"בני דוד" בעלי שוברת שיא – אולי של כל המוסדות בקורס טיס: לראשונה בין מסיימי קורס מספר 182 המתקיים היום (ה'), מתייצבים ארבעה חברים מאותה הישיבה והמכינה על רחבת המסדרים, במעמד קבלת הכנפיים. לצדם יעמדו עוד 35 בוגרים, בהם אחת דתייה, בטקס שיהיה בסימן 40 שנה למבצע "אופרה", שבמסגרתו הושמד הכור הגרעיני בעירק.
בין ארבעת המסיימים – כולם בני 23 - שניים שנקראים סגן י', תושבי יו"ש שנישאו במהלך הקורס. "הגעתי לישיבה הגבוהה בעלי בשביל ללמוד על עצמי, להעמיק בפן הדתי ולהיפתח לעולמות שונים", מספר ל-ynet סגן י' מהשומרון, נווט קרב. "שם גם הכרתי את חבריי לקורס - סגן נ', סגן א', וסגן י'".
לפני הצבא הוא לא חשב שיהיה בצוות אוויר, "אך מהרגע שהתגייסתי נגמרו ההתלבטויות. הבנתי שאני במקום הנכון עבורי. מקום שאני יכול לתת מעצמי ולתרום בו הכי הרבה, מאתגר ולוקח אותי לקצה". את שלוש השנים בקורס הוא מגדיר: "רכבת הרים".
סגן א' מפתח תקוה, נווט תובלה, לא חשב בכלל על קורס טיס, ורק האתגר משך אותו למיונים. "הייתי מחובר לישיבה. למפגש עם מפקד חיל האוויר הבאתי את הרב שלי מהמכינה, שהשפיע עליי רבות. היו בינינו שעות רבות של שיח ולימוד משותף, כך שאין לי ספק שתפיסת עולמו השפיעה רבות על תפיסת עולמי. עד היום אנחנו בקשר".
"לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים"
סגן נ', נווט קרב, במקור מהמועצה האיזורית עמק המעיינות, הגיע למיונים לאחר שנה וחצי במכינה, וכשצלח אותם התחיל במגמת מסוקים עד שהוסב לנווטי קרב. מי שנשאר במגמה הוא סגן י' מהמועצה האיזורית מטה בנימין, טייס מסוקים, שלמד בישיבה הגבוהה בעלי במשך שנתיים, תקופה שאותה הוא מתאר כפיתוח אישי: "היה לי ברור שאני רוצה ללכת לשירות משמעותי בצבא", הוא קובע, "ומבחינתי השנתיים בעלי היו משמעותיות בדרך שלי לפה".
1 צפייה בגלריה
"הוכוונו לחיים משמעותיים ולתת את הכי טוב שאפשר". ארבעת בוגרי עלי, מסיימי קורס טיס
(דו"צ)
לדבריו, תמיד רצה להיות חלק מצוות האוויר. "זה היה חלום ילדות שלי, לעומת חבריי ש'התגלגלו' לכאן. אני לא יודע אם לומר שאני זה שסחף את כל החבורה לקורס, אבל היו לנו ימים שלא הכול היה בהם נוצץ וזוהר, כמו שנשמע עכשיו כשאנחנו מתרגשים ומאושרים, והייתי שם בשביל החבר'ה, דוחף בהרבה ירידות". י' מוסיף כי "הרגשתי שזה המקום שבו אוכל לתרום מהיכולות שלי - וגם לעשות שירות קרבי מקצועי שמשלב שכל וגם ידע". מי שהשפיע עליו בדרך יותר מכל הוא הרב אלי סדן, מי שיסד את מוסדות "בני דוד".
י' מבנימין מעיד כי "הקורס היה קשה לפעמים, מה גם שזה כלל שנה וחצי של קורונה, והריחוק החברתי השפיע גם עלינו ביומיום. בנקודות הללו אתה צריך להבין עד כמה אתה רוצה להילחם בטווח הארוך ולהשקיע במקום הזה. היו ימים של נפילות, ודיסקסנו בינינו עד כמה אנחנו רוצים להישאר במקום הזה - ותמיד המסקנה הייתה שזה המקום שלנו ואנחנו רוצים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים".
