הוריו של הנעדר בקריסת הבניין במיאמי: יושבים שבעה בלי גופה, אין תקווה
(צילום: משה מזרחי)
150 נעדרים באסון קריסת מגדלי צ'אמפליין – כ-30 מתוכם יהודים, ובעיירת החוף שכ-35% מתושביה הם יהודים, מאבדים אט-אט את התקווה ביום החמישי לאסון. "אני לא אמורה להגיד את זה, ואנשים לבטח ישפטו אותי, אבל ישבנו על אילן שבעה בלי גופה", אומרת בכאב רונית נייבריף, שבנה וחברתו הם בין הנעדרים. "לשבת ולחכות ככה, כשאת רואה את ההריסות... הוא כבר נקבר".
רונית וקרלוס נייבריף מסרבים לשקוע באשליות, וכואבים את המראות והתוצאה: "אנחנו מתפללים, ואני לא אומר שלא קורים ניסים, אבל הסיכוי הוא קלוש, קלוש מאוד", נאנח קרלוס. בריאיון לאולפן ynet מספרים ההורים על "נער הזהב" שלהם, הספורטאי המחונן שנולד בארגנטינה, גדל בהוואי ובפלורידה, למד בהצטיינות פיזיקה והנדסה מולקולרית בשיקגו - ודיבר על עלייה לישראל. שבת קודם לכן עוד בילו יחד, ורונית וקרלוס מבכים את ההחמצה ו"הגורל", כפי שהם מכנים זאת, שהביא לשם את בנם ללילה גורלי אחד בלבד.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- מבחן אתי אנקרי: המדרון החלקלק של הדת הליברלית/ אליעזר היון
אילן הגיע לדירתה של חברתו ערב האסון, והשניים תכננו ללכת למחרת היום להלווייתו של אבא של חבר שנפטר מקורונה, אבל אז קרס עליהם הבניין. "לא הייתה לו ממש סיבה להיות שם", אומרת נייבריף. "הם תמיד גרו איתנו כשהם באו לבקר בעיר, אבל הפעם החליטו להיות קרובים יותר לסרפסייד, כך שיוכלו ללכת להלוויה ביום שלמחרת".
לדברי קרלוס, "חשבנו שדברים כאלה לא קורים פה, בארה"ב. האמת היא שזה לא צריך לקרות בשום מקום בעולם, אבל זה מפתיע שזה קורה במקום שיש בו רגולציות והיתרי בנייה, זה כאילו נפלה פצצה, אבל במקום שיהיה מדובר בטרוריסט, יש לנו מהנדסים שגרמו לזה".
נחמה פורתא שואבים ההורים מנוכחותו של צה"ל בזירת האסון: "אנחנו מודים מקרב לב לישראל על ששלחו את הצוות", אומרת נייבריף. "אני לא מאמינה שיהיו לנו בשורות טובות, אבל זה משהו שקשור בנשמה, שאנחנו רואים את המדים הירוקים שלנו, ואיך שהם פועלים בשטח עם פרוטוקול. הם הגיעו ביום השלישי לאסון, ורק אז התחילו לשאול את השאלות הנכונות. עד אז אף אחד לא דיבר איתנו".
ערבות יהודית בינלאומית
מסע גיוס כספים מקוון שפתח "השול של באל הרבור", בית כנסת בסרפסייד, הממוקם כקילומטר וחצי צפונית לבניין שקרס, גרף בתוך שעות ספורות 240 אלף דולרים, שתרמו למעלה מאלפיים איש ואישה. בתי הכנסת באזור פרסמו קריאה לתרומות ציוד היגיינה אישי, שמיכות וצעצועים שניתן יהיה לחלק לניצולים. בינתיים חילקו מסעדות כשרות באזור מזון לצוותי החירום ולמפונים מחלקו של הבניין שלא התמוטט.
ג'ו זבולוני בחמ"ל שפתח בסרפסייד
(באדיבות המצולם)
סרפסייד היא אחת מארבע עיירות קטנות המרכיבות יחדיו את נורת' ביץ', הקצה הצפוני של מיאמי ביץ', מזרחית לעיר מיאמי. העיירה משתרעת על רצועת אדמה צרה, בין ביסקיין ביי לאוקיאנוס האטלנטי. מעל לשליש מתושבי האזור, כאמור, הם יהודים. נורת' ביץ' מונה מעל 14 אלף תושבים שמתוכם יותר מ-5,000 הם יהודים, כך על פי איירה שסקין, שפרסם בשנת 2014 מחקר דמוגרפי גדול על הקהילה היהודית של מיאמי-רבתי.
