מסע לאורך "רחוב היהודים" של עיר החוף קוצ'י, מגלה שורה של חנויות קשמיריות תוססות שבהן אפשר למצוא עתיקות מאיראן, צעיפי פשמינה ומלאכות יד אסלאמיות מסורתיות - מראה שונה לגמרי מזה שהיה בתקופת "תור הזהב" של השכונה, כאשר התגוררו בה רק יהודים.
"היום נשארו רק שני אנשים ב'עיר היהודים'. אחת מהם זקנה מאוד, והיא מתגוררת רוב השנה בלוס-אנג'לס", מספרת ד"ר שלוה וייל, חוקרת בכירה בבית הספר לחינוך ע"ש שלמה פוקס באוניברסיטה העברית בירושלים, ומהדמויות המוכרות בקהילות היהודיות של הודו.
רגע לפני שנעלמה - אי-אז בשנות החמישים - מנתה הקהילה המקומית התוססת כמעט 3,000 יהודים, אך כיום נותרו רק קומץ יהודים קשישים בעיר המונה כ-677 אלף תושבים. "למעשה", אומרת וייל, "אין כבר קהילה יהודית בקוצ'י. לא תמצא שם יותר מחמישה או עשרה יהודים".
חגגו ביחד עם השכנים הלא-יהודים
בניגוד לקהילות אחרות שהולכות ומתמעטות ברחבי העולם, יהודי קוצ'י לא ברחו מהודו בשל רדיפות או קשיים אחרים. הייתה זו הקמת מדינת ישראל ב-1948 שדרבנה רבים מבני הקהילה, האורתודוכסית ברובה, לפתוח בחיים חדשים במולדת היהודית.
ד"ר אסי ששון, מיילדת וגניקולוגית בגמלאות שהגיעה לישראל כרופאה מתנדבת בימי מלחמת יום כיפור, ב-1973, מספרת כי אחת הסיבות העיקריות שעודדו אותה להישאר בארץ הייתה המשפחה. "כשאחותי ובני משפחתה עלו לישראל, הרגשתי שלא נותרו לי קשרים משפחתיים הדוקים מאוד בהודו. הייתי קשורה מאוד לאחותי", אומרת ששון. "זו הייתה עבורי החלטה קשה מאוד, כי אני אוהבת את הודו. והייתה לי גם משרה טובה, הרגשתי שאני מתקדמת. אבל זה פשוט קרה".
ששון נוצרת את זיכרונות המסורות והחגים היהודיים מילדותה. את מועדי ישראל חגגו בקוצ'י באותה התלהבות גם היהודים וגם שכניהם הלא-יהודים - מתקיעת השופר בראש השנה בבית הכנסת פראדסי, שנוסד לפני 452 שנה, ועד לחגיגות שמחת תורה, שנמשכו שלושה ימים והתקיימו בסמטאות הצרות, בבתים ובבתי הכנסת של "עיר היהודים".
6 צפייה בגלריה
שלטים המובילים אל "עיר היהודים" נותרו כשהיו, כשבעיר עוד התגוררה קהילה יהודית גדולה
(קריסטבל לובו, JTA)
משלמה המלך ועד לאינקוויזיציה
העיר קוצ'י (או קוצ'ין, כפי שנקראה עד 1996), שוכנת בין הנופים המרהיבים של קראלה לחופים המוריקים של מלבאר, ומאז ומתמיד שימשה צומת תרבותי, אתני ומסחרי. העיר עמדה בליבו של סחר התבלינים המפורסם של תת היבשת, ומטבע הדברים משכה אליה סוחרים מקרוב ומרחוק, ובהם גם בני הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בהודו.
יש הטוענים כי היהודים הראשונים הגיעו לאזור במאה הראשונה לפני הספירה, כמלחים בספינותיו של המלך שלמה. הם התיישבו בעיר הנמל העתיקה מוזיריס (קודונגלור של ימינו), כארבעים קילומטרים מצפון לקוצ'י. בספרו משנת 2019, One Heart. Two Worlds. The Story of the Jews of Kochi, מתאר ההיסטוריון ק.ס. מתיו קהילה משגשגת, שהתקבלה במאור פנים על ידי השליט ההינדי דאז, המלך סרי פרקאראן איראווי.
שלושה לוחות נחושת שתוארכו לשנת אלף לספירה, מנו את 72 הזכויות שהוענקו לשבט, שזכה לימים לכינוי "יהודי מלבאר". בין השאר, כללו הזכויות בעלות על קרקעות ופטור ממיסים, לצד חופש פולחן ופריבילגיות טקסיות מיוחדות - כאלו שהיו שמורות, בדרך כלל, לשליטים בלבד.