"עבורי ועבור י', שנינו נשואים, הקורונה הייתה תקופה מאתגרת מאוד כי אי אפשר היה לצאת הביתה. חשבנו בינינו איך אנחנו מרימים את עצמנו, ואז החלטנו ארבעתנו להפוך את השבתות ליותר כיפיות, כמו בעלי ובבית"
י' מהשומרון מוסיף כי "הקורונה הייתה תקופה של קושי מיוחד לאור העובדה שאי אפשר היה לצאת הביתה. עבורי ועבור י', שנינו נשואים, זה היה מאוד מאתגר. חשבנו בינינו איך אנחנו מרימים את עצמנו והופכים את התקופה הזאת למשהו אחר, ואז החלטנו ארבעתנו להפוך את השבתות ליותר כיפיות כך שיזכירו לנו כמה שיותר את ימיי המכינה בעלי והשבתות בבית. זה התבטא בארוחות שבת מושקעות, יותר שיחות ולימוד, וזה נתן לנו את הכוחות להמשיך קדימה".
"האמונה מחזקת גם בקורס"
בין החברים בקורס הם מוכרים בכינוי שהפך למעין בדיחה פנימית, ה"דתיי", ובקבוצת הווטסאפ הוותיקה הם ה"חבודוס": "אין ספק שקבוצה זה דבר שדוחף קדימה, והדת בהחלט הייתה עניין מגבש פה. נ' למשל כל הזמן דיבר על הימים שלאחר סיום הקורס, דמיינו יחד איך נקנה לנו אופנועים. בהמשך עשינו תואר, וגם זו הייתה תקופה מאתגרת, ופה א' חפר לנו בכל הזדמנות על היתרונות שבלימודים ושבסוף זה יהיה חלק מההכשרה שלנו".
הטקס הוא נקודת ציון מרגשת בחייהם, והציפיות בהתאם: "ציפינו לזה הרבה מאוד זמן", י' מודה. "אני מאוד מתרגש מהמחשבה שנעמוד באמפי כשמולנו עשרת-אלפים איש, ואנחנו אמורים להראות את הכי טוב שיש בנו למרות שאנחנו כבר מתורגלים על אוטומט".
מה המיוחד בעלי שהצליח להנפיק את ארבעתכם במחזור אחד?
"מהיום הראשון שהגענו למכינה הוכוונו לחיים משמעותיים ולתת את הכי טוב שאפשר", אומר סגן נ', "בין אם משתחררים מהשירות הצבאי אחרי 30 שנה, או מסיימים שירות ופונים להייטק. זה לא פשוט כשזה בא מגיל צעיר, אבל כולנו באנו באותו ראש סביב שליחות, עשייה ומשמעות. גם עכשיו כשאנחנו מסתכלים קדימה, זה נראה קצת מפחיד שעוד תשע שנים נהיה שייכים לאותה המערכת שלא יכולים לצאת ממנה. אבל כשאני מסתכל על עצמי מבחינה ערכית, זה מסייע לי גם בשאלות מהסוג הזה".
"מה שמאפשר לך לעמוד בכל משימות הקורס ועדיין להישאר נאמן לעצמך ולאמונות שלך, אלה החבר'ה מהקורס שמכילים את זה. בהתחלה היה חוסר ידע וחוסר היכרות מוקדמת, ולקח קצת זמן עד שהתגברנו על תפיסות ודעות קדומות ועל השוני בינינו"
י' מבנימין מספר כי הוא וחבריו לעלי שאבו כוח מהאמונה: "כולנו פה יחד, דתיים לצד חילונים", הוא אומר. "אבל העולם הערכי שספגנו עוד מהבית ושנבנה בהמשך בישיבה ובמכינה בעלי, בהחלט גיבש אותנו ונתן לנו הרבה כוחות. לכל אחד מאיתנו יש את המנוע הפנימי לספוג את הכוח להמשיך קדימה ולהתמודד. האמונה בדרך בהחלט נותנת כוח. כאנשים מאמינים אנחנו סומכים על אלוקים שיעזור לנו וייתן את הכוחות, 'ירפא' את הקושי - וזה מחזק".
