לא מזמן צצה ברשתות החברתיות תמונה של גבר חרדי. הוא לבוש שחורים, מגבעת לראשו, זקן עבות מכסה פניו, פאות את צדעיו. בלי לבדוק בציציות או לפשפש בתחתוניו, אפשר לקבוע שמדובר בגבר חרדי, כהלכתו. בשבוע שעבר שודר ב"ארץ נהדרת" מערכון ובו חיקוי של גבר חרדי. הוא לבוש שחורים, מגבעת לראשו, זקן עבות מכסה פניו, פאות את צדעיו.
שני הדימויים הללו עוררו סערה אדירה, ואיתה האשמות חריפות על אנטישמיות ושנאת חרדים. אבל למה, בעצם? נכון ששני הגברים אימצו לעצמם קוד לבוש דומה, פחות או יותר, הצהרה אופנתית שהושתה על רוב חברי הקהילה החרדית, אבל מדובר בשני אינדיווידואלים שונים: האחד הוא הרב ישראל הגר הידוע יותר כאדמו"ר מוויז'ניץ, השני - הרב חיים קנייבסקי העומד בראש המגזר הליטאי. כל אחד כבודו במקומו מונח, אבל כאשר מתעוררת ביקורת, קמה זעקה על אנטישמיות. מה שמציף את השאלה מי פה לוקה בדעות קדומות, ולא פחות חשוב - למה.
הרב הגר והרב קנייבסקי הם אנשים בעלי עוצמה אדירה בחברה הישראלית. לרוב הם פועלים מאחורי הקלעים, אולם התפרצות נגיף הקורונה הדגישה עד כמה גדולה השפעתם על כל תחומי החיים - הפוליטיים, הסוציו-אקונומיים וגם הבריאותיים.
לא עולם ומלואו
נשאיר בצד את הזלזול הבלתי נסבל במגפה והתחלואה שבצדו בבני ברק, ירושלים, וגם במודיעין עלית, בית"ר עלית ואלעד. המשבר הנוכחי חשף את ההתכחשות המוחלטת של המגזר החרדי כמכלול, להנהגה האזרחית של מדינת ישראל ולהנחיות שהיא מכתיבה לכלל הציבור. לקהילה החרדית יש הנהגה משלה, מדינה בתוך מדינה, עם סנהדרין עצמאי שלא נשמע למוסדות השלטון (משעשע שליצמן מזהיר כל הזמן ש"הממשלה מאבדת את אמון הציבור", כאילו היה אי-פעם כזה בחברה החרדית). ולמרות כל זאת, אנחנו נדרשים שלא להטיח ביקורת באדמו"רים למיניהם, גם כשהחלטותיהם מזיקות לנו.
אבל הרב הגר, הרב קנייבסקי ואחרים שמשפיעים על חיי כלל אזרחי ישראל בעת הקורונה (וגם בשגרה כשאנחנו לא שמים לב), הם אנשי ציבור. ירצו או לא, הם מנהיגים בפני עצמם, הנהנים ממעמד נעלה, כוח פוליטי עצום וגם עוצמה כלכלית. ירצו או לא, הם נתונים לכל התייחסות חיובית או שלילית מצד כל אחד ואחד מאיתנו.
כשכל ביקורת עניינית על שיקול דעתם והתנהלותם נענית בטענות על אנטישמיות, הפועל היוצא הוא שהרב הגר כמו גם הרב קנייבסקי לא נשפטים כבני אדם בפני עצמם, אלא פשוט כחרדים. חרדים גנריים. חלק מקבוצה.
כל אדם הוא עולם ומלואו? לא במקרה של הרב הגר והרב קנייבסקי. מילא ההתעלמות של תומכיהם מהאחריות האישית להחלטות שגדולי הדור לוקחים והשלכותיהם, הם פושטים מהם את קיומם האישי כבני אנוש. ולמה? בגלל שהם לובשי שחורים, מגבעות לראשם, זקנים עבותים מכסים את פניהם, ופאות את צדעיהם. בגלל חזותם החיצונית, מתבטלת פנימיותם הייחודית. אז מי אנטישמי פה?
