(צילום: שמוליק דודפור)
שלום וייס אינו סתם עוד מתגייס חרדי, אלא בן למשפחה אצולה - מהחשובות בפלגים הקיצוניים ביותר במגזר: נכדנו (נכד אחיו) של הרב יצחק טוביה וייס, המנהיג הבכיר (גאב"ד) של העדה החרדית (קואליציית החצרות האנטי-ציוניות משכונת מאה שערים בירושלים) - ונכדו של הרב שמעון וייס, ראש מערך הכשרות היוקרתי (בד"ץ) של העדה.
לפני כחצי שנה, ובניגוד לכל מה שהתחנך עליו, החליט וייס להתגייס לצה"ל, ובעקבות כך נזרק מביתו ונותק עמו הקשר. הייחוס שלו, ברור לכל, הופך את החלטתו לשרת במג"ב למשמעותית ודרמטית עוד יותר בקהילתו. למהלך נלווה גם תהליך של יציאה בשאלה, שבסופו הניח מאחוריו את הקריירה המוזיקאלית שלו, כזמר מבוקש בחוגי ה"קנאים" שבהם גדל - בשאיפה לפרוץ בתחום המוזיקה גם בעולמו החדש.
הרהורי הכפירה של וייס, היום בן 20, החלו בגיל הנעורים. בדומה לנהוג בקהילות סגורות מסוג זה, מיהרו לחתן אותו עם קטינה, במטרה להשאיר אותו בתוך המסגרת החברתית-דתית. זה לא כל כך צלח, ווייס ואשתו יצאו ביחד בשאלה ולאחרונה התגרשו.
"גדלתי במשפחה חרדית קיצונית מאוד", וייס מספר בריאיון לאולפן ynet. "תמיד רציתי להתגייס, אבל היה לי פחד איך לעשות את זה ומה לעשות". הוא מספר כי במגזר שממנו הוא מגיע נוהגים להוציא פטור על סעיף נפשי: "משחקים כאילו שאנחנו באמת משוגעים, עושים ממש הצגה מול פסיכיאטר פרטי ואחרי זה בלשכה, וככה מקבלים פטור נפשי".
גם וייס עבר את התהליך. "חששתי אם בכלל יסכימו לגייס אותי בעקבות זה", הוא מודה. "אבל זה היה חלום. תמיד אמרתי שאני רוצה להקריב בשביל המדינה ואני רוצה לשרת". להקרבה הזו היה מחיר כבד – ניתוק מוחלט ממשפחתו. "הם לא בקשר בכלל", הוא מספר, ומחדד כי אחרי היציאה בשאלה עוד נותרו כמה קרובים ששמרו איתו על קשר, "אבל לאחרונה הם ממש לא בקשר, אף אחד, כי הם הבינו שזה באמת קורה".
הסתובב ברחובות חצי שנה
וייס מצא עצמו בבדידות מוחלטת. ממצב של משפחה גדולה שמקיפה אותו, הוא נותר בלי אף אחד. "זה קשה נורא, לא יודעים איך להכיל את זה ומה לעשות הלאה", הוא אומר. "אנחנו בסך הכול צעירים, ללא ניסיון חיים, אבל כן מנסים להתמודד עם הכול. באמת אין משפחה, אין אף אחד לדבר איתו, אף אחד לספר לו מה קורה איתי ומה עובר עליי".
לאחר שנודה, הסתובב לבד באילת כמעט חצי שנה, ללא מקום קבוע לישון בו. "הסתובבנו ברחובות, ממש ככה, עד שהכרתי את עמותת 'עושי חיל', דרך חבר. קשה מאוד לחיות בלי משפחה. אבל ברגע שהכרתי את העמותה, הבנתי שיש באמת אנשים שאוהבים אותי כמו שאני - ולא משנה מה אעשה בחיים הם עדיין יאהבו אותי ויתמכו בכל החלטה שלי".
את העמותה הקים אהרון גרנות, המכונה "האבא של החיילים החרדים", אלה שאין להם בית לחזור אליו. גרנות מפעיל דירות ברחבי הארץ, שגרים בהן עשרות חיילים חרדים וחרדים-לשעבר. כאלה שהוריהם ישבו עליהם שבעה, ממש קיבלו אליהם מנחמים כי הבן החליט לשרת בצה"ל בניגוד לרצונם. באמתחתו סיפורים מסמרי שיער על נערים שנזרקו באמצע הלילה בקור מקפיא כי ההורים מצאו צו גיוס בבית. הם נאלצו לישון על ספסלים בבתי כנסת, עד שאסף אותם אליו.
"יש בישראל כמה מאות בחורים עם סיפורם כאלה, אם לא יותר", גרנות מספר ל-ynet. "אנחנו פשוט אוספים אותם. חלקם מגיעים אלינו לפני הגיוס, מה שנקרא מלש"בים - כמו שלום ודומיו. מעבר להכנה לגיוס, אנחנו גם קונים להם את כל הציוד ונותנים להם כמובן דיור, משפחה, כל מה שצריך, וממשיכים ללוות אותם גם הלאה, בתוך תקופת השירות, כמו אבא שמלווה את הילדים שלו".
"הצבא לא יכול לספק אבא"
וכך בפשטות מתייחס אליהם גרנות. כהורה: "יש להם בית לחזור אליו, בית שממנו הם גם יוצאים; אנחנו מבקרים אותם בבסיסים, אנחנו בקשר עם המפקדים שלהם, ובשבתות ובחופשות הם אצלנו. גם אחרי שהם מסיימים את השירות הבוגרים נשארים איתנו. הרי אף אחד לא קולט אותם, אז אנחנו תומכים בהם, מכינים אותם ללימודים, מספקים להם מילגת קיום".
גרנות לא בורר את החיילים: "יש לנו חרדים שמקפידים על קלה כבחמורה - ואף חילונים לגמרי. אני לא השוטר של אלוהים, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. הצבא אגב, מספק גם הוא דירות מאוד יפות לחיילים בודדים, אבל מתוקף היותו צבא, הוא לא יכול לספק אבא, לא יכול לספק מעטפת משפחתית, מישהו שקם בבוקר ושולח את הילד".
גרנות יוצא כעת בפרויקט מימון המונים לפתיחת דירות במקומות נוספים: "כשחייל הולך לשרת ויודע שיש מי שחושב עליו, ויש לו לאן לחזור, ויש מי שדואג לו ומתקשר למפקדים שלו - השירות שלו יותר טוב. החיילים שלנו שילמו את המחיר הכי-הכי גבוה שיש על הזכות הזאת לשרת בצה"ל".
לתרומות - לחצו כאן
