לך לך
אין צורך ביצירתיות רבה על מנת לבחור למי להקדיש את פרשת השבוע. כבר חודשים שאנו מעטרות את תמונת הפרופיל בפייסבוק, את מרפסות הבתים ואת שלטי ההפגנות במילה אחת: "לך". כן, אתה, המנהיג שיושב כריחיים על צווארנו, משסה אותנו זו בזו, מבזבז את כספינו, מסכן את בריאותנו ונוהג כרועה המוביל את עדרו אל התהום, לך. לך לך. לך לך מאיתנו. לך לביתך הפרטי, לך לחשבון הבנק שלך, לך לבית המשפט והוכח את חפותך.
הקוסם איבד את הטאץ'
בראשית דרכך היית ראש ממשלה מהשורה עם יתרונות וחסרונות. עם סדר יום פוליטי וחברתי-כלכלי, שגם אם הוא רחוק ממני, הוא לגיטימי. כשהוספת להצליח ולכבוש פסגות אמרו עליך שאתה קוסם ו"מלך ישראל". קל להאמין למחמאות שכאלו, ואתה בחרת בדרך הקלה.
התנהגת כמי שקרא את האזהרות התורה אבל מחק מהן את מילות השלילה (דברים, י"ז): "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס ואָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד".
הרבית צוללות והרבית לעצמך כסף וזהב. עברת על איסורי המלך, אז לך.
זה לא (רק) אתה, זה אנחנו
אנחנו הפכנו אותך למי שאתה היום. חטאנו בכך שאמרנו שאתה בלתי מנוצח וגם האמנו לזה ולא בנינו לך אלטרנטיבה. הותרנו אותך בפסגה מוקף במלחכות ומלחכי פינכה.
לפני אלפי שנים הזהירו אותנו הנביאים מהמלכת מלכים ולא שעינו לאזהרותיהם (שמואל א', פרק ח'): "וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם. לָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא".
לקחת את כספינו והעברת אותו לשרים חנפנים, עצלים ומיותרים. קנית להם מכוניות שרד, בנית לך מטוס, נתת שוחד וקיבלת שלמונים. כשהיית צריך לעמוד לדין, הכנסת אותנו לסגר עמוק ומוגזם ואנחנו היינו לשפחות ולעבדים בסגרים הקיצוניים שלך, סגרים של אינטרסים, סגרים של איפה ואיפה, סגרים שמשסים את קהילות ישראל זו בזו ונתפרו במידת הצרות הפוליטיות שלך. זעקנו בהפגנות ואלוהים אמרה לנו את האמת: בחרתם במלך – תשלמו.
די. למדנו את הלקח. מימין ומשמאל אנחנו ניצבות וקוראות הפעם קריאה אקטואלית בפרשת השבוע, קריאת שבר וזעקה: לך לך.
ולהבא נישמר מהענקת שנות מלוכה בלתי מוגבלות וסמכויות נרחבות, ולא נוסיף לתגמל פוליטיקאיות ופוליטיקאים שמנבלים את הפה, מסממים את המחשבה החופשית ומתנהלים לפי דפי מסרים. אנחנו נתאמץ להחכים ולהיזהר ואתה – לך לך.
פתאום קם אדם.. ומתחיל ללכת?
קריאתו של אלוהים לאברהם "לך לך" דרמטית ומזמינה אותנו להרהר בשאלה מתי יש להישאר במקומנו ומתי יש לעזוב הכל וללכת. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". להשאיר מאחור את היקר לנו ולצעוד אל הלא-נודע, "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
במיוחד לכבודך ביבי, אדלה מפרשת השבוע את הסיבות להיענות לקריאה "לך לך". אני מקווה שתמצא בהן צידה לדרך. אתה תגלה את חייך מחוץ לתפקיד הפוליטי, ואנחנו נלקק את הפצעים, נתנקה מהשנאה, ונשקם את הנזקים.
תגובה לטראומה
כולנו אוהבות לצטט את הצו האלוהי לאברם, שמלווה כצל את חיי העם היהודי: "לך לך". מעטות זוכרות שכמה פסוקים לפני כן, אברם כבר הלך ולא בצו אלוהי, כי אם בהחלטת אביו (בראשית, י"א):
"תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים... וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן".
מעגלים של טראומה מקיפים את סיפור היציאה מאור כשדים לכנען. תרח, אבי המשפחה, שוכל את בנו הרן. אשת בנו השני, שרה, נתפסת כעקרה. תרח רואה את שני הדורות שאחריו במאבק הישרדות כושל. זקן (גם במושגי ספר בראשית) שכול וחשוך נכדים הוא יוצא לדרך. מסיבה שאינה מוזכרת, הבן החי הנוסף, נחור, נשאר מאחור.
