קריאות הזעם במליאת הכנסת ובוועדות הן פס הקול הרגיל והמאוד לא מכובד של הפוליטיקה הישראלית העכשווית. מעבר לתחושת חוסר הנוחות שהן מעוררות, שום דבר במעמד הזה לא אותנטי ומרשים במיוחד. אבל אני מציע להבדיל בין קריאות הזעם של האופוזיציה החדשה והפוליטיקאים, לתחושת החשש האמיתית שמלווה את הציבור החרדי בימים אלה.
לחילופי ממשלות בישראל יש תמיד, בסופו של דבר, השפעה על האזרח הישראלי. אבל אינה דומה השפעה על אזרח שאיננו בן המגזר, להשפעה על האזרח החרדי. היעדר נוכחות חרדית בקואליציה משפיעה באופן מיידי על חייה של המשפחה החרדית, דבר שאין לו אח ורע בשום תחום אחר.
- מבחן אתי אנקרי: המדרון החלקלק של הדת הליברלית/ אליעזר היון
תקציבי החינוך החרדי, לדוגמה, מבוססים ברובם על תקציבים תוספתיים, והמפלגות החרדיות נאלצות שוב ושוב להילחם על המובן מאליו. בשונה מהתפיסה הרווחת, ולפיה החרדים "סוחטים" כביכול את קופת המדינה, האמת היא שמדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן – ובעיקר מצד פקידי האוצר - היא להפוך את תקציבי החינוך החרדי לתקציבים ייחודיים שאינם חלק מהתקציב הבסיסי של מדינת ישראל. כך נוצר מצב שמידי שנה, סכומים שנשמעים לאזרח הפשוט גדולים מאוד, נצבעים כ"תוספות" וכ"בונוסים תקציביים" לחרדים, כשבעצם מדובר בלחם ובמים שמגיעים לכל ילד במדינת ישראל.
תקשיבו לזעקה שלנו
מצב אבסורדי זה הוא לא הוגן ולא הגיוני, במיוחד על רקע "שיח הזכויות" שמקנה לכל זרם ולכל מיעוט בישראל זכויות בתחומים שונים ומשונים. דווקא בחירה סופר-לגיטימית כזו של הורים בחינוך החרדי, מוציאה באופן אוטומטי את הילד החרדי, ומקפחת את זכויותיו באופן שאם אין לו מפלגה שתגן עליו, לא יתוקצב בצורה שהולמת את צרכיו.
צפו בקרבות הצעקות בוועדה המסדרת בכנסת
(צילום: ערוץ כנסת )
על רקע זה כדאי להקשיב קצת אחרת לחשש ולפחד של המגזר החרדי בימים אלה. אינני מעוניין להיכנס כאן לניתוח הפוליטי מדוע לא נכנסו החרדים לממשלה הזו, והאם האשמה מוטלת עליהם. אבל דווקא על ממשלת בנט-לפיד, שנאבקת על מיתוגה כממשלת אחדות וריפוי, מוטלת חובה להבין את גודל השעה ולשים בצד את ההיבט המגזרי.
זו השעה לתקן את העוול ההיסטורי של קיפוח והדרה של המגזר החרדי, ולהעבירם לבסיס התקציב. זכויות הילד החרדי שוות לפחות לאלו של ילד אריתראי שחי בישראל, והזכות לבחור בחינוך חרדי לא פחותה מבחירה בכול זרם חינוכי אחר.
ממשלה שהותירה צלקת
לא רק תקציבי החינוך מפלים לרעה את הילד החרדי, ישנם תחומים רבים נוספים שבהם הציבור החרדי מופלה באופן טבעי. ממשלת בנט-לפיד הקודמת, זו של שנת 2013, הותירה צלקת קשה במגזר. די אם נזכיר את העיר חריש שתוכננה במשך שנים רבות להיות פתרון למצוקת הדיור הקשה שממנה סובל הציבור החרדי. שר האוצר דאז, יאיר לפיד, גדע את הפיתרון באבחת החלטה - ומאז ועד היום לא נמצא פיתרון חליפי למצוקה הקשה של היעדר דיור בר השגה לזוגות צעירים במגזר החרדי.
יהודה פולישוקקרדיט: אלחנן קוטלרמדוע לא טיפלו הפוליטיקאים החרדים בבעיה - ומדוע לא נמצא לה פתרון מאז 2013? אינני יודע. אבל מדובר במצוקה שיש לה השפעה לא רק על הציבור החרדי פנימה, אלא יש לה השלכות סוציולוגיות לאומיות.
בנאומו פנה ראש הממשלה, נפתלי בנט, לציבור החרדי, ואמר: "אנחנו נדאג לכם". אני רוצה להאמין לכנות כוונותיו, אך יחד עם זאת להתריע שאמירות מתנשאות על "נטפל בכם" ו"נשקם אתכם", רק מגבירות את החשדנות והקרע. בימים שבהם החברה הישראלית נקרעת סביב שיח הזהויות, הגיע הזמן לשים גבולות לפוליטיקה הזהותית, ולהוכיח במעשים שפיהם וליבם של מובילי מחנה השינוי - שווים.
- הכותב הוא יזם חינוכי חרדי, מנכ"ל קרן חרות ויוזמת אורות, מייסד פלוגתא
