.1
תעלה ותבוא, בכתר מלכות קטן לראשה, ושתי. המלכה המודחת, נכדתו של נבוכדנצר וסמל לפמיניזם קדמוני.
יש אומרים שכל תפקידה היה לפלס את דרכה של אסתר למלוכה.
אבל היו לה עוד כמה תפקידים, למלכה המעניינת הזו.
2.
מעניינת? איזה מעניינת? היא מוזכרת בקושי בשני פסוקים וגם שם היא לא עושה יותר מדי, חוץ מאשר לסרב.
פורים, אה? שתית קצת לפני שהתיישבת לכתוב?
3.
אני לא נוהגת לשתות לפני שאני מתחילה לכתוב, ואי אפשר להתעלם מזה שוושתי היתה דמות מעניינת.
(שלא לדבר על זה שגודל הפסוקים אינו קובע).
4.
היא הייתה יפה להפליא, ושתי.
נראה לי שבכל פסטיבל היופי שנערך לאחר לכתה, במטרה למצוא מלכה חדשה לאחשוורוש, לא הייתה אחת שתשווה לה.
בתלמוד הבבלי נכתב שהייתה בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם".
5.
תמיד עניין אותי: מה הייתה שיטת הדירוג?
6.
ברצינות, מה היו המדדים?
מבנה השפתיים? היקף הירכיים? אורך הזנב? (מיד נגיע לזה).
ניסיתי פעם להבין את "חתך הזהב", עקרון מתמטי וגיאומטרי לקביעת יופי. הם מאוד מדוייקים ומסובכים שם. אבל בסופו של דבר, המדד ליופי נשי הוא אחד:
להראות פורייה ככל האפשר.
7.
ושתי לא הייתה פורייה. היא לא הספיקה.
8.
פירוש שמה בפרסית: יפה.
הכול חוזר לזה. האישה היפה מדי הזו, שחז"ל הענישו במדרשים אכזריים שבהם ניטל ממנה יופיה.
9.
במגילת אסתר מתעבים יופי.
לכאורה (רק לכאורה!) זו מגילה שטחית וצבעונית, מעין לונה-פארק תוסס ומודפס על הנייר. אבל במדרשים רבים היופי יהפוך לכיעור.
ושתי? מצורעת עם זנב וקרניים.
אסתר? ירקרקת בת תשעים.
ונהפוך הן.
10.
אבל עכשיו, ושתי יושבת בראש משתה נשים ומרגישה לא רע בכלל. בעלה חוגג בנשפייה בארמון, וגם היא מנהלת נשף משלה.
הו, אם רק היה לי ריאל איראני, על כל פעם ששמעתי בפורים את המשפט "את רואה, דתייה ליברלית שכמוך? אפילו ושתי עשתה משתה נפרד לנשים, עם מחיצות והכול".
11.
לפני כמה שנים הזמינו אותי להרצות בפורים. אמרתי למארגנות שאני רוצה לדבר על ושתי. "אין שום בעיה", הן ענו. "זה קהל דתי, פתוח, המון נשים ליברליות שיאהבו את זה!"
ובכן, בפועל מצאתי עצמי בכנס של חוזרות בתשובה חסונות ותקיפות, ובכל פעם שהעליתי על שפתי את המילה "ושתי", הן ירקו על הרצפה ונחרו "מרשעת זאתי".
עד היום לא ברור לי למי התכוונו, אל ושתי או אליי.
12.
ובינתיים, במגילה, כטוב ליבו של אחשוורוש ביין, הוא מבקש "להביא את ושתי המלכה... בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יופיה, כי טובת מראה היא".
ושתי מסרבת, שלא לומר, ממאנת.
13.
כמה מילים נשפכו על ה"ממאנת" הזה. מדרשים מהודו ועד כוש!
14.
אבל רגע, למה לסרב לבקשה מנומסת של בעל אוהב שרק מתכוון להחמיא?
