בעקבות הפרסום ב-ynet על נהירת החרדים למלוניות הקורונה וההידבקויות המכוונות כדי לקבל זכאות להיכנס אליהן, הוחלט במשרד הבריאות ובפיקוד העורף לשנות את הנהלים. לפי ההחלטה מהבוקר (א'), "עקב התחלואה והרצון לתת מענה לחולים שאין ביכולתם לקיים בידוד ביתי, תינתן עדיפות לקליטת חולים על פני בני משפחה שאינם חולים".
החמ"ל העירוני בבני ברק הזדרז להוציא הבהרה כי לא יבצע עוד פינויים של משפחות עם חולים למלוניות קורונה. "צוות החמ"ל העירוני עושה מאמצים מרובים על מנת לספק מענים רחבים ככל הניתן, לסייע להחלמה ביתית ולבידוד ביתי מלא באופן המיטבי", נמסר.
בתוך העדויות על הבקשות מצד משפחות חרדיות להתפנות ביחד, חולים עם בריאים, למלוניות הקורונה – חושפת נועה שפר, עובדת סוציאלית באחת מקופות החולים בריכוז חרדי גדול, כיצד נראים הדברים מבפנים: "יש כל רגע נתון כאלפיים חולי קורונה במלונות. חלקם זה הגיוני ומוצדק והומני - אבל הרוב זה כל כך לא".
"לא מתאים לי לכתוב את מה שאני עומדת לכתוב כאן. בשבועות האחרונים אני מרגישה את המשמעות של המושג 'בורג קטן במערכת'", כתבה בפוסט בפייסבוק, שאותו כינתה "נאום הבורג". בעקבות תגובות לא קלות שקיבלה, היא אף הבהירה כי אין בכוונתה להכליל ולא להכפיש, אלא "לתאר חוויה מהשטח שכואבת לי ומסתבר שלא רק לי... בואו ניקח את הדברים למקום של התבוננות ותיקון".
"בגל הנוכחי משהו השתבש"
בימים אלה – חופשת בין הזמנים וחג הסוכות – חלה עלייה חדה העלייה במספר הבקשות, שכן השוהים במלוניות פטורים מריחוק חברתי ויכולים ליהנות מאווירת חג ולקיים את מנהגיו כמעט בחופשיות - כולל תפילות ציבוריות גדולות ואירוע שמחת בית השואבה הנערכים בהן.
11 שנים עובדת שפר במערכת הבריאות, בקופת חולים מרכזית בירושלים, ביתר עילית ובית שמש – ערים אדומות שבהן אוכלוסייה חרדית גדולה. "מרבית חולי הקורונה נמצאים בקהילה ולא בבתי חולים. אם עכשיו יש בקופה כעשרת-אלפים חולים, כמאתיים מתוכם מאושפזים - היתר נמצאים בקהילה ובאחריות קופת חולים. המעקב הרפואי הטלפוני של אחיות ורופאים, הניטור של חולים כרוניים, בנוסף לעבודה השוטפת של קופת חולים מביאים לעומס מטורף".
"בגל הראשון", היא כותבת, "התגייסתי לסייע לחמ"ל של הקופה בהתקשרות מול צוותי פיקוד העורף במלונות הקורונה. עבדנו יחד על מקרים מורכבים... התחושה שלי הייתה שאני עושה משהו חשוב ומשמעותי ונכון והגיוני. אבל בגל הנוכחי משהו השתבש.
"מלונות קורונה נפתחו (מעלה החמישה לא נסגר בין שני הגלים), נוספו לרשימה 'ניר עציון' ו'לביא' ובית וגן ו'הייאט' ו'קראון פלזה' ו'לאונרדו' ו'גרנד קורט' ו'לאונרדו באר שבע' וכו'). והחליט מי שהחליט שגם משפחה שלא כולם חולים בה זכאית לעבור למלון. האחריות על העברת פרטים לפיקוד העורף היא על קופות החולים.
"וככה מצאתי את עצמי ברוב שעות החמ"ל עושה בדיוק את זה: מתקשרת למבוטחים שהם חולי קורונה (יש עכשיו יותר מ-6,000 רק במחוז שלנו), מתעניינת בשלומם, לוקחת פרטים ומעבירה לפיקוד העורף".
