בשקט-בשקט, מתחת לרדאר ממש, הוקם גוף רבני חדש, שלפני לא הרבה שנים היה נדמה כאוטופיה השמורה לאחרית הימים. "איחוד הרבנים במדינות האסלאם" מחבר רבנים מישראל ומאיראן תחת קורת גג אחת, ומציית הלכתית לפסקיו של רבה הראשי של ישראל, יצחק יוסף, העומד בראש הוועדה ההלכתית שלו – אף שישראל, כמובן, איננה חברה בארגון. נכון להיום יש בו 14 נציגים לקהילות יהודיות במדינות מוסלמיות, ואף שתחילתו היא ב-2019 – הוא יוצא לאור רק כעת, עם "הסכמי אברהם" והנציגויות הישראליות החדשות.
בראש הארגון עומד הרב מנדי חיטריק, רב הקהילה האשכנזית בטורקיה, שנמצא כבר מעל לשני עשורים באחד הצמתים הרגישים בעולם. "הבנו שאנחנו צריכים איגוד רבנים שיהיה הפה של רבנים שגרים במדינות מוסלמיות", אומר הרב חיטריק. "יש לנו כרגע נציגים ממדינות במזרח אסיה ובהן אוזבקיסטן, קזחסטן אזרבייג'ן וקירגיסטן; יש מצפון אפריקה - מרוקו ותוניסיה; ממדינות באפריקה כמו ניגריה ואוגנדה; יש גם רבנים באירופה המוסלמית כמו קוסובו ואלבניה, ויש בטריטוריות שונות כמו צפון קפריסין. יש גם נציגים מנסיכויות המפרץ, מאיראן ורב דיין שהוא רבה של אלכסנדריה במצרים, אף שהוא מתגורר כיום באיטליה באופן חריג, כי רוב הרבנים הם רבני הקהילות שחיים במקום".
קראו עוד בערוץ היהדות:
- לידיעת הממשלה החדשה: אנחנו המגזר המופלה ביותר/ יהודה פולישוק
הרבנים הם חברי מדינות מארגון המדינות האסלאמיות (OIC) המאגד 57 מדינות מוסלמיות או בעלות רוב מוסלמי, דוגמת ניגריה. "מי שנותנים את הטון ההלכתי הם חברי הנשיאות, רבנים מבוגרים יוצאי מדינות האסלאם, שחלקם חיים בישראל, יחד עם הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, העומד בראש הוועדה שאחראית על ההיבט ההלכתי".
מסוריה ועד אזרבייג'ן
הרב חיטריק נולד בצפת, ולטורקיה הגיע כשליח חב"ד צעיר עם אשתו חיה. עם השנים הפך למי שאחראי, למעשה, על כלל כשרות המוצרים מטעם "רבנות טורקיה", המיוצרים במקום ומיובאים לישראל - כולל האוכל הכשר שמקבלים נושאי חברת התעופה הפופולארית, "טורקיש איירלינס", המגיע למעשה ממטבח הקהילה היהודית - וכל ההכנסות ממנו הן קודש לנצרכי הקהילה.
שרה, בתו של הרב מנדי חיטריק, מנגנת בטקס יום השואה בבית הכנסת נווה שלום באיסטנבול
שבע שפות דובר הרב חיטריק (שפה אחת פחות מסבא שלו, שהוא רבה של אנטוורפן שבבלגיה), וגם אוחז (בגאווה רבה, יש לציין) בתואר "הרב האחרון בעולם שמוסר שיעורי תורה בלדינו". "הארגון שלנו הוא א-פוליטי", מדגיש הרב. "לכל קהילה אצלנו יש את האתגרים שלה. קהילה ענקית כמו אזרבייג'ן עם 30 אלף יהודים, ואחרי שנים ארוכות של שלטון קומוניסטי, מתמודדת עם צרכים סוציאליים ועם בעיית נישואי תערובת. גם בטורקיה יש בעיה כזאת, וצריך לעבוד על החינוך היהודי.
"הקהילה היהודית במרוקו, לעומת זאת, קטנה אבל גם די דתית, כמו גם הקהילה היהודית באיראן. המשותף הוא שהדת היא רכיב מאוד דומיננטי בגלל הדת המוסלמית". מענה שמבקשים יהודים בקהילות שונות, למשל, ורבני הארגון מעורבים בו – הוא נושא טהרת המשפחה: "אנחנו באמצע בניית מקווה בדובאי. כרגע הרבנית לוקחת את הנשים שבאות לנפוש לטבול בים, אבל בקרוב תסתיים הבנייה".
