דעה בדקה: בשביל הדתיים - בתי כנסת זה 'הקפה של הבוקר'
(צילום: אורי דוידוביץ)
בדיוק לפני שנה, ב-25 במרץ 2020 (כ"ט אדר), התקבלה בישראל החלטה היסטורית ודרמטית: מגפת הקורונה הביאה לסגירה הרמטית של בתי הכנסת. הציבור עבר להתפלל בחצרות, ברחובות ובמרפסות הבתים. ההחלטות שהגיעו בהמשך על פתיחות חלקיות - וסגירות נוספות, מהירות למדי, הותירו רבים מחוץ לבתי הכנסת גם כעת, שנה אחרי, כאשר התו הירוק מאפשר חזרה חלקית. ובתוך החזרה החלקית הזו, מי שבאמת מקפידים על הכללים, עדיין לא יכולים לקיים את התפילות כסדרן.
פורים הקטלני
בפורים שעבר נאסר על חולי קורונה ומבודדים להתפלל בבתי הכנסת, אבל ההיענות להגבלות הייתה חלקית. שבועיים לאחר מכן נרשם זינוק אדיר בתחלואה, ובמשרד הבריאות נחרדו לגלות כי רבים נדבקו במוסדות התפילה - ודרשו לסגור אותם. הם ביססו את הקביעה על ההחלטה של קהילות יהודיות בחו"ל לסגור בתי כנסת - כך בבריטניה, בטורקיה, באוסטרליה, במרוקו, בניו-זילנד ובמדינות נוספות.
ב-17 במרץ, בעוד ההנהגה מבוששת לצאת בהחלטה חד-משמעית, השטח החל לומר את דברו. קהילות רבות, חלקן באופן עצמאי וחלקן תחת החלטה של רשויות מקומיות, סגרו את היכלי התפילה, ובמקביל יצאו רבנים בכירים בציונות הדתית, ובהם רבני צהר והרב אליעזר מלמד, בקריאה להתפלל ביחיד.
אבל חברי הכנסת החרדים ובכירי הרבנים במגזר התנגדו בחריפות, ואפילו הרב הראשי, דוד לאו, קבע כי "כל עוד לא יצאה הוראה אחרת - ניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת". ב-20 במרץ היה האדמו"ר מקרלין סטולין למנהיג החרדי הראשון שקרא לסגור את בתי התפילה והמקוואות לגברים. הוא אף הזהיר את חסידיו שלא לארגן מניינים בבתים, אבל בלחץ המפלגות החרדיות נותרו בתי הכנסת פתוחים.
תפילת מרפסות בשכונת הדר גנים
בציבור הדתי-לאומי החלו לארגן "מנייני מרפסות" כדי להקטין את סכנת ההדבקה, וב-24 במרץ - היום לפני שנה - התפרסם נתון מדהים: 29% מהמאומתים שנדבקו בישראל נדבקו בבתי הכנסת. באחד המקרים הפכו לא פחות מ-17 בני אדם למאומתים כתוצאה מפגש עם חולה קורונה שהגיע לתפילה.
רחבת הכותל ריקה
ב-25 במרץ 2020, ערב ראש חודש ניסן התש"ף, ארגנה הרבנות "יום תפילה וצום עולמי", והתעקשה לקיים את האירוע בתוך בתי הכנסת. אבל מול הנתונים קיבל שר הבריאות דאז, יעקב ליצמן (יהדות התורה), החלטה היסטורית לתמוך בסגירה של כלל בתי הכנסת. ההחלטה אושרה בבוקר ה-25 במרץ, ולרבנים הראשיים לא נותרה ברירה אלא ליישר קו עם החלטת הממשלה. כמעט כל בתי הכנסת בארץ נסגרו, והתפילות עברו למרפסות.
המקום היחיד שקיבל אישור חריג לקיים תפילה בשטח פתוח, היה הכותל המערבי. רק תושבי הרובע היהודי הורשו להגיע למקום והתפילות שודרו ברשת, לטובת מי שרצו להתפלל במניין ולו באופן סמלי.
בפסח, בזמן "ברכת הכהנים" המסורתית של חול המועד, היו רק קצת יותר מעשרה כהנים, כאשר בזמני שגרה פוקדים את המקום אלפי כהנים ועשרות אלפי מתפללים.
