לבד עם ששת ילדיה בהודו, בעלה תקוע בארה"ב: ריאיון עם נעה ריבקין והרב שניאור קופצ'יק
(צילום: אבי חי)
לפני שבועות ספורים, רגע לפני התפרצות הקורונה ששוברת שיאים חדשים בהודו - יצא הרב צבי ריבקין, שליח חב"ד בבנגלור, לגיחה קצרה בניו-יורק. מאז, כמעט שלושה שבועות שהוא לא מצליח לשוב הביתה. בבית חב"ד שבניהולו נותרה רעייתו, הרבנית נועה, עם ששת ילדיהם – הקטנה שבהם נולדה לפני כחודש וחצי.
"אני יוצא מהודו וחושב שתכף ומיד אני חוזר לאשתי שנמצאת ממש אחרי לידה ולששת הקטנים שמחכים לי בבית", מתאר הרב. "מצאתי את עצמי מספר ימים לאחר מכן, ללא אפשרות לחזור להודו, תקוע בארה"ב, כשאשתי האמיצה והגיבורה - שבועיים אחרי לידה - מתמודדת עם שישה קטנים בבית לבדה, בלי מטפלת או עוזרת (בגלל המצב), בלי אפשרות אפילו לקבל ארוחה חמה משכנה בבניין, מה שכל כך מקובל בארץ".
בהודו שנמצאת במשבר קורונה קשה ביותר, אובחנו לקראת סופ"ש למעלה מ-400 אלף חולים חדשים, והמספרים המפלצתיים ממשיכים לעלות. "אנחנו משתדלים להיות בבית", מספרת הרבנית ריבקין, בריאיון לאולפן ynet. "את כל הקניות אנחנו עושים אונליין, כמו שאתם חוויתם, והכול עובר סניטציה לפני שמגיע הביתה. אבל אנחנו משתדלים להראות שהכול בשליטה, קצת להוריד פאניקה".
"אנחנו פה בשביל המשפחות שגרות כאן"
הרב ריבקין מתאר "קושי גדול", כדבריו. "התחושה והסיטואציה שבה אני תקוע קשות, והלב שלי רוצה לחזור לבית ולמשפחה בתקופה כל כך קשה". הרב מספר כי עקב המצב, אפילו תעודת לידה לא הצליחו להשיג במדינה, שבה ביורוקרטיה היא שם המשחק. בשגרה נמשך ההליך כחודש ויותר, אבל בשל החשש שהמשפחה תיאלץ להתפנות השיג בית החולים את התעודה המיוחלת ממשרד הפנים, "אבל אז התברר שאין מי שיסכים להעביר אותה אלינו לבית", מספר הרב.
"אשתי כמובן לא יכלה לצאת, וכך, במשך כמה ימים, חיפשנו חברות שילוח, מכרים וכל דרך אפשרית. ביום השלישי, אחרי שנואשנו, אמר לנו מנהל המחלקה שאף שהוא עובד 14 שעות ביום, הוא ייסע עם האופנוע בשעה שהכביש רגוע יחסית, ויניח לנו את התעודה ליד הדלת".
כבר 12 שנים ממשיכים הזוג ריבקין את השליחות, ובקהילה שלהם חיות כמה עשרות משפחות יהודיות, "ואנחנו נשארים כאן עבורן", מספרת הרבנית באומץ. "הכול כרגע נתון לחסדי הביורוקרטיה בארה"ב. כרגע אנחנו פה בשביל המשפחות שגרות כאן. זה מפעל השליחות שהרבי מלובביץ' לימד אותנו, שלא עוזבים מתוך קושי. רואים את הטוב הגלוי בכל קושי. זה לא קל", מוסיפה הרבנית. "יש אתגרים ויש פה קשיים, אבל ברגע שאנחנו לוקחים את המשמעות לעשייה, זה מסייע לנו להתמודד עם כל הקושי. המשמעות מנצחת פה כל אתגר".