לכל חרדי יש שם ופנים
המראה שהיהדות האורתודוכסית סיגלה לעצמה לאורך השנים נועד כדי להבדילה מהגויים, וגם ליצירת תחושת קבוצה אחידה המתעלה על פני הפרטים (לכידות שמגובה גם בסדר יום נוקשה של קיום מצוות בדלת אמות ובפומבי). אבל גם אם הופעתם זהה והתנהגותם דומה, אין המדובר בקהל של רובוטים. לכל חרדי יש שם ופנים, עבר ועתיד.
כשכל ביקורת עניינית על שיקול דעתם והתנהלותם נענית בטענות על אנטישמיות, הפועל היוצא הוא שהרב הגר כמו גם הרב קנייבסקי לא נשפטים כבני אדם בפני עצמם, אלא פשוט כחרדים גנריים
מן הסתם, כשמדובר במנהיגי הקהילה, ראשי חצרות וגדולים בתורה - שמם יוצא למרחוק ופרצופם מזוהה ומוכר יותר מאחרים, וההתייחסות הביקורתית - בהתאם. אין דין פסק הלכה או הוראה של האדמו"רים, כדין אברך שנמלט מלוכדי עריקים. לא ניתן להסוות אותם בין המונים שנראים כמותם.
וכך תמונה של הרב הגר עם כיתוב "מסוכן לבריאות הציבור", כפי שהופצה ברשתות החברתיות, היא הטלת אחריות אישית עליו, ולא מתקפה על כל החרדים כ"מסוכנים" לבריאות הציבור. כשדמותו של הרב קנייבסקי מופיעה במערכון של "ארץ נהדרת", זו פארודיה על פולחן האישיות שלו, ולא על כל אחד ואחד מתומכיו.
רק טבעי שראשי הקהילה ייתפסו כייצוגים ישירים של ההמונים שתומכים בהם. זה לא ייחודי רק למגזר החרדי. מאות-מיליוני קתולים ברחבי העולם נושאים עיניהם לאפיפיור כמצפן האנושי של כולם, דונלד טראמפ נתפס על ידי רבים בימין האמריקני כמשיח עלי אדמות שמבטא את המאוויים של כל אחד ואחד מהם, וקים ג'ון איל ייסד אומה שלמה שנראית ומתנהגת כמוהו. אבל הקשר בין מנהיג לבין ציבור מאמיניו ומעריציו איננו סיבה מספקת להקיש בינו לבין כל אחד מבני האנוש האחרים בקהילתו.
העובדה שקבוצת התמיכה נפגעת בשמו, משטיחה ומכלילה את כל כולה לטובתו, היא בדיוק התופעה שמקדמת ומעודדת ומאמצת דעות קדומות, ומתעלמת מהגיוון ומהשוני בתוך כל קבוצה אנושית, כולל זו החרדית (רק לאחרונה קיבלנו הדגמה לכך בעימות רווי היצרים בין ליצמן לאייכלר ופורוש בתוך אגודת ישראל).
החרדים מקימים את גדר ההפרדה הזאת
הזכות שאני תובע לעצמי כאזרח חילוני לבקר את הרב קנייבסקי ושיקול דעתו, אין משמעה תקיפה של אחד ואחד מאלה שנשמעים לו. ואם אני זועם על רשלנות פושעת של אברך שיושב לידי בטיסה, ומסרב לבקשתי לעטות מסכה, אין זה אומר בהכרח שאני מאשים את ראש הישיבה שבה הוא לומד.
המשבר הנוכחי חשף את ההתכחשות של המגזר החרדי להנהגה האזרחית של מדינת ישראל ולהנחיות שהיא מכתיבה לכלל הציבור. יש להם הנהגה משלהנ, מדינה בתוך מדינה, עם סנהדרין עצמאי שלא נשמע למוסדות השלטון
מנקודת המבט שלי, כל אדם הוא יישות עצמאית, עם אחריות אישית, ואין זה משנה איזו כיפה או כאפייה הוא חובש, ובאיזה בית כנסת או מסגד הוא מתפלל. ההתכנסות האוטומטית של החרדים כמקשה אחת נטולת אינדווידואלים היא זו המכלילה.
