אין כמו מודעות עצמית
אני מאוהבת בחוצפה, בהומור ובכנות של חכמי התורה שבעל-פה. רגעים של מודעות עצמית מפוזרים במקומות שונים בתלמוד. כמה מהם נמצאים בפרשת "שמות" ובגיבורת הפרשה, בת פרעה.
נצטרך להתחיל מהסוף, מהספר שמתיימר להציג את קורותינו מיצירת אדם הראשון, דרך צאצאי יעקב - ובעיקר צאצאי יהודה ומלכות דוד ועד לראשית ימי הבית השני - "דברי הימים". הוא פותח ברשימות ארוכות של סדר הדורות, והן המעלות אתגר מסורתי, שכן הן שונות באופן ניכר מהרשימות בספרי התנ"ך האחרים.
מצילים את התנ"ך מעצמו
ופרס המודעות העצמית? הוא שייך הפעם לחכם ארץ-ישראלי מהמאה השלישית לספירה, רבי שמעון בן פזי שמתבונן בפערים בין "דברי הימים" לשאר ספרי התנ"ך - ומודיע לאלוהים ולתלמידיו (מגילה, י"ג, א'): "כל דבריך אחד הם ואנו יודעים לדורשם".
במילים אחרות: תיאורי התנ"ך סותרים זה את זה כמעט בכל מקום אפשרי, אבל אנחנו (החכמים) נייצר דרשות, והן ייצרו הרמוניה מקראית. זו תעוזה, זה יושר אינטלקטואלי ורוחני.
מזל טוב, מרד ומרידה מתחתנים
והנה הפסוק ששום דרשנית או דרשן לא יעמדו בפניו (דברי הימים א', י"ח): "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד". הרמז בחידה הוא "בת פרעה" אותה כולנו מכירות. אם נחבר בין שני הסיפורים נלמד ששמה הוא בתיה והיא הסתפחה אל שבט יהודה, התחתנה עם גבר ששמו מרד וילדה שלושה ילדים.
לא בת של מלך - מלכה
אישה אמיצה שמרדה בגלוי בחוקי הרשע של אביה נישאת לגבר במעלתה. שמו של החתן "מרד" והיא, הכלה, המציאה את המרידה.
רבי שמעון בן פזי עט על פסוק זה ומוצא שלל דרשני רב (מגילה י"ג, א'): "מדוע קראו לה (לבת פרעה) יהודייה? על שום שכפרה בעבודה זרה, שכתוב 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור'... שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. ילדה? והרי היא גידלה אותו (את משה), לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד - זה משה... אשר לקח מרד. וכי מרד שמו? והלא כלב שמו. אמר הקב"ה: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה".
כך נשזר סיפור "שמות" ברשימה של "דברי הימים" - וכך נמצאנו למדות שבת פרעה שינתה את שמה לבתיה, הסתפחה אל בני ישראל ביציאת מצרים, אימצה את משה (שאחד משמותיו הוא "ירד") ונחשבה לאמו. בתיה נישאה למורד המפורסם כלב בן יפונה, שזכה להיקרא "מרד" על שם מרידתו בעצת המרגלים.
המדריך למורדת
בכל דור חייבת כל אחת לראות את עצמה מורדת. מטרת השלטון היא לחנך אותנו לצייתנות שקטה ונוחה לשליטה. האחריות שלנו היא לסרב, להתעקש ולראות את מה שהשליטים מבקשים להסתיר - ולא להיכנע לתאוות השלטון שלהם.
בימים קשים אלה, כשראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מבקש להציל את עורו וכל דורסנות כשרה בעיניו - חשוב לקרוא את סיפור המרידה של בת פרעה, וללמוד ממנה שיעור באחריות לחירות שלנו ושל הזולת (שמות, ב'):
"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
חוק ראשון - לצאת מהבית
בת פרעה לא רוחצת במרחצאות שבתוך הארמון אלא יורדת אל היאור. היא גם לא מתרחצת בשטח פרטי שהוקצה למשפחת המלוכה. היא לא מוקפת מאבטחים. היא רוחצת במקום ציבורי. הירידה הכאילו פשוטה אל היאור היא מעשה חתרני - ואם נמשיך את הדרשה, נסביר שעל שם המעשה הזה נקרא בנה הבכור (והמאומץ), "ירד".
גם בסגר ואולי בעיקר בסגר, צריך לצאת מהבית (עד גבול המותר), לשמוע את קריאות העזרה של הילדים והנשים שבתיהם הפכו לקבריהם, לראות את שלטי השבר והכניעה על חלונות הראווה, לראות נשים וגברים קורסים, לראות את ה"איפה ואיפה" של השלטון, לצאת להפגנות ולא לוותר. לתמוך במי שנופלת ולמרוד במי ששולט. לתמוך ולמרוד. לשם כך יש לצאת מהבית אל המקום בו ניכר הסבל. "לרדת ליאור".