נראה לי שבתלמוד בבלי, מסבירים את זה יפה: אורחי המשתה החלו לדבר על נשים. "הללו אומרים מדיות נאות, הללו אומרים פרסיות נאות, אמר להם אחשוורוש: כלי שאני משתמש בו, אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדי. רצונכם לראותה? אמרו לו... ובלבד שתהיה עירומה".
תרגום: שומעת, יא מלכה? תתייצבי פה מיד, בעירום מלא, עם הכתר הקטן החמוד הזה על הקודקוד שלך!
15.
נו, למה את "ממאנת"?
16.
נראה לי שהסירוב שלה די ברור, אבל חז"ל, שמתעבים את ושתי, מסבירים שהמלכה ההוללת הזו, דווקא הייתה שמחה מאוד להתייצב שם רק עם הכתר הקטן שלה, ואפילו התחילה להתכונן להילולה. אלא אויה, איזה אסון! היא גילתה שצרעת פרחה בכל גופה. מדרש אחר מספר שהמלאך גבריאל הצמיח לה זנב, ויש אומרים שמדובר דווקא בקרניים.
היופי הפך לכיעור.
17.
אבל למה, מה עשתה ושתי שכל זה מגיע לה?
לפי חז"ל, ושתי המרשעת הייתה מפשיטה את המשרתות היהודיות שלה ומכריחה אותן לעבוד בשבתות.
18.
ככה זה עובד: כשחז"ל שונאים אותך, את תגמרי מצורעת עם זנב וקרן על הראש.
19.
ואת זה, מכירים?
ושתי הקירחת/ ישבה במקלחת/ בא ויזתא/ נישק לה בתחת (מילים ולחן: עממי).
20.
אחשוורוש כידוע, כעס עליה מאוד (הוא כעס כמעט כמו חז"ל), ובפרק הבא כבר מחפשים לו אישה חדשה.
הרהור קטן: בשום מקום לא כתוב שוושתי הוצאה להורג.
יכול להיות שהיא נשארה בחיים? נשלחה לביתן קטן, מרוחק, מוסתרת מעין כל? לא עוד משתאות ולא עוד נשפים?
21.
יכול להיות?
22.
לפי מדרשים, כל העניין עם ושתי נועד כדי להכשיר את דרכה של אסתר, לליבו של המלך.
לסופרת יוכי ברנדס יש פירוש נהדר בספר "שבע אמהות".
היא מסבירה כי הסיבה שאחשוורוש מתאהב כל כך באסתר, היא דווקא בגלל שהיא מנוגדת כל כך באופייה לוושתי.
ככל שוושתי, חזקה, דעתנית, מרדנית וממאנת – כך אסתר, צייתנית, עדינה, רכה ושומרת סוד.
23.
וזה מה שאחשוורוש רוצה.
או לפחות זה מה שנדמה לו שהוא רוצה.
24.
עד היום מעמידים את ושתי ואת אסתר זו מול זו.
ושתי נחשבת לאחת הפמיניסטיות הראשונות במקרא, זו שהעזה לומר "לא".
הפמיניזם שלה נתפס כרדיקלי, חתרני, ראש בקיר.
הפמיניזם של אסתר נחשב עדין יותר.
היא השיגה את כל מה שרצתה, אבל בדרכים עוקפות. אסתר היא אגרוף הברזל שמסתתר מתחת לכפפת התחרה.
25.
אז לכאורה, ושתי עם הפמיניזם הרדיקלי שלה, הפסידה - ואסתר העדינה ניצחה.
אבל תחשבו עליה, על אסתר. מה קורה לה בשוך קרבות המגילה, כשהיא נשארת שם לבדה בארמון?
הכתוב הרי לא מספר לנו מה עלה בגורלה.
לפעמים, אני מוצאת את עצמי חושבת עליה, שם בארמון, מוקפת זרים ועם בעל טיפש ומהיר חימה. אולי מתגוררת בחדרים שהיו שייכים לוושתי לפניה, ומי יודע אם לא ישתייכו לזו שתבוא אחריה.
26.
אז מי מהן ניצחה באמת?