"סוף-סוף הבת שלנו נדבקה"
שפר מדווחת על "עשרות משמרות אל תוך הלילה והשבת, ומאות שיחות" ועל העובדה שרוב הבקשות מגיעות, לדבריה, "מציבור מסוים מאוד. פתאום אני קולטת שזה משפחות גדולות שמתפנות יחד. פתאום אני קולטת שיש לחץ ופוליטיקה לסדר מלון לזה ולהוא. וההם מקושרים אז יש אישור לפנות עשרה בני משפחה אחת, כשרק שניים מהם חולים.
"השיחות שבהתחלה היו בעיניי הזיה הפכו לשגרה: אישה שדורשת מלון שיש בו פעילות לילדים ובריכה. אדון שלא היה זכאי לפינוי כי לפי הנוהל מפנים רק אם 50% מהמשפחה חולים, והם היו שני חולים מתוך שבעה, והוא צועק עליי שאם אני לא מאשרת הוא יוצא מהבית ומדביק את כל השכונה.
"גברת שדרשה ממני שאשבץ אותה עם כל הילדים הנשואים שלה על בני משפחותיהם, כי הם היו אצלה בשבת וככה נדבקו, והם חייבים להיות יחד במלון. ובליבי אני צועקת: גברת, הפרת הנחיות, נדבקתם ועכשיו בלי בושה יש לך דרישות? אתם לא משלמים שקל על המלון, ויש דרישות?"
"או השיחות האלו שהם אומרים לי בלי להתבלבל: סוף-סוף הבת נדבקה, אז אנחנו זכאים למלון. לפני החג הייתה משהי שדיברה אליי בחוצפה כי אמרתי לה שהחזרה מהמלון היא לא על חשבון המדינה. היא לא הבינה איך אני מעיזה בכלל להגיד את זה...
"הפליא לעשות מי שאמר שבקופה אחרת נותנים יותר, או בחורי ישיבה שגילו לי שנדבקו יחד כי היה להם חשוב לעבור יחד ל'קראון פלזה'. לפני יום כיפור הייתה מישהי שהפכה עולמות בשביל שיפנו אותה - חולת קורונה - עם בעלה הבריא. ואני צועקת מבפנים: כל הרעיון הוא לקטוע את שרשרת ההדבקה, לא?"
הפוליטיקה שמאחורי ההתנהלות
שפר מספרת כי העלתה את התהיות בקבוצה של החמ"ל, וזכתה לשתיקה רועמת. "איך זה שלמערך האדיר הזה יש כסף למלונות ולשינוע אליהם, וביומיום אין לי שקל להציע לחולי דיאליזה או סרטן על נסיעות לטיפולים מעבר לסל הבריאות", היא תוהה. "הייתה לי חולת דיאליזה בודדה שנסעה בשני אוטובוסים ממעלה אפרים לירושלים שלוש פעמים בשבוע לדיאליזה, ולא יכולתי לסייע לה בשקל בשביל מונית או אמבולנס, ופה - אינסוף תקציב".
שפר, בעצמה אישה דתייה, זועמת על התופעות שהיא מתארת בפוסט: "תורה שלא רואה את הפרט כחלק מהכלל היא לא תורת אמת", כתבה. "אם החינוך שלכם זה לצעוק על נציגת קופת חולים שלא מעבירה אתכם למלון שכולו על חשבון המדינה, ולא אכפת לכם שהחלק הבריא של המשפחה יחלה - זה חינוך מעוות. לא להגיד תודה, זה חינוך מגעיל של 'מגיע לי'".
היא מפנה אצבע מאשימה לפוליטיקה שמאחורי ההתנהלות, החוששת "לפתוח חזית", כדבריה, עם האוכלוסייה הזו. "אני עובדת סוציאלית ויש לי אוקיינוס של עבודה עכשיו. אבל אני לא יכולה להישאר אדישה לאנשים שקורעים את עצמם: מהרופא המחוזי ועד למזכירות מרחב ואחות מחוז ועו"ס מחוזי ומרפאה בעיסוק מחוזית ופיזיותרפיסטים שנקרעים יום ולילה שבת וחג".
"אז אולי זו פסיכולוגיה של בורג במערכת על רגל אחת... ואולי גם המערכת שאני חלק ממנה היא עצמה חלק ממערכת גדולה יותר, ולכן אף אחד כבר לא יודע מה נכון ומה ההיגיון... זה היה נאום הבורג".