אלי גינצבורג הוא חבר בקהילה היהודית המקומית, ומתגורר בבניין הסמוך לבית הדירות בן 12 הקומות על קו החוף, שקרס. מאז האסון הוא מעסיק את עצמו בעשייה התנדבותית למען משפחות הנפגעים, בניסיון שלא לחשוב על החברים שהוא מכיר שנמצאים מתחת להריסות.
"כבר 12 שנים אני גר פה בסרפסייד", הוא מספר ל-ynet. "יש לי חברים מתחת להריסות הבניין, ואפשר להשתגע ממחשבות ומדאגה. לכן היה ברור לי שאני חייב לעשות משהו. הילדים שלי בקושי רואים אותי בימים האחרונים, אבל כשהם מתלוננים אני מסביר להם שהמצווה היא מעל לכול, ושעכשיו הזמן לערבות הדדית ככל שניתן לטובת האחרים".
"אסון כזה מעולם לא קרה לנו"
לגינצבורג היה קייטרינג באזור שסיפק אוכל כשר לכל תושבי האזור, אך הקורונה הביאה לסגירתו מאז מרץ 2020. האסון הנוכחי דחף לפתיחה מחודשת של המטבח – בהתנדבות, לטובת האנשים שבמקום האסון, ובהן המשפחות שהורשו להגיע החל מאתמול (יום ב'), מתנדבים, שוטרים, אנשי המשמר הלאומי, צווותי רפואה ועוד.
משה ירימי מדווח מאתר הקריסה
"לא ישנתי כבר ארבעה ימים", הוא מודה. "אני פועל פה משש בבוקר עד שלוש בבוקר למחרת". הוא מתנחם לפחות באפשרות "לעשות קידוש השם ולתת אוכל כשר לכל אחד פה", כדבריו. "זה המעט שאני יכול לעשות בתוך אסון טרגי כזה. לשבת בחיבוק ידיים זו לא אופציה, מבחינתי. אסון כזה מעולם לא קרה לנו".
בין הנעדרים הוא מונה "חבר טוב שלנו, אב למשפחה יהודית חרדית, שהיה אמור להתארח אצלנו לארוחת ערב שבת... אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה לו. חבר טוב נוסף, רופא, דתי גם הוא, אב לילדים שמתגורר בבניין שקרס – משפחה שלמה ברשימת הנעדרים. אלה אנשים מאוד קרובים. אנחנו מנסים לא לחשוב על הדברים, ופשוט לעשות מה שצריך ולהמשיך להתפלל".
"חבר טוב שלנו, אב למשפחה יהודית חרדית, שהיה אמור להתארח אצלנו לארוחת ערב שבת... אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה לו. חבר טוב נוסף, רופא, דתי גם הוא, אב לילדים שמתגורר בבניין שקרס – משפחה שלמה ברשימת הנעדרים. אלה אנשים מאוד קרובים"
הרבה רגעי ערבות הדדית וחמלה המשותפים ליהודים - וגם ללא יהודים – מציפים את חוף סרפסייד. "את רואה פה משפחות בסיטואציות קורעות לב, יהודים עם לא יהודים, בוכים ומתחבקים", גינצבורג מתאר. "כולם מחפשים להיאחז בכל בדל מידע, ולא לאבד את התקווה".
"המשפחות פה שבורות לב"
לצד זה מדווחים תושבי העיירה היהודים על חיבוק מהקהילה היהודית הבינלאומית, ממיאמי ועד ישראל. הקהילה הישראלית במיאמי יצאה בגיוס המונים של מצרכים לצד בגדים, נעליים, כלי רחצה ועוד. קבוצות תפילה ייעודיות נפתחו בוואטסאפ - וקבוצות קריאת תהילים עם רשימות שמתעדכנות כל הזמן בשמות דיירי הבניין היהודים שעדיין בגדר נעדרים. משפחותיהם אף מעלות צילומים עם בקשות לתפילה.
COL, אתר חדשות יהודי המסקר את קהילת חב"ד, פרסם רשימת שמות של עשרות אנשים הזקוקים לתפילות; חלק מן השמות היהודיים מעידים על כך שהורים וילדים גם יחד נמצאים בין הנעדרים. סניף חב"ד באוניברסיטה של שיקגו הודיע כי נשיא מועצת הסטודנטים שלה נעדר עם חברתו, גם היא סטודנטית בקולג'.
ג'ו זבולוני, פעיל חברתי בולט המתגורר במרחק הליכה מהבניין, פתח חמ"ל במרכז הקהילתי במקום, ויצר קשר עם ערן חזן מארגון ידידים בארה"ב, המפעיל מתנדבים רבים. "יש לנו אפילו עו"ד ושפים שעזבו את עבודתם ועוזרים לנו לבשל, לקצוץ ירקות, להעביר לצוותים בשטח אוכל, שתייה חמה, ובכלל, לעשות כל שנדרש", הוא מספר.
