הימים בהם אני מסניפה רעל לנשמה
כמו מכורה לטיפקס או לריח הרעיל של דלק, מצאתי את עצמי מחפשת באינטרנט הרצאות של הפסיכולוג יובל כרמי, החשוד בעבירות מין במטופלותיו. נברתי וניסיתי לברר אם ניתן לזהות את האפלה, אם יש רמזים מטרימים.
כרמי לא היה זהיר ואהב לפרסם את עצמו. פגשתי אופל - אלא שהוא שייך לקטגוריה של "חוכמת הבדיעבד".
יש רוחניות מרעילה
כרמי מציג את עצמו כאיש אשכולות. בין היתר, הוא מציין את עיסוקו ביוגה, במדיטציה ובתורות רוחניות. הלב שלי שב ונמעך כששמעתי אותו מרבה להתייחס לתורתו של הנזיר הבודהיסטי-ויאטנמי, טיק נהאט האן. מעולם לא פגשתי את האן אבל אני מרבה לקרוא בספריו ולהיעזר בתיאוריה ובתרגולים שהוא מציע. תורתו מאופיינת גם בשאיפה לפשטות (בכתיבה, בתרגול ובהבנת העולם) ובתביעה העיקשת להתנגדות אקטיבית לאלימות מכל סוג. הוא עזר לי למצוא את הדרך לטבעונות ולפציפיזם. הוא המורה הרוחני שלי.
כאב לי לראות איך תורת חיים מוסרית נחמסת על ידי אדם שנחשד כי רמס את המטופלות שלו באכזריות (לכאורה, כמובן). פעם אחר פעם אנחנו מגלות שאין תורה מוסרית שבכוחה להציל אותנו מהרוע שלנו. הפעם התורה הרוחנית שלי הייתה השולחן עליו ערך הטורף את סעודתו.
תרגיל במודעות עצמית
כרמי טען בחקירתו כי עבירת המין עם קים, האישה הצעירה והאמיצה (המתלוננת הראשונה מבין שלוש), הייתה "רומן בהסכמה". מעבר לעובדה שאסור למטפל לקיים עם מטופלת "רומן בהסכמה", שהרי אין הסכמה ביחסי מרות - אני רוצה להמליץ לגבר בן 66 שחושב שצעירה בת 21 התאהבה בו, להתחבר אל המציאות. בדיוק כפי שאין סיכוי שנערה בריטית שיצאה לנופש מעוניינת שנציגי 12 השבטים יחדרו לגופה. בדיוק כפי שאין סיכוי שנערה שיצאה לנפוש באילת רצתה שגברים יצטופפו בתור כדי לחדור לגופה.
נשים צעירות ואמיצות מכריחות את הקהילה להתחבר למציאות ולחטוף בחילה מהשקרים שאכלנו במשך דורות. לא, בחורה בת 21 לא רוצה לנהל רומן עם סבא שלה.
"אוי ציפורה לאן נתקענו" (יונה וולך)
בפרשת השבוע מתואר אירוע דרמטי שמעמד הר סיני מסמל רק את חלקו השני. ההתרחשות המלאה היא גירוש הנשים הגדולות (או האלות), והצבת היסודות לאלפי שנות שלטון פטריארכלי.
זהו סיפור קצר, מסוג הסיפורים שנוטים לדלג עליהם, המכיל בתוכו את תמצית הפניית הגב אל הברית עם הנשים, לטובת הברית עם האל הגברי הנוקשה, נותן החוקים. מרגע שנכנסות המצוות לעולם התורה, הנשים (כמעט) נעלמות ממנו.
"וי ציפורה איפה אנחנו עומדים / איפה אנחנו עומדים" (יונה וולך)
אנחנו עומדות בין ים סוף להר סיני. יתרו שומע על הניסים שנעשו לבני ישראל ומגיע עם בתו ונכדיו אל מחנה ישראל.
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה".
"שילוחים" הוא מונח מקראי מקובל לגירושים. ואם כן, פצצה הוטלה במרכז האוהל. אי-שם בעבר משה גירש את ציפורה והיא גרה, עם שני בניהם, בבית אביה. משה לא ביקש שציפורה תחזור ונראה שהוא לא מעוניין בכך. החזרת ציפורה ושני הבנים אל משה הייתה יוזמתו של יתרו.
האקדח הטעון
אם לא הספיק התואר המפורש "שילוחיה", מזכיר המספר את שם בנם, שם שהעניק לו משה ומכיל בתוכו את השורש ג.ר.ש – גרשום. גם הסבר הפשט לשם הנבחר לא מלבב. משה, שזכה להצלה על ידי יתרו ובנותיו וחי בביתם, קורא לבן שנולד להם בשם המבהיר שאין לו נחת בחלקו. השם גם מבהיר כי הבן שייך לאבא - ולו בלבד. "גר הייתי בארץ נוכרייה" ומה עם ציפורה שמבחינתה בנם נולד בארצה? ומה עם השם המנוכר לו זוכה הילד? ומה עם הרמז לגירושים שיגיעו?
הסתרה שבתוך ההסתרה
יתרו מציב בפתח אוהלו של משה את משפחתו. אין מסר ברור מזה למחויבות המוסרית של אבי המשפחה. אלא שמשה מבצע מהלך נחוש לא פחות, מהלך אכזרי. הוא יוצא לקראת חותנו בלבד, מנשק רק אותו ומכניס רק אותו לאוהל. ציפורה והבנים עומדים חפויי ראש מחוץ לאוהל ושמה של ציפורה לא ייזכר עוד בתורה.
