בשבת ציינו בקייב 60 שנים ל"טרגדיית קורניבקה" – "האסון השני" של באבי יאר. לא רבים מכירים את הקטסטרופה בחסות השלטון הסובייטי, שעלתה, על פי ההערכות, ב-1,500 נספים מקומיים, ככל הנראה כתוצאה מנסיונותיו של השלטון הסובייטי למחוק את זכר גיא ההריגה העקוב מדמם של יהודי קייב.
הימים – ראשית שנות השישים של המאה שעברה, עשרים שנים בדיוק לאחר הרצח שביצעו הנאצים בכ-150-100 אלף בני אדם, כ-50 אלף מתוכם – יהודי קייב. "באבי יאר" שבפרברי קייב, בירת אוקראינה, היה כבר אז שם נרדף לגיא ההריגה, על אף נסיונותיהם (המוצלחים) של הנאצים לטשטש את הראיות, והאתר הפך מוקד עלייה לרגל.
במקביל עלתה תביעה להקים במקום אנדרטה לנרצחים, והדבר היה לצנינים בעיניי השלטון הסובייטי, שבחר להקים במקום סוללת חול כדי לחסום אשפה של מפעל לבנים בפאתי באבי יאר. מעין סכר לפסולת. מה שקרה מכאן ואילך שרוי ערפל, שכן השלטון הסובייטי התאמץ מאוד להסתיר את שאירע – החל מנסיבות האירוע וכלה בכמות ההרוגים.
פארק על אתר ההריגה
העובדות הידועות הן כדלקמן: בבוקר ה-13 למרץ 1961 התמוטט הסכר, וגל עצום של מים ואדמה - ממש צונאמי של בוץ, מלט ופסולת - שטף ממעלה הגבעה דרך באבי יאר היישר לרובע קורניבקה, פרבר של קייב הסמוך לגיא ההריגה. רחובות שלמים נקברו תחת מפולת הבוץ, ולמעשה כוסה שטח של כ-600 אלף מטרים. במקומות מסוימים הגיע עומק הבוץ עד לארבעה מטרים, ואזורים שלמים נעלמו תחתיו.
את מה שקרה לאחר מכן, אפשר ללמוד מעדויות מאוחרות, שכן הקווים לאזור נותקו – וכל שיצא ממסך הברזל הוא סך של כ-145 נפטרים בלבד, בעוד שבמקום נהרגו לכל הפחות כ-1,500 בני אדם. גם מטרתו של הסכר שנבנה קיבלה משמעות אחרת עם השנים, נוכח טענות כי השלטונות התכוונו להקים במקום פארק.
על כך אמרו המקומיים במשך השנים שיבואו, כי הטבע עצמו התנגד לפעולות מחיקת זכרון באבי יאר, "נקמת השמיים על טבח תינוקות, נשים וילדים", הם קראו לזה - והאירוע זכה לכינוי המקומי "קללת באבי יאר".
הסופר הסובייטי, אנטולי קוזנצוב, תושב רובע קורניבקה - טען לאחר עריקתו למערב כי הסכר היה פרי מזימה של השלטון הסובייטי למלא את התעלות בבטון, להפוך את המדרונים למישור ובכך להפוך את האתר לפארק ציבורי, כדי להפסיק את ההתקהלויות של יהודים שהגיעו להתייחד עם זכרון יקיריהם. קוזנצוב עצמו, אגב, כתב את הספר על באבי יאר, שפורסם במקור ברוסית וצונזר על ידי השלטונות הסובייטיים – ורק לאחר עריקתו, בשנת 1966, פורסם במלואו.
ראש העיר של קייב דאז, אלכסיי דוידוב, שם קץ לחייו לאחר האירוע. האסון שגרם לשינוי תודעתי קדם בחצי שנה לכתיבת שירו המפורסם של יבגני יבטושנקו, "באבי יאר", שהחל להחשב בברית המועצות ובעולם כ"מצפון של העם הרוסי".
"טרגדיות שמעורבות זו בזו"
אתמול הוצבה אנדרטת זיכרון לנספי האסון. ממלאת מקום מנכ״ל המרכז להנצחת שואה שבבאבי יאר, רוזה טפנובה, הזכירה כיצד השתיק השלטון הסובייטי את השלכות אסון קורניבקה, בדיוק כפי שהשתיק את הוצאתם להורג של רבבות יהודים בעת הכיבוש הנאצי. "אסור היה לדבר על זה בפומבי", אמרה, "ובכך שתי הטרגדיות השונות הללו הן מאוד דומות, בעצם השאיפה להשתיק ולמחוק מזכרונם של האנשים את האירועים האלה".
האנדרטה היא למעשה מונומנט שבסיסו מורכב מיותר ממאה לבנים מגוונות, שמהן נבנתה קייב במהלך מאתיים השנים אחרונות. בתוכה גם מספר לבנים מתוצרת המפעל שבו עבד מנחם מענדל בייליס לפני שנעצר, באשמת אחת מעלילות הדם הקשות שנודעו, "משפט בייליס", בקייב של ראשית המאה ה-20. על בסיסה של האנדרטה מורכב אקווריון ובתוכו 600 ליטרים של אותה תערובת של מים ואדמה ששטפה את השכונות.
בספטמבר יצויין בבאבי יאר מלאת 80 שנה לטבח המזעזע, ולאחר עשרים של השתקה שהחלו בנאצים והמשיכו בשלטון הקומוניסטי, הפך המקום לאתר הנצחה. ואולם במקביל ממשיכים באוקראינה להאדיר ולהנציח את המשת"פים של הנאצים. הדוגמה האחרונה הייתה לפני ימים אחדים, כאשר בטרנופיל שבמערב אוקראינה קראו לאיצטדיון העירוני על שם קצין האס-אס רומן שוחביץ'.
שגריר ישראל באוקראינה גינה את ההחלטה וקראה לבטל אותה, וזכה בתגובה למתקפה ברוטלית של אנטישמים ברשתות החברתיות, להפגנה של הלאומנים מול שגרירות ישראל – ולהערה מצד משרד החוץ האוקראיני בדבר תפקידו של השגריר. גם ניתוק היחסים של העיר של העיר התאומה בפולין, מטרנופול, לא גרם ריגש את האוקראינים להתרגש. מנכ"ל הוועד היהודי של אוקראינה, אדוארד דולינסקי, אמר ל-ynet כי ארגונו יתלונן על ההחלטה לאופ"א.
על הרקע הזה מעניינת עמדתו של נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. הבחור היהודי המוכשר ממזרח אוקראינה, שהיה תקוות ההמונים לסיום הפילוג במדינה והרגעת המיעוט הלאומני המיליטנטי, עשה פרסה אחרי הבחירות - והחל לרצות את הלאומנים.
מצב תחלואת הקורונה במדינה קיצוני בחומרתו, אולם אוקראינה סירבה לקבל את היד שהושיטה רוסיה עם החיסונים מתוצרתה. הוא אף סגר בלילה אחד שלושה ערוצי טלוויזיה של האופוזיציה שסייעו לו להיבחר, ומטיל סנקציות על אזרחי המדינה. נותר רק לקוות שלא יסגור את הפרויקט להנצחת באבי יאר. דומה כי תחזיתו של הפרשן, מיכאיל פוגרבינסקי, התממשה: "לקראת סוף הקננציה של זלנסקי, הרוחות האנטישמיות יתגברו פי כמה באוקראינה".