ב-1341 עלה נהר פריאר על גדותיו, ויהודי מלבאר נאלצו להימלט דרומה, אל קוצ'י של ימינו, שם בנו את בית הכנסת קוצ'נגאדי - בית התפילה היהודי הראשון באיזור. במאה ה-16 הגיע גל שני של מהגרים יהודים שמצאו מקלט בקראלה, שנודעה בגישה הפתוחה שלה כלפי מהגרים. יהודים ספרדים שנמלטו מאימת האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגלית, וגם יהודים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, חברו יחדיו ויצרו קהילה שנייה - יהודי פראדסי (מילה שפירושה "זר" בהינדי ובמלאיאלאם).
קל להיות יהודי בהודו
הקהילה היהודית התגבשה לא רק הודות למנהגים ולטקסים הדתיים, אלא גם בזכות המסורות הקולינריות המשותפות. לדברי ששון, "אמנם נותרו בקוצ'י רק קומץ יהודים, אך עד היום הם שומרים באדיקות על חוקי הכשרות".
ספר הבישול "מתובלן וכשר: המטבח האקזוטי של יהודי קוצ'ין" (Spice and Kosher: Exotic Cuisine of the Cochin Jews), שחיברו יחדיו אסי ששון, קני סאלם ובאלה מנון, מקבץ מתכונים עתיקי יומין: מפסטיות מקומיות (כיסנים פריכים, מתוקים או מלוחים), ועד לעוגת התבלינים הקוצ'ינית - לדעת רבים, מתכון הדגל של המטבח היהודי המקומי. עם השנים עברו המתכונים שינויים והתאמות, בהתאם לזמינותם של המצרכים.
שפע של תבלינים טריים, חלב קוקוס ועמילן טפיוקה (במקום ג'לטין) הקלו על משקי הבית היהודיים בהודו להתאים את המטבח המקומי לחוקי הכשרות הנוקשים שלהם, וכך נוצר מטבח ייחודי, יהודי והודי באותה המידה.
שירת הברבור של הקהילה
בדצמבר 2018 חגגה הקהילה 450 שנה להקמת בית הכנסת פראדסי. "כמעט כל חברי הקהילה שיצאו במקור מקוצ'ין הגיעו לחגוג מכל רחבי העולם", סיפרה וייל. "לכבוד היה לי להיות המוזמנת היחידה שאיננה קוצ'ינית. החגיגות היו פשוט נפלאות, אבל מצד שני זו הייתה גם שירת הברבור של הקהילה. נראה שכולם הבינו את זה".
כאומה פלורליסטית, הפכה הודו עם השנים מקום מפלט לקהילות רבות שדוכאו במקומות אחרים. יהודי פראדסי ומלבאר חיו תמיד בשלום עם התושבים ההודים בני שאר הדתות, ולא סבלו משמץ של אנטישמיות. "מעולם לא הרגשתי שמפלים אותי לרעה כיהודייה שחיה בהודו", נזכרת ד"ר ששון בחיבה. "בזמן לימודיי באוניברסיטה, שאלו אותי תמיד מתי חלים ראש השנה ויום כיפור, כדי לקבוע בהתאם את מועדי הבחינות. הם דאגו שלא לקבוע מבחנים בתאריכים הללו, כדי לבוא לקראת סטודנטים יהודים כמוני".
קראלה, יותר מכל מדינה אחרת בהודו, מתהדרת ברב-תרבותיות שלה, שכן כבר בעת העתיקה דאגו סוחרים ממערב אסיה ומהודו לשמר ולטפח את זהותן של הקהילות שעמן סחרו. הסדק האמיתי הראשון בסובלנות הזו כלפי קהילות נרדפות, נוצר רק לפני שנה, עם החלתו של החוק לתיקון האזרחות, אשר מאפשר מסלול מהיר לקבלת אזרחות לפליטים סיקים, הינדים, בודהיסטים או ג'יינים ממדינות שכנות - אך לא למוסלמים, ליהודים או לאתיאיסטים.
עם זאת, החוק אינו צפוי להשפיע על היהודים הבודדים שבחרו להישאר בהודו. אלו שעלו לישראל זכאים לתעודת אזרח שמעבר לים (OCI), ומאז 2017 קל מאוד להנפיק את האזרחות הזאת, גם בזכות הקשרים החמים בין ישראל לבין ראש ממשלת הודו הנוכחי, נרנדרה מודי.
