בכל ראש השנה ויום כיפור בשנים האחרונות נכנסו עשרות בחורי ישיבה, מרצונם החופשי, למספר בתי סוהר, בכדי לשמש חזנים ותוקעים בשופר, אבל השנה הוחלט לוותר על הסיוע שלהם. אף שב"הדרים" היה אירוע בודד של קורונה – הכללים נאכפים בקפדנות, והשנה מילאו האסירים עצמם את תפקידי שליחי הציבור. "בחרנו אסירים שמתאימים להיות בעלי-תפילה ותוקעים בשופר ב-130 מוקדי-תפילה בבתי המעצר ובבתי הכלא שבאחריות השב"ס", אומר סגן הרב הראשי בשב"ס, סגן-גונדר הרב אייל סלמן.
כך מצא עצמו ד', אסיר שומר תורה-ומצוות שנשפט בגלל עבירות סמים, כחזן ובעל התוקע בראש השנה וביום כיפור. "לאחר התפרצות הקורונה, הבינו בשירות בתי הסוהר כי במקרה של התפרצות הנגיף בתוך בית הכלא ההדבקה תהיה מהירה ומסוכנת", אומר הרב סלמן. "לכן, מחוסר ברירה, הוחלט לצמצם באופן דרסטי את כמות הביקורים של משפחות האסירים, וגם את היציאות לחופשה. האסירים נדרשו להיות חזנים ותוקעים בשופר".
"מכל משבר נולד משהו חדש"
ד' מספר כי "אנשי הרבנות בשב"ס ערכו לנו סדנה של תקיעה בשופר ולימוד ההלכות, לימוד התפילות והפיוטים וגם הדרכה כיצד לשלב כמה שיותר משתתפים בתפילות ובעלייה לתורה".
הוא לוקח את השליחות בצורה רצינית לגמרי: "לכל אסיר יש לחצים נפשיים. אני ושאר החזנים והתוקעים בשופר רוצים לעזור להם לשמוע את קול התפילה ואת קול השופר, שעליו אומרים 'מן המצר קראתי יה'. כמו בשופר שקולו בוקע מהמקום הצר לרחב, גם לבעל תוקע וחזן בכלא יש חוויה מיוחדת. גם אנחנו נמצאים בשגרה לא רגילה, ולכן דווקא פה אתה נמצא מרגיש את השליחות של הקהל".
הוא עצמו התפלל על "זיווג נכון", כדבריו, אבלה תפילה שהכי נוגעת ללבו היא הפיוט "לך אלי תשוקתי" של רבי אברהם אבן עזרא, הנאמר בליל הכיפורים לפני תפילת ערבית. "כל הפיוט מרגש עוצמתי, ובעיקר כאשר מגיעים לשורה: 'ואיך חשבון לך אתן. ואיך אצדק בטענתי'. כל יהודי שקורא שורה זו מרגיש איך הוא עומד בוש ונכלם לפני בורא עולם, כי מצד הדין איך יצדק? ובוודאי כאשר נמצאים במקום שבו אנו נמצאים, בית הכלא, משלמים את חובנו לחברה, ולא פעם חשים את רגש החרטה וגם הבושה.
"מאידך גיסא, אנחנו מתחזקים מהתובנה שמדובר בבורא העולם הכול-יכול שידו פתוחה לקבל שבים - אם רק נרצה לשוב אליו מאהבה ובלב שלם. וכאשר מגיעים למילים בסוף הפיוט: 'והרחון והחנון והטוב. והחסיד והמרבה מחילות'. הלב מיטהר ומקבל תעצומות נפש ותקווה לעתיד".
חשבון נפש: "גם לפני הכלא הייתי דתי, התפללתי בבית כנסת ואפילו למדתי בכולל", אומר ד'. "הידרדרנו לבית הכלא בגלל רדיפה אחרי כוח, עוצמה וכסף, בלי לחשוב על מה דורכים בדרך. עכשיו יש מצב של משבר בכל העולם. יש קושי גדול. אבל משבר הוא גם המקום שבו יושבת היולדת בזמן הלידה. מכל משבר נולד משהו חדש, וצריך לקחת את משבר הקורונה לאחריות אישית של כל אחד מאיתנו".
האסיר שביקש להפוך את מידת הדין לרחמים
הרב סלמן מספר כי "כל ההכנות לחגים עמדו בצל המלחמה בקורונה, כדי למנוע את חדירת הנגיף לבתי הסוהר. לכן יהיו יותר מניינים קטנים, ובוודאי שאין איחוד אגפים לצורך תפילה, כמו בשנים קודמות. כמו בכל שנה, קנינו תוספת של מחזורים בנוסחים שונים, אבל ריבוי המניינים הצריך גם קנייה של יותר שופרות עבור ראש השנה. לקראת סוכות גם נבנו יותר סוכות, במקום סוכות-אגפיות.
"מכיוון שיש יותר מניינים, היה צריך גם יותר חזנים, ולכן היינו צריכים להכשיר יותר בעלי-תפילה. בזה יש דווקא דבר חיובי, מאחר ואנחנו מאמינים ש'אחריות בונה שיקום'. כלומר, אסיר שאולי לא היה אמור להיות חזן, ייקח אחריות על חלק מהתפילה כחזן. הקהל כמובן מצפה מהחזן להיות איש מוסרי, כי הוא השליח של הציבור שצריך להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. לכן זה מחזק את החוסן הנפשי שלהם".
פורסם לראשונה: 10:40, 27.09.20