קיץ של הפרות ולחצים
באמצע אפריל, לקראת סוף הסגר הראשון, ניתן אישור למנייני חצרות, עם הגבלה של עד 19 אנשים. יצאו מהכלל ריכוזים של אנשי "הפלג הירושלמי", הזרם הקיצוני במגזר הליטאי, וקיצונים מהזרם החסידי ובהם אנשי מאה שערים, שם המשיכו לקיים תפילות כרגיל.
במשטרה יצאו למבצע ארצי, בניסיון למנוע את ההפרות. כך למשל, ב-4 באפריל התחפשו מפקד משטרת זבולון, ניצב-משנה קובי קרני, ובלש של התחנה, לחרדים - ונכנסו לבית כנסת ביישוב רכסים, שם התנהלה תפילה בניגוד להוראות.
התקשורת החרדית האשימה את המשטרה באכיפה בררנית, אך חלפו חודשים ארוכים עד שנחשפו המספרים המלאים, והתברר כי מספר הקנסות שחולקו ביישובים חרדיים, ביחס למספר התושבים, היה נמוך בהרבה בהשוואה ליישובים ערביים, למשל.
לאחר לחצים כבדים שהופעלו מצד משרדי הפנים והדתות, הוחלט לפתוח את בתי הכנסת לתפילה לקראת חג השבועות, תוך הגבלות ובהן שהייה של עד חמישים מתפללים קבועים בבית הכנסת, עטיית מסכות ומינוי "נאמן קורונה" בכל מניין. אלא שכבר בחודש יולי, עם ההחמרה בתחלואה, צומצם מספר המתפללים ל-19. רוב הציבור, בכל אופן, הצביע ברגליים והעדיף להישאר בחוץ.
סרוגים בחוץ, חסידים בפנים
במהלך הקיץ החלו להיפתח בתי כנסת, בניגוד להוראות. מי שהובילו את המהלך הם אנשי הזרם החסידי, ובהם בעלז וגם ויז'ניץ. באופן רשמי קראו האדמו"רים ושליחיהם בכנסת להקפיד על ההנחיות, אבל תמונות של טישים החלו להתפרסם באתרים החרדיים. השיא הגיע ב-5 באוגוסט, בחתונת הענק של חסידות בעלז, אז הצטופפו יותר מעשרת-אלפים איש, רובם המכריע ללא מסכות, לרגל חתונת נכדתו של האדמו"ר.
המשטרה ידעה על האירוע מראש אך לא עצרה אותו. לאחר מכן הצהירה על חלוקת דו"חות למארגנים ועל פתיחה בחקירה, שנסחבה עד שהועברה לפרקליטות בסוף ינואר. לקראת סוף אוגוסט הלך וגבר הלחץ מצד המפלגות החרדיות, בגיבוי התקשורת המגזרית, לפתוח את בתי הכנסת. הטענה העיקרית הייתה שאם מתקיימות באישור הפגנות של אלפים בבלפור, מדי שבוע - אין סיבה להמשיך ולאסור תפילות בבתי כנסת.
בשלב הראשון הוחלט להתיר תפילות ברחבת הכותל, שחולקה לקראת תשעה באב ל-50 קפסולות בנות 20 אנשים כל אחת. אבל זמן קצר אחרי שהתחיל הצום, התגודדו עשרות סביב המחסומים בניסיון להיכנס, כשחלקם גם ללא מסכה. בדיקה אפידמיולוגית קבעה כי בין המתפללים היה גם חולה מאומת.
התחלואה שאחרי החגים
לקראת חגי תשרי הגיע הלחץ לפתיחת בתי הכנסת לשיא חדש. שר הבריאות באותה התקופה כבר לא היה ליצמן, אלא יולי אדלשטיין. יהדות התורה וש"ס שאישרו סגירת בתי כנסת וסגרים ביישובים חרדיים אך חצי שנה קודם, הפעילו לחץ בדרישה להתיר תפילות בתוך בתי הכנסת.