גם כשהם מתעקשים להיות חסרי פנים, אני בכל זאת מבחין בפרצופם הייחודי של הרב ברלנד, הרב אמנון יצחק, או להבדיל הרב הגר - עם או בלי שטריימל לראשו. היחס שלי אליהם הוא פרטני. כשהציבור החרדי מתייצב כמקהלה וקורא גוועלד! אנטישמיות! זה הוא שמקים גדר הפרדה בין "אנחנו" ו"הם", גם כשהקו ששורטט מלכתחילה הוא בין "אני" ו"הוא".
להשתחרר מהתעמולה
איכשהו הדיון הקיומי המהותי הזה נעדר מהשיח הגס הנהוג בישראל כיום, כשברקע היצרים מתלהטים ביחס ישר לחום הגוף של יותר מדי מאיתנו. אבל מעבר להיבט הפילוסופי, נשאלת השאלה, מה יש בייצוג הזה של החרדי עם הזקן והפאות שכל כך מסעיר אותנו ומטריד אותנו? לא צריך להרחיק לכת כדי להבין שהמקורות הבעייתיים של הדימוי הזה נמצאים בתעמולה האנטישמית באירופה.
גם כשהם מתעקשים להיות חסרי פנים, אני בכל זאת מבחין בפרצופם הייחודי של הרב ברלנד, הרב אמנון יצחק, או להבדיל הרב הגר - עם או בלי שטריימל לראשו. היחס שלי אליהם הוא פרטני
כשחוקרים קריקטורות נאציות ודימויים אחרים של יהודים בתכנים שהפיצו יוזף גבלס ואנשיו, ברור לכל כי היהודים הדתיים מופיעים כייצוגים של העם היהודי. זה נבע מהחשש של תומכי הנאצים מהתבוללות של יהודים שנראים בסך הכול כמותם, דוברי אותה שפה ובעלי צבע עור זהה. הזקן, הפאות, הציצית וגם האף הארוך היו האות שסימן את ההבדל בין "הארים הטהורים" לבין "הגזע הנחות" שחי ביניהם, ומכונת התעמולה דאגה למחיקת כל סממן אנושי אמפטי מהם.
הטרגדיה של ישראל 2021 היא שאותה אתסטיקה נאצית נוטפת שנאה נטמעה גם בתפיסה שלנו, כיהודים. כל דימוי של יהודי חרדי בתקשורת, באמנות, בקולנוע ובתעמולת הבחירות מגיע אוטומטית עם תמרור: זהירות, אנטישמיות! החזות המובחנת של החרדים הפכה בהכרח למסר גזעני שמזעזע רבים כל כך ביננו עד עמקי נשמתנו (זעזוע שלא פעם מתומרן היטב על ידי אינטרסנטים). כל צילום או ציור של אדם עם פאות, זקן וציצית מעורר מיד שד רדום שהוחדר לתודעה הקולקטיבית שלנו על ידי שונאינו.
היום, תשעים שנה אחרי, אנחנו חייבים להתנער מהדיבוק הזה. אדם חרדי הוא אדם חרדי. הוא אדם כמוני, כמוך. וכמו כולנו, גם לו יש מראה חיצוני. לפעמים תוכו כברו, לפעמים לא. אסור לנו להחפיץ אותו בהתאם לחזותו, לא ראוי לסגל לו מראש תכונות שליליות בהשראת הקבוצה שממנה הוא בא. מצד שני, אי אפשר לייחס לו עליונות על פני כל אחד אחר. גם אם במקרה מדובר באדמו"ר מוויז'ניץ או ברב קנייבסקי, כשהם מופיעים בתמונה ברשתות החברתיות או במערכון טלוויזיוני.
