בעקבות הפרסום ב-ynet על גילוי המסמכים בנעל מאושוויץ: הפרופ' אביגדור שנאן ואחותו לאה שמיר שנאן נדהמו לראות כי מדובר בנעל של אחיהם, עמוס שטיינברג, שהוא ואמו ניספו במחנה ההשמדה. המסמכים גילו את זהותו של הילד, רק בן 6 במותו – ואת תאריך הטרנספורט ששלח אותם למותם. "מעתה והלאה, בכל י"ז בתשרי, אדליק נר זיכרון ואומר קדיש לעילוי נשמתו", אמר ל-ynet פרופ' שנאן.
"בשבילנו זו סגירת מעגל", מספרת לאה שמיר שנאן. "כשראיתי את הכתבה, פתאום אני רואה את השם עמוס שטיינברג. חשבתי בהתחלה שאני לא רואה טוב. אי אפשר לתאר מה שעבר עליי כשראיתי את הצילום של הנעל של עמוס, שהוא אחי למחצה, שנרצח באושוויץ עם אמו".
שמיר שנאן, מתכננת ערים מרחובות, נדהמה לקרוא ב-ynet על התגלית ההיסטורית שנמצאה במהלך עבודות שימור שנערכו במוזיאון שבמחנה ההשמדה אושוויץ: מסמכים שהוחבאו בשתי נעליים – אחת מהן שהייתה שייכת לילד יהודי שנרצח במקום.
"זה הכניס את כל המשפחה לתזכורת של אימה"
הנעל הייתה מוצגת באחת מתערוכות הקבע במוזיאון אושוויץ, ובמהלך עבודות השימור נמצאו בתחתיתה מסמכים שהוחבאו. באחד מהם נכתב שמו הפרטי ושם משפחתו, פרטים על הטרנספורט שבו הגיע ומספר הרישום שלו: עמוס שטיינברג, נולד ב-26 ביוני 1938. שני המסמכים האחרים, שהוסתרו בנעל אחרת, היו שייכים ליהודים שהתגוררו במונקאטש ובודפשט.
"חשבתי בהתחלה שאני לא רואה טוב. אי אפשר לתאר מה שעבר עליי כשראיתי את הצילום של הנעל של עמוס, שהוא אחי למחצה, שנרצח באושוויץ עם אמו"
"את ההודעה קיבלנו אתמול (ד') ראש חודש אב, שבו ממעטים בשמחה", אומר ל-ynet פרופ' אביגדור שנאן, מבכירי חוקרי ספרות חז"ל, וחוקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. "זו הייתה תזכורת מצמררת - וזה הכניס את כל המשפחה לאימה. תזכורת של אימה: לא צריך לחשוב רק על חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, אלא לזכור שיש לנו חורבן של העם שלנו במאה הקודמת".
פרופ' שנאן מספר כי "ידענו כמובן שבנו של אבי נרצח בשואה, אבל זה לא היה נושא שיחה נפוץ. הבית שלנו היה 'בריא מאוד', ואבי לא נהג לשוחח יותר מדי על הנושא. גם אני עצמי לא ביקרתי במחנות ההשמדה, אבל ילדיי ביקרו, ולכל אדם יש את הדרך שלו להתמודד".
"הייתה תקווה שאולי הוא ניצל"
בעקבות הפרסום ב-ynet ערך "יד ושם" בדיקה בארכיוניו ואוספיו, ואיתר "דף עד" שמילא יהודה (לודוויג) שטיינברג, אביו של עמוס, בשנת 1957, על רעייתו אידה ובנו שנרצחו. פרופ' אביגדור שנאן ואחותו לאה שמיר שנאן שראו את הפרסום, הופתעו מאוד כשהבינו כי מדובר באחיהם למחצה - בנו של אביהם מנישואיו הראשונים. לאחר השואה נישא שטיינברג בשנית, וב-1949 עלה עם משפחתו מפראג לישראל.
