה את פני המשחק. אנשים ממעטים להגיע והדלדול תקף גם בקבלות שבת, כשמגיעים כ-15 אנשים. נחמד לפגוש אנשים חדשים ולהגיב אחד לשני מבלי לרוץ הרבה, אבל יש געגוע לחיבוק האנושי, למגע הפיזי, לביחד. זה ממש מתסכל, למרות היתרון שיש לנו עם השידור חי גם בשבתות ובחגים".
לצד זה, היא מוסיפה, "פתאום קהילה בוושינגטון נפגשת עם קהילה בבת ים ובמודיעין. בקורונה יש משהו מאוד מפורר, קשה ומבודד - אבל למדתי לראות בה גם את הנוכחות האחרת שפותחת אותנו כקהילה לסוג של קרבה חזקה יותר ומשמעותית".
"המגפה היא הזדמנות"
ועדיין, כראש קהילה משהו נצבט לקראת הצום המתקרב: "שום דבר מזה לא מתקרב לתחושה העילאית כשאת עומדת על הבמה ורואה אולם גדוש באנשים עד קצהו; את רואה את העיניים הנרגשות של המתפללים, את הציפייה והסקרנות שניבטת מעיניהם של המבקרים החדשים, לחלקם זו הפעם הראשונה שהם נכנסים לבית כנסת".
היא מספרת כי בראש השנה, מול בית כנסת כמעט ריק, יצא בעל התוקע (זה כבר 13 שנים), דוד קפלן, כדי לתקוע מחוץ לבית הכנסת (שכן לפי המגבלות, אסור לתקוע בשופר בתוך מקום סגור). "זה הרגיש כל כך מוזר ולא נורמלי", אומרת הרבה בן-אור צפוני. "תראי, אני לא מאלה שרואים במגפה עונש או דבר רע. להיפך, אני רואה בזה הזדמנות להיות טובים יותר לעצמנו ולאחרים, לדאוג לקשישים ולחלשים שבקרבנו ולבנות את עצמנו כקהילה חזקה ומאוחדת".
בתחילת הקורונה יצאה הקהילה בתפילה מיוחדת לצוותים הרפואיים המטפלים בחולי הקורונה. "עכשיו, בסיבוב השני, אולי שווה לשקול להחזיר אותה", היא אומרת. "אם בעבר היה לנו למעלה מ-300 טקסי בר ובת מצווה בשנה, כיום אנחנו בקושי מסיימים את החודש עם טקסים בודדים. אנחנו לא יודעים לאן זה הולך וכמה זמן זה יימשך, ומאוד דואגים להישרדות שלנו ושל חברינו בקהילה".