"מעריץ את אשתי"
הרב ריבקין מזכיר, בפוסט שכתב ממקום שבתו בניו-יורק, כי "הודו, מדינה עם יותר ממיליארד תושבים, סובלת פי כמה וכמה משאר העולם המתקשה להתמודד עם הקורונה. מיליוני מתנדבים ועובדי רפואה מתמודדים במסירות שאין כדוגמתה כדי להציל חיים ולנסות לצלוח את המצב, בגיבוי הממשלה שעושה מאמצים כבירים לבלום את התפשטות המגפה, ואפילו חברות פרטיות שמתגייסות ותורמות ככל יכולתן לסייע".
הוא מוסיף: "האמינו לי, אין לכם מושג עד כמה אתם צריכים להודות לקדוש ברוך-הוא, שבהשגחה עליונה דאג לעמו ולארצו - וברוך השם רוב תושבי מדינת ישראל מחוסנים. הלוואי שזה היה המצב גם פה, והמראות הקשים והבלתי נתפסים היו נחסכים מאתנו.
"כשיצאתי לשליחות לפני 12 שנה, בדחיפה ועידוד של גבי ורבקי הולצברג, שנרצחו בפיגוע במומבאי, היינו זוג צעיר עם חזון וחלום גדול להמשיך את הדרך והשליחות שהתווה הרבי. אתה מכין את עצמך להרבה דברים, אבל יש רגעים קשים ומאתגרים במיוחד, רגעים שבהם מה שמחזיק אותך הוא הזיכרון וההבנה עד כמה הדבר הזה חשוב להמשיך ולהילחם בשבילו.
"זה נשמע אולי שולי, אפילו קצת מתבכיין. אבל אני חושב שלראשונה מזה הרבה שנים הבנתי איזו מעצמה הקים הרבי. בימים האחרונים הערצתי יותר מתמיד את אשתי ואת אלפי השגרירות ברחבי העולם, שמקריבות כל כך הרבה מרצונן בשמחה ובאמת ללא תלונות, כדי להיות שם בשביל כל יהודי".
"שירותי הבריאות פה בקריסה"
בניו דלהי, אחת הערים שספגו את המכה הקשה ביותר בהודו, כבר לא נותרו מקומות לשרוף את הגופות הרבות. "אנשים פשוט מתים, מתים ומתים", אמר ג'יטנדר סינג שנטי, בחניון בניו דלהי שהפך למשרפה מאולתרת. "אם נקבל עוד גופות אנחנו נשרוף אותן על הכביש. כאן כבר אין מקום".
ובתוך הכאוס הזה, בסגר שאין רואים את סופו, נמצא הרב שניאור קופצ'יק המנהל את בית חב"ד בדרום ניו דלהי. הוא כבר היה בארץ לאחר הגל הראשון בהודו, אך החליט לשוב להמשך השליחות שהוא עושה במקום. "היינו פה בעצם גם בשנה שעברה, בהתפרצות הראשונה של הקורונה שהייתה הרבה פחות חמורה מעכשיו, ולמדנו להתמודד עם הסגר", הוא מספר בריאיון לאולפן ynet.
הוא מסביר כי "אנחנו החב"דניקים לא קונים פה הרבה מוצרי מזון, כך שיש לנו בבית סוג של מאגרים. אמנם בחצי השנה האחרונה אין מבקרים מישראל, כך שנוצר קושי אחר, של מחסור במוצרי מזון כשרים שאנחנו רגילים שמגיעים מהארץ - ופתאום אנחנו די תקועים בלי זה".
הוא ורעייתו כבר החלימו מקורונה לפני שבעה חודשים, "ככה שהמתח אצלנו באופן אישי קצת יותר נמוך", כדבריו, אבל המצוקה של האוכלוסייה סביבו לא פוסחת עליו. "ניסינו למצוא מיטות אשפוז לאנשים שצריכים, לא מהקהילה היהודית, ואין", הרב קופצ'יק אומר. "זו עיר עם 30 מיליון תושבים, ואתה מצלצל לעשרות בתי רפואה האחד אחרי השני - ואתה לא מוצא מיטת אשפוז פנויה. אישה בת 85 נוסעת מדלהי עד ג'איפור משך חמש שעות נסיעה, כי שם הצליחו למצוא בשבילה מיטה, ואתה יודע ששירותי הבריאות כרגע בקריסה. אבל אנחנו רואים המון עזרה הדדית בין תושבי הודו, ואני מאוד מקווה שהרכבת האווירית עם הציוד הרפואי והעוצר ישפיעו לטובה".