4 צפייה בגלריה
"אמא שלו החליטה שאולי זאת הדרך שפעם יזכרו שהיה ילד כזה, עמוס, שהיה צריך להיות בחודש יוני בן 82". עמוס שטיינברג ז"ל. בן שש בהירצחו
"אבא נשלח לאושוויץ ומשם לקחו אנשים לעבוד במחנה עבודה בקאופרינג. הוא יצא משם מוזלמן ששוקל 36 ק"ג - בלי אישה ובלי ילד. אמי יצאה בלי אף אחד בעולם והכירה את אבי בפראג"
"בטרזינשטט יש שלט גדול עם שמות כל הילדים שעברו שם, והשם שלו בולט 'עמוס שטיינברג'", לאה שמיר שנאן מספרת. "אבא ואמא שלי דיברו על זה. גם אמא שלי ניצולת שואה. היא הייתה מהבודדים בטרזינשטט שלא נשלחו למחנות השמדה. אבא נשלח לאושוויץ ומשם לקחו אנשים לעבוד במחנה עבודה בקאופרינג. הוא יצא משם מוזלמן ששוקל 36 ק"ג - בלי אישה ובלי ילד. אמי יצאה בלי אף אחד בעולם והכירה את אבי בפראג".
לאה מעריכה שאידה הכניסה את המסמכים לנעל לפני שהיא ובנה נלקחו למשרפות. "היא החליטה שאולי זאת הדרך שפעם יזכרו שהיה ילד כזה, עמוס, שהיה צריך להיות בחודש יוני בן 82. זה סוגר מעגל. במשך השנים הסתובבתי הרבה בעולם, ובכל מקום כשהייתי רואה ספר טלפונים - הייתי מחפשת אם יש אדם בשם עמוס שטיינברג, כי הייתה תקווה שאולי הוא ניצל".
צילומים יועברו ל"יד ושם"
בעקבות הפרסום מבקשים כעת האחים למסור ל"יד ושם" תצלומים של עמוס ואמו. בדיקה נוספת של "יד ושם" ב"מסילות אל האבדון" - מאגר המידע על השילוחים בתקופת השואה - העלתה כי שמם של אידה ועמוס מופיע בטרנספורט מצ'כסלובקיה לאושוויץ ב-4 באוקטובר 1944.
"במשך השנים הסתובבתי הרבה בעולם, ובכל מקום כשהייתי רואה ספר טלפונים - הייתי מחפשת אם יש אדם בשם עמוס שטיינברג, כי הייתה תקווה שאולי הוא ניצל"
בדף הפרויקט באתר "יד ושם" נכתב: "תושבי הגטו הוטעו לחשוב שהמגורשים נוסעים למחנה עבודה חדש - ריזה (Riesa) סמוך לדרזדן, שנבנה בידי אלה שיצאו בשילוחים קודמים. גם ההוראה שיש לקחת מטען קל שמתאים לעבודה סייעה לתרמית זו".
בהודעה שפרסם מוזיאון אושוויץ נמסר כי הילד עמוס חי בפראג. ב-10 באוגוסט 1942 הוא נכלא עם הוריו, לודוויג ואידה, בגטו טרזינשטט שליד פראג - ומשם גורשה המשפחה לאושוויץ. "מהמסמך ששרד עולה כי האמא והבן גורשו באותו טרנספורט, ב-4 באוקטובר 1944 - ושניהם ככל הנראה נרצחו בתאי הגזים אחרי הסלקציה", אמרה חנה קוביק ממוזיאון אושוויץ.
"אנו מניחים שהאמא הייתה זו שהחביאה את המסמכים בתוך הנעל. האב גורש בטרנספורט אחר. אנו יודעים שהוא הועבר מאושוויץ לדכאו ב-10 באוקטובר 1944, ושוחרר במחנה העבודה קאופרינג". בסך הכול שלחו הגרמנים 24 טרנספורטים של מעל 46 אלף יהודים מגטו טרזינשטט לאושוויץ. כ-18 אלף מהם נשלחו למחנה משפחות מיוחד בסקטור BIIb במחנה אושוויץ 2 בירקנאו.
