אבא שלי הוא אחד המילואימניקים הפעילים הבודדים שעונדים על חזם את כל אותות המלחמה מאז מבצע קדש. כמעט 60 שנה של מלחמות ומבצעים, אותות ומופתים. סיפור מלחמת יום כיפור הוא חלק משמעותי מהילדות שלי.
אבא סיפר למשפחתי איך קראו לו מבית הכנסת על מנת לצאת לקרב, איך נפרד מהמשפחה ועלה על מדים בעיצומה של תפילת יום הכיפורים. הוא כמובן לא חשב פעמיים, עזב את התפילה ויצא למלחמה. בין כוחות המילואים שהכריעו את הכף במלחמת יום הכיפורים, לחמו אלפי לוחמים דתיים ומסורתיים שנסעו לשטחי הכינוס, כשחבריהם עדיין בבתי הכנסת.
זה צו 8 שלנו
בימים אלה אנו בעיצומה של מלחמה. מלחמה קשה, עם קורבנות. ממש כמו אז. לא התבקשנו לצאת לקרב וגם לא לעלות על מדים. המעט שאנחנו יכולים לעשות על מנת להילחם בנגיף, הוא לא להגיע לבתי הכנסת בחגים. בשולחן ערוך כתוב: "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים". הגאון הרב אשר וייס, גדול הפוסקים כיום, אומר שאין חובה גמורה להתפלל במניין - במיוחד בזמן הקורונה (לפי הנחיות משרד הבריאות).
בשבועות האחרונים ביקרתי בכמה בתי כנסת בירושלים ואפילו בכותל המערבי. ברובם, לצערי, לא שומרים על ההנחיות. חבריי המתפללים יגידו שאין הקפדה על ההנחיות באף מקום, ואני יכול לאשר זאת כקצין בפיקוד העורף, שרואה במגזרים אחרים את ההקפדה על ההנחיות.
אך אין צורך להוסיף שמן למדורה הדולקת. הציבור הדתי צריך לקחת אחריות ולבטל את התפילות במניין בחגים. כמו שהתגייסנו בצו 8 במלחמות ישראל, כך אנחנו צריכים להתגייס גם למלחמה בקורונה.
הסיכון גבוה מדי
כמו כל מי שמגיע מדי שנה לבית הכנסת בימים הנוראים, גם אני שותף לתחושה המיוחדת של התרוממות הרוח בתפילות, והחוויה הזו תחסר לי מאוד השנה. יחד עם זאת, עצוב לי שאף דמות רוחנית בכירה, בהם גם הרבנים הראשיים לישראל, לא קראו בקול גדול: אנו יוצאים לקרב על בריאות הציבור, ולכן בחגים הקרובים לא נפתח את בתי הכנסת. האם גדולי הדור לא שמעו על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"?
בתשעה באב האחרון הבנתי לראשונה שאנחנו במלחמה אמיתית, כשקראו לי בצו מיוחד לבוא למילואים, לעמוד בשמש ולפקח על קיום ההנחיות במגזר הערבי. התייעצתי עם אותם רבנים שדיברתי איתם כשהייתי לוחם ב"צוק איתן" בתשעה באב, ואז אמרו לי שאין צורך לצום. תשובתם הייתה "קל וחומר". אם אז היה מותר לך לא לצום - גם כאן יש לך פטור, כי אתה נלחם להציל נפשות, וכל המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו.
למעלה מעשור שאני משמש כגבאי בבית הכנסת הוותיק והמפורסם ברחוב חובבי ציון בירושלים, בשמו הרשמי "הצבי ישראל". תמיד שמחתי והתרגשתי שביום הכיפורים לא היה מקום להכניס סיכה. כעת אני עושה כל מאמץ כדי לשכנע את המתפללים שאנחנו במלחמת התשה, והגעה לבית הכנסת עלולה לגרום לנו להמשיך להפסיד במלחמה ולשלם מחיר יקר בקורבנות נוספים.
הסיכון בתפילות המוניות הוא גבוה, גם אם מקפידים על הכללים, בייחוד משום שהמתפללים מגיעים בחגים לתפילות ללא המכשיר הנייד ובעקבות כך אין יכולת לבצע חקירה אפידמיולוגית איכותית.
כולי תקוה שבשנה הבאה נחזור לשגרה ונוכל שוב להתחרות עם בתי הכנסת השונים מי יארח אצלו את נשיא המדינה ואת ראש הממשלה, אבל עד אז אני מעדיף לצמצם כל התקהלות ולנסות להקפיד על ההנחיות - כדי שנוכל לחזור לשגרה כמה שיותר מהר, ונוכל לשבת בסוכה הביתית שלנו שבעה ימים, ולא חס וחלילה שבעה על מישהו קרוב שנפטר מהקורונה.
- הכותב הוא דוקטורנט לחינוך וקצין מילואים בפיקוד העורף.