חוק שני - להסכים לראות
ראייתה של בת פרעה מצוינת פעמיים בסיפור. יש לנו נטייה לעצום עינינו מראות רע. הציות לשבט, למשפחה ולמנהיג מתגמלת. על מנת לא לחיות במתח מוסרי, אנחנו משתדלות לא לראות עוול - ולכן קל לעשותו. אי אפשר להסתפק ב"ירידה ליאור". צריך לחנך את העיניים שלנו לראות מה באמת קורה. הבחירה לראות את המציאות איננה טריוויאלית ודורשת נחישות ואימון.
חוק שלישי - שיתופי פעולה
פרשת "שמות" היא פרשת הנשים האמיצות שחוברות להצלת ילדים. אולי אלה שרידי מסורות על אלות הגנה ופריון. מפגש הנשים על היאור הוא סיפור הצלה מוצלח ומלא חסד.
בת פרעה רואה את משה. שומרת אחיה, מרים, צופה בה מצילה אותו. היא ניגשת אליה כאילו במקרה ומציעה להביא לה מינקת מן העבריות. בלב הן קורצות אחת לשנייה, שהרי מרים לא נמצאת שם במקרה - והמינקת לא תיבחר באופן שרירותי. נזכיר לטובה גם את נערותיה של הנסיכה שמשתפות פעולה עם ההצלה.
בת פרעה פורשת את חסותה ומאפשרת לאם ולבן להיות יחד עד גמילתו. מלכה, כבר אמרנו?
חוק רביעי - אם את פריבילגית, קחי אחריות
בת פרעה הפרה את גזירת אביה ואין להקל ראש בסיכון שלקחה על עצמה. אולם בניגוד לנשים ממעמד נמוך, היא יכולה לעשות מעשים שהן לא יכולות אפילו לדמיין. רק היא יכולה למשות את משה מהיאור. רק היא יכולה לגדל את הילד בגלוי ואף לקרוא לו על שם המרד, "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
אם זכינו להשכלה, לקורת גג ולהכנסה סבירה - אנחנו פריבילגיות. ופריבילגיה היא לא מתנה, היא אחריות.
חוק חמישי - תזכרי במה את מאמינה
בהפגנות, בעימות מול שוטרים, כשאת כותבת פוסט נגד ראש הממשלה, מצילה נשים מאוימות, מגינה על ילדים או חושפת שחיתות - תזכרי את הערכים שלך. הרבה פעמים יש להגיב במהירות, אבל כשאת יכולה, תעצרי לרגע, קחי אוויר ותזכירי לעצמך לשם מה הגעת עד הלום.
הליכה נגד הזרם גובה מחיר, ואין ספק שגם את תשלמי. חשוב שתהיי שלמה עם המחיר. בת פרעה קוראת לעצמה "בתיה" וכך היא זוכרת לאן היא רוצה ללכת. בשביל שלא ניגרר לאלימות וגם לא נוותר על הערכים שלנו, שלא נבוש ולא ניכלם ולא נבזה את צלם אלוהים, יש לזכור ולהזכיר שאנו חלק משושלת בתיה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר הצעתי שננסה להפתיע את עצמנו בבחירת ההנהגה ונבחר מחוץ לקופסה באישה. בתגובה כתבה לי חברה אנונימית מבית המדרש: "הטעות העקרונית שלך היא שאת חושבת שנשים טובות מגברים, וברור ומובן מאליו שגישה זו מביאה אותך למסקנות שגויות".
יקרה, הטעות הלא עקרונית שלך היא שהגבת לכותרת בלי לקרוא את הפרטים. לא כתבתי שנשים טובות מגברים, שהרי זו טענה טיפשית, חסרת ביסוס וחסרת מוסר. טענתי שאנחנו כחברה חוזרות בכל פעם אל ברירת המחדל הפוליטית. פליטי צבא עם דרגות כבדות על הכתפיים. גברים שאימצו חשיבה ממסדית והוכיחו חוסר יכולת להנהיג חברה אזרחית.
הצעתי להתרענן ולחפש בשוליים הקהילתיים בבחינת "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". השוליים הרחבים ביותר הן הנשים. כן, כדאי גם לחפש גם באוכלוסייה הערבית (ועאידה תומא סלימן המופלאה עונה על שתי הקטגוריות) וגם בקרב הקהילה האתיופית. אני מקווה שתם עידן הגנרלים ומתחיל עידן הפלורליזם בפוליטיקה הישראלית.
שבת שלום!