לעומת קהילות מבוססות או כאלה שיש בהן קשר לישראל, ישנן גם קהילות מבודדות שהיהודים בהן חיים במצוקה בפחד. כזו היא הקהילה בסוריה: "יש עדיין 17 יהודים בסוריה, ואנחנו שולחים להם מצות, ונמצאים איתם בקשר די רצוף בנוגע לכל מה שהם צריכים", מספר הרב. "לפני המלחמה היה מגיע למקום שוחט באופן קבוע, אך כיום - בגלל המצב הפוליטי - זה כבר לא אפשרי, אז שולחים לשם תשמישי קדושה ומה שצריך".
"אנחנו חלק היסטורי מהמרחב"
ב"איחוד הרבנים במדינות האסלאם" חברים רבנים מכל החוגים והגוונים של היהדות האורתודוכסית, והרב חיטריק מדגיש כי "אין קהילות לא אורתודוכסיות במדינות המוסלמיות. גם קהילות חילוניות, לכאורה, היהדות שלהן היא אורתודוכסית. הראשון לציון, יצחק יוסף, הוא הסמכות ההלכתית שלנו. אנחנו מתייעצים איתו בכל השאלות, והוא מוציא לנו חוות דעת בעניינים שונים".
המדינות המוסלמיות יודעות לעשות את ההפרדה גם אם דמות ממלכתית, כמו הראשון לציון, נמצאת בתמונה?
"בהחלט. גם יהודי שגר בקזחסטן ויהודי שחי באיראן או מלזיה עדיין מתפלל כל יום לכיוון ירושלים. 'כי מציון תצא תורה'. זה לא התחיל היום וזה גם לא דבר פוליטי. גבולות ומדינות הן עניין פוליטי ודיפלומטי - אבל דת לא. במדינות המוסלמיות - הרבה יותר מבאירופה - יש לדת חשיבות גדולה מאוד. גם היהדות וגם האסלאם הן דתות המבוססות על ציוויים, והן מאוד דומיננטיות בחיי היומיום, הרבה יותר מאשר במדינות נוצריות. אנחנו קמים בחמש בבוקר לקול המואזין. וכמו שכותב ה'בן איש חי' - קבלת שבת היא 7 דקות לפני המואזין ויציאת שבת היא 23 דקות אחרי המואזין. החיבור הזה היה קיים מאז ומעולם".
הרב חיטריק נחשב למומחה לא קטן, שאף מוזמן לכלי תקשורת מוסלמיים רבים לדבר על ההיסטוריה היהודית בארצות האסלאם, לצד ספרים שכתב על מנהיגי הקהילה היהודית בטורקיה. "הפוליטיקה קצת מערבלת את הקשר של היהודים למדינות האסלאם שבהן הם חיים. הקהילה בטורקיה, למשל, מאוד עתיקה – בת 2,700 שנה", הוא מציין, "כך שאנחנו חלק מהמארג האנושי של המקום. וכך גם הקהילה היהודית בתוניס שחיה שם כבר אלפיים שנה, או במרוקו, שלא להזכיר את התלמוד הבבלי וקהילת יהודי עיראק. אמנם נשארו שם רק ארבעה יהודים, אבל אנחנו חלק מהמקום הזה וחלק מהנוף האנושי שם, וזו משימה גדולה להדגיש שאנחנו לא נטע זר באזור, בכל האזור - הן מול נציגי המדינות האלו והן מול דיפלומטים במערב".
"אנחנו חלק מהמרחב – ובדברים רבים הושפענו ואנחנו גם משפיעים על המרחב. היו פה יחסים, היה פה דיאלוג. בתקופת הרמדאן יצא חבר בית הדין בטורקיה, הרב יצחק אללוף, שהוא גם חבר בארגון, בקריאה ליהודים באירופה ובארצות הברית להושיט יד לשכן המוסלמי שלהם; לשבור את הקרח שבין היהודים למוסלמים, ואת הפוליטיקה שנכנסה והביאה שנאה".
חלוקת מזון ברמדאן
בתקופת הרמדאן, בשעה שבישראל סערו הרוחות וההתנגשות הייתה בשיאה, יהודים וערבים במדינות האסלאם הפגינו דו-קיום יוצא דופן: "היו קהילות שעשו חלוקת מצרכי מזון לנזקקים ברמדאן, למשל בניגריה, שם ניצח על המלאכה רבה של המדינה, ישראל אוזון. קראנו ליהודים לקנות חבילת תמרים לשכן, לקראת האיפטר. הרי היסטורית, יהודים במדינות מוסלמיות גרו בשלווה יחסית הרבה יותר מאשר תחת הנוצרים. היו עליות ומורדות, וזמנים טובים יותר ופחות, אבל צריך להסתכל במבט כללי. לא היה גירוש יהודים ממרוקו ולא טבח יהודים בתוניס, אף שהיו מדי פעם פרעות ואירועים קשים".
8 צפייה בגלריה
"גם אם