י' מהשומרון מוסיף כי הקריירה הצבאית היא חלק מהשאיפה לחיות חיים של אמונה ושל משמעות. "זה יכול להתבטא בלימוד תורה, בלהיות רב, מחנך, איש ציבור או איש המגזר הפרטי, וגם בעל קריירה צבאית שזו מצווה לא פחות חשובה מהמקצועות שציינתי קודם, כל עוד אדם פועל וחי בתודעה אמונית, תוך עשיית טוב. יש לנו יכולות שהחלטנו להביא לקצה ולממש אותם בשירות הצבאי".
"יש לנו אתגרים - ויתרונות"
את הטענה על קושי רב יותר לאנשים דתיים, שמעכב ואף מפיל מקורסים יוקרתיים, החברים מפריכים – ומכנים "מיתוס". "חשוב שידעו שבעצם היותנו דתיים יש לנו אתגרים שלא קיימים לאחרים", אומר י' מבנימין, "אבל מצד שני, יש גם יתרונות שדווקא מסייעים בקורס". כדוגמה הוא מביא את השבת: "לפני הניווטים וההכנה לקראת הקצונה, יש הרבה תכונה והיערכות. אנחנו הדתיים כמובן לא כותבים ולא מתכוננים בשבת. אז מצד אחד זה מאלץ אותנו לעבוד יותר קשה ולסיים הכול לפני כניסת השבת, ומצד שני אין תחושה טובה יותר מלחזור מארוחת שבת ולהיות רגועים ביום המנוחה".
הוא מציין כי היו חיילים בודדים שאימצו את השיטה, "ואלה שלא – אמרו לנו לא פעם שהם לא מבינים איך סיימנו הכול כל כך מהר, ושהם מקנאים בנו. אותה התנהלות הייתה גם בתקופת שנת הלימודים. גם אז שבת הייתה עבורנו יום מנוחה".
"אנחנו הדתיים כמובן לא כותבים ולא מתכוננים בשבת. אז מצד אחד זה מאלץ אותנו לעבוד יותר קשה ולסיים הכול לפני כניסת השבת, ומצד שני אין תחושה טובה יותר מלחזור מארוחת שבת ולהיות רגועים ביום המנוחה"
י' מהשומרון מבקש להוסיף כי "מה שמאפשר לך לעמוד בכל משימות הקורס ועדיין להישאר נאמן לעצמך ולאמונות שלך, אלה החבר'ה מהקורס שמכילים את זה. בהתחלה היה חוסר ידע וחוסר היכרות מוקדמת, ולקח קצת זמן עד שהתגברנו על תפיסות ודעות קדומות ועל השוני בינינו, דבר שיצר בהתחלה קשיים ומתיחויות. אבל אלה הלכו והתפוגגו עם הזמן".
הם היו רוצים לראות "יותר צעירים מהמגזר שלנו שיגיעו ויתמיינו לטיס. אני מבין את החשש מהסטיגמות שהיו בעבר, שחיל האוויר הוא מקום חילוני, אבל מאוד התקדמנו, כך שמי שמתלבט מהבחינה הדתית יכול להסיר דאגה מליבו. לא רק שהקורס לא פוגע בדתיים, הוא אף בנה בנו כוחות נוספים שלא בטוח שהיינו מקבלים במקום אחר".
צילום: אורותא' אומר כי "בסופו של דבר, כולנו פה בכדי לשרת ולתת מעצמנו לצבא והכול תלוי בראש שאתה מגיע איתו לצבא ובאיך שאתה עושה את השירות שלך. למי שיגיע לפה צפוי שירות עם מסלול ארוך אך משמעותי, ושווה לנסות", ואילו נ' מבהיר: "כולנו חיים פה בשלום למרות הדעות והמחשבות השונות. והכי חשוב - לא למהר לשפוט".
הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי ומייסדה - ועל כך זכה בפרס ישראל - גאה היום במיוחד: "מרגש שיש לנו נציגות מכובדת בחיל האוויר, זרוע מבצעית בולטת בביטחון ישראל, דבר המעיד על איכות התלמידים המגיעים אלינו", הוא אומר. וישי צור, רב המוסדות, מוסיף כי הוא "שמח וגאה לראות את תלמידינו לומדים, משתפרים, מתחקרים וגם נכשלים, אבל תמיד ממשיכים קדימה. זו גם זכות גדולה עבורם לקחת חלק במשהו כל כך גדול".