האלוף (במיל') רוני נומה, ראש הדסק החרדי ב"מגן ישראל", בנה מתווה מיוחד המתיר תפילה בתוך מבנה בראש והשנה וביום כיפור בלבד. העיקרון קבע: אדם אחד לכל 4 מ"ר, בשקלול גודל המבנה, מספר הפתחים וצבע השכונה. למרות שהעבודה על הפרויקט כללה ויכוחים אינסופיים והשקעה אדירה של זמן מצד נומה וצוותו, כנראה שאף אחד לא באמת הבין את המתווה או התכוון לקיים אותו.
החשבון הגיע מיד אחרי ראש השנה. בבית המדרש המרכזי של חסידי גור, שפעלו בתיאום עם משרד הבריאות, נדבקו יותר מ-1,500 מתפללים מתוך כ-2,000 שהתפללו שם בראש השנה. התפילות גבו אף קורבנות בנפש: בירושלים, למשל, נפטרו בספטמבר שבעה חרדים מקורונה, לעומת 30 ערבים כתוצאה מהתכנסות במבנים במהלך חג הקורבן והחתונות. בחודש אוקטובר המגמה התהפכה: 34 חרדים נפטרו מהנגיף, לעומת 14 ערבים.
באופן רשמי הביא גל התחלואה לסגירת בתי הכנסת אחרי יום כיפור, אבל בפועל, ביישובים חרדיים, היו שנותרו פתוחים. בסוף אוקטובר גרם הלחץ של המפלגות החרדיות לאישור פורמלי של תפילות במבנים סגורים, לקבוצות של 10 איש (מניין בדיוק).
ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, תקף את ההחלטה בחריפות: "כל מי שמכיר בתי כנסת יודע שזו החלטה פוליטית", אמר. "אי אפשר לדרוש מהגבאי שיהיה שוטר וימנע את כניסת האנשים לבתי הכנסת, ולכן אנחנו ממשיכים לעודד תפילות בחוץ למרות כל הקשיים בתקופת החורף".
10 צפייה בגלריה
קר לכם? כך נראה מניין הקורונה של בית מדרש זכרון דב שבטורונטו, קנדה
(Beit Midrash Zichron Dov of Toronto)
הרבנות הצבאית שאסרה לאורך כל הקיץ על החיילים להתפלל בתוך מבנים, כולל בזמן חופשות בבית, החליטה להתיר תפילה בתוך בתי הכנסת, הן בתוך המחנות הצבאיים והן כאשר החיילים והקצינים נמצאים בחופשה. למרות הגשם והקור, רבים המשיכו להתפלל בחוץ.
התו ירוק, הביצוע כושל
בחודש שעבר החליטה הממשלה לפתוח את בתי הכנסת על פי מתווה "התו הירוק". העיקרון פשוט: רק מחלימים ומחוסנים יכולים להיכנס, עד 50% ממספר המקומות שבבית הכנסת. אלא שעל פי מתווה זה, ילדים ובני נוער עד גיל 16 אינם יכולים להתחסן ולכן כניסתם אסורה. גם הצורך להירשם מראש במועצה הדתית, ולהציב אחראי שיאסור כניסה על מי שלא עומדים בכללים, גרמה למצב שבו רבים מ"הסרוגים" בחרו להמשיך ולהתפלל בחוץ, משום שברוב בתי הכנסת לא נאכפים הכללים.
ברבים מבתי הכנסת החרדיים הכניסו את כולם, ובחסידות גור הודיעו כי רק מחוסנים ומחלימים ייכנסו. אלא שבפורים הצטופפו אלפי חסידים לצד האדמו"ר, בניגוד להנחיות וללא מסכה. הרב הראשי לישראל, דוד לאו, הקפיד בפורים להתפלל במניין שנערך בשטח פתוח, כפי שאביו, הרב ישראל מאיר לאו, קרא לעשות, לאחר שהיה מראשוני המתחסנים בקורונה, ונדבק בנגיף בצמוד לקבלת המנה השנייה.
אווירת סוף הקורס או החזרה לשגרה, משפיעה גם על החזרה לבתי הכנסת. ערב חג הפסח חוזרים שיעורים רבים להתקיים בתוך ההיכלים, גם המתפללים חוזרים אט-אט, אף כי בריכוזים הסרוגים, על אף המחלוקות בקלפי, עדיין קיימת הסכמה של מרבית הציבור: ממשיכים להתפלל במנייני הרחוב.