משום מה המשפחה מתיישבת בחרן ולא ממשיכה לכנען. המשפחה נחה אך הטראומה ממשיכה וראש השבט, תרח, נפטר בחרן. בשלב זה מקבל אברם את הפנייה המרשימה "לך לך".
כמובן שאפשר לטעון ששתי גרסאות של סיפור אחד לפנינו: הגרסה הטראומטית, לפיה תרח מוביל את ההליכה והגרסה ההרואית, לפיה אלוהים פוקד על אברם ללכת. קריאה מסורתית, המשלבת את שתי הגרסאות, מצמיחה את הגבורה מתוך כאבי הטראומה.
אנחנו במעגלי טראומה
העם היהודי ידע במאה השנים האחרונות אסון בלתי נתפס ואסונות נוספים שנצבעו בצבעי החרדה של השואה. אנו יודעות ימי מלחמה, אנו משלמות את מחירי הכיבוש, וככל העולם, אנו מתמודדות עם הטראומה המתמשכת של המגפה.
לצד המגפה אנו מגלות את הצדדים היפים והמכוערים ביותר של החברה הישראלית: שיאים של סולידריות לצד שיסוי, שנאה ואלימות. לצערנו אתה, ביבי, שחקן מרכזי בחוויה הטראומתית ולכן "לך לך".
שתפרוש ממידותיך הארציות
המנהיג החסידי, רבי אלימלך מליז'נסק, מציע בספרו, "נעם אלימלך", פרשנות רוחנית-אישית לצו האלהי הנצחי. "לך לך, פירוש לעצמך כפשוטו... שתסתכל על עצמך תמיד שתפרוש ממידות ארציות שבך. שתהפכם לטובה".
ברור, מדויק ולא קל לביצוע. ההליכה החיצונית הופכת בשפת החסידות להליכה פנימית. חזרה לעצמנו. חזרה שעוברת דרך תיקון המידות.
ביבי יקר, נדמה שאתה כבר לא מזהה את עצמך ללא כתר, שרביט וסירנות בכביש. לך לך אל עצמך, למד להכיר את נשמתך כשהיא נטולת גינוני מלכות. למד שכולנו באנו מעפר ואל עפר נשוב. בהתחלה זה יהיה כואב. בהמשך תוכל למצוא בו נחמה.
"צא מבית אביך": רש"י בפנייה אישית ליאיר
רש"י מתמודד עם השאלה מדוע נאמר לאברם "לך לך מארצך". והרי הוא כבר עזב את ארצו, אור כשדים, ונמצא בחרן. רש"י חושב שהכפילות נוצרה על מנת להדגיש באוזני אברם: "התרחק עוד משם וצא מבית אביך".
יאיר נתניהו, קשה לצאת מבית האב, בעיקר כשמדובר בכלוב זהב. לאביך יש תפקיד מרתק ורצוף כיבודים וכסף. הוא מוקף בנשים וגברים חנפנים ואתה מגלה את קסמי הכוח של מנגנוני השלטון. אבל בשעה שאתה מגלה את כל אלה, אתה מאבד את עצמך. נדמה שאין לך מושג מי אתה, ותשובתך היחידה לשאלה חשובה זו היא: "הבן של אבא". אם אתה רוצה להציל את נשמתך, תתרחק מבית אבא.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע האחרון עקבנו אחרי החלטת מח"ש בעניין ענישתו של השוטר שהרג את איאד אלחלק ז"ל. ככל שמתבהרת תמונת הזוועה מתברר שמדובר ברצח בדם קר מאוד, דם יהודי שהתקרר על ידי שגרת הכיבוש. אנחנו לא נניח לאירוע הזה להיעלם בזרם האסונות.
"תג מאיר", ארגון יקר ששוזר יהדות ומוסר, מארגן ביום א' הקרוב בשעה 16:00 צעדה מכיכר צה"ל למקום בו נורה איאד ז"ל. אני אהיה שם עם צמח איאד (סקולנט) ועם כאב ותקווה. זה הקישור. בואו בשביל לספר לרשויות היכן נמצא הלב שלנו. וכתמיד, תודה לחברותיי וחבריי בבית המדרש "משמעות בימי קורונה" ולשותפה שלי יונה ארזי, שיחד למדנו את פרשת "לך לך" והתפללנו לשלום.
שבת שלום!