"הגענו למאה מתנדבים במטבח השדה שלנו, והייתה לנו גאווה גדולה וכבוד לדאוג לצוותי החילוץ וההצלה שהגיעו מישראל, לצד יחידת פיקוד העורף. הקמנו מערך תמיכה לטובת המשפחות, ויש גם מערך שלם של צוותי רפואה שנותנים מענה פסיכולוגי לכל המעורבים".
הוא מגדיר את האסון "היסטורי, שלא ראינו מאז 11 בספטמבר", ומספר על געגוע וחרדה לשלומם של הנעדרים, "חברים שרואים כל יום", שעם חלקם הוא חי ועובד. "המשפחות פה שבורות לב. השעון נגדם. רוב הזמן הם בחמ"ל שהקמנו, מקבלים את העדכונים. כולנו עוטפים אותם ומתפללים ביחד לנס, מתוך הבנה עד כמה כל דקה היא קריטית. אנחנו רוצים להיאחז בתקווה, אבל עם כל דקה שעוברת - זה מתערער".
"זה קשה לעיכול"
רדיו "קול השלום" במיאמי מממוקם במרחק של עשר דקות נסיעה מזירת האסון. משה ירימי מסתובב בשטח בחוסר אונים, מדווח על המקום שהוא מכיר כל כך טוב. "האסון עצום עד שזה קשה לעיכול", הוא אומר. "כבר כמה פעמים ביקרתי בזירת האירוע - וזה עדיין בלתי נתפס. אני עומד מול הבניין, שנהפך לגוש של ערימת פסולת אחת גדולה, כמו אחרי שיפוץ גדול, ומתפלל עם כולם שהלוואי ואתבדה.
6 צפייה בגלריה
"מתפללים ביחד לנס". ג'ו זבולוני וערן חזן מארגון ידידים ארה"ב, עם חיילי פיקוד העורף בזירת האסון
(באדיבות ג'ו )
"גם ההתנהלות פה בזמן אסון שונה מאשר בישראל. פה לא יצא ולא ידלוף אף שם של הרוג בלי שהוא יהיה ודאי, ואף גורם לא ינדב לך מידע לפני שיהיו תוצאות עובדתיות בשטח. המקום סטרילי לחלוטין גם מכיוון התקשורת, אין הדלפות, כך שאף אחד לא ממש רואה מה קורה שם באמת. אי אפשר לראות גופות וחלקי גופות, את לא תריחי פה את ריח הגופות באוויר כמו שקורה באזורים אחרים מוכי אסון. לא תמצאי מישהו מהבניין שיבוא ויתראיין לך כעיתונאית, הכול סודי והמשטרה מגוננת עליהם".
הפדרציה היהודית של מיאמי רבתי פתחה בקמפיין לעזרת הנפגעים, והקימה קרן לסיוע בצרכים המיידיים וגם לטווח הארוך. "טלו חלק בהתגייסות הקהילה היהודית", נכתב בהודעת דוא"ל המונית ששלחה הפדרציה. "עזרו לנפגעי קריסת מגדלי צ'מפליין דרום בסרפסייד, פלורידה".
"לא מוותרים על אף אחד"
יוסי לנדאו, תושב אשדוד וקמב"ץ זק"א לכיש, הגיע לאזור האסון עם מתנדבי זק"א בינלאומי בפיקודו של חיים אוטמזגין. "מבחינתנו, יש עדיין 150 נעדרים ואנחנו לא מוותרים על אף אחד, לא משנה גזע, מין או דת", הוא אומר. "כל אחד זה עולם ומלואו ומאחורי כל אחד עומדת משפחה דואגת וחרדה.
"אני וחבריי בזק"א נמצאים פה כדי לדאוג שכל אחד יקבל את הכבוד שמגיע ושראוי לו, בין אם להציל או חלילה להביא לקבר ישראל. כרגע יש אנשים שקבורים מתחת לבניין שקרס, ואנחנו מבצעים פה עבודה ידנית סיזיפית, איטית מאוד, שאורכת הרבה זמן. טרם הגענו לגופות. לפעמים אי הוודאות גרועה בהרבה מהידיעה. המשפחות מולנו והן מצפות לכל רסיס מידע. אנחנו פה גם כדי להראות להם שאנחנו עושים את המקסימום עבורם. את רואה את רוב הארגונים המתנדבים פה – כולם יהודים מהקהילה שבעיר ובכלל, אבל גם הלא-יהודים מסייעים - והערבות ההדדית מחממת את הלב ונותנת לכולנו הרבה תקווה".