יתרו, שייצג עד כה את הקול שדורש להכניס גם את הנשים לאוהלה של תורה, מוותר. הוא מתרווח באוהלו של משה, שומע סיפורים ומייעץ לו בענייני משפט, אותם משפטים שיבנו ויבצרו את שלטון הפטריארכיה. וציפורה? מכאן ואילך כל הנשים (כמעט) יסתפקו באדמת המדבר מחוץ למבני הקהילה.
להיות כל איש שורר בביתו
שורשי השילוח של ציפורה נטועים בראשית ספר "שמות". כאשר משה יוצא מבית יתרו הוא לוקח אתו את ציפורה ואת שני הבנים, אלא שאז מתרחשת פגישה פלאית. אלוהים מגיע למלון בו חונה המשפחה בדרך, ומבקש להרוג את משה.
משה לא מגיב ואילו ציפורה יודעת מה עליה לעשות: היא כורתת את עורלת בנם, נוגעת ברגל (אולי איבר המין) של אחד מהזכרים בחבורה (הבן, משה או אלוהים. המספר לא מציין במי נגעה) וקובעת: "חתן דמים אתה לי".
ההצלה הנשית וכריתת ברית הדמים היו כמה צעדים יותר מדי עבור משה. הוא הבין שציפורה בעלת כוחות מיוחדים, ומתקשרת בדרכה עם אלוהים. הוא הבין שעם אישה כזו הוא לא יהיה "שורר בביתו". מתישהו בין האירוע במלון ליציאת מצרים, ציפורה משולחת, ומאז ועד שתרד מבמת המקרא היא לא תיזום דבר. כך בחר המספר המקראי ללמד אותנו, הנשים, על מקומנו מרגע קבלת התורה.
המארז הפטריארכלי נחתם
יש חשש שהתנהגותו של משה כלפי ציפורה לא תשמש לקח לכל העם, ועל כן חותם משה את הסוגייה הנפיצה בהבהרה (שלא על פי צו אלוהי) שנשים ותורה הן תרתי דסתרי, ובזמן ההכנות לקבלת האישה החדשה, התורה, עליהם להתרחק מנשים בשר ודם: "וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה".
"נחכה לך ובשמך תמיד נקרא/ באביב את תשובי חזרה"
האביב של השוויון בפתח. אנחנו מרגישות את משב האוויר הצלול. קים ושתי העדות הנוספות, הנערה הבריטית, הנערה מאילת, הנערה מאשקלון, שירה איסקוב ועוד רבות, הן השקדיות שלנו. שקדיות פצועות ומוכות ועדיין שקדיות. הן מבשרות את האביב. הן מחזירות את הסדר על כנו. כשראיתי את הפסיכולוג יובל כרמי מכסה את פניו, ואת קים מאירה בחוכמתה ויופיה את האפלה, הבנתי שהסדר מתהפך.
אחיות צעירות שלי, חברותיי ואני נשבענו לתת לכן עולם מתוקן. נשבענו שהבנות והבנים שלנו לא יסבלו מאלימות מינית. סהדי במרומים, התאמצנו, אך הצלחתנו הייתה חלקית. הדרך ארוכה וקשה משחשבנו, אבל יש סיכוי שהבנות והבנים שלכן יחיו בעולם בטוח יותר.
אנחנו גאות בכן. בכל דרך בה אתן בוחרות להגיב לאלימות שהופנתה כלפיכן; בפנים גלויות ובשם מפורש/ בפנים מטושטשות. בראשי תיבות של שמכן. בהגשת תלונה, במסירת עדות, בכתיבה בפייסבוק או בהתכנסות בבית. הדבר החשוב ביותר שתדע כל נפגעת שהיא, ורק היא, מחליטה. זה הגוף והנשמה שלך, ואת תעשי איתם מה שנכון לך.
חשוב לי להזכיר לכן שאנחנו, דור האימהות והסבתות שלכן, כאן ואנחנו מחויבות ומחויבים לעשות כל מה שתבקשו בשביל לתמוך בכן ויחד לשים סוף לחרפה. יקרות, אם אתן צריכות תמיכה כספית בהליך המשפטי, תמיכה רגשית - אם אתן רוצות שנעמוד ונפגין ליד בית המשפט, אם אתן רוצות לקבל מאתנו מכתבי תמיכה - או אם אתן רוצות אוכל מנחם שיגיע בקופסאות הביתה. זיכרו שאתן השקדיות שלנו - והאביב ממש בפתח.
אנחנו יודעות לארגן תמיכה. זה זה האי-מייל שלי: rweiss@huc.edu
אל תהססו.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חברות יקרות, ביתו של יובל כרמי קרוב לביתי. שכנים ושכנות זועמות (זעם מובן), תלו שלטי מחאה בשכונה וליד ביתו. חשוב שנזכור, הוא לא נמצא בבית. הוא עצור. בבית נמצאת משפחתו (אם יש לו, אני לא מכירה אותם) וגם היא קורבן.
המשפחה משלמת מחיר בלתי נתפס. מוטב שנעזור לה להתמודד עם מה שהוא חולל ולא נגדיל את סבלה בניכור שיוצרות מודעות המאשימות אותה בעקיפין.
שבת שלום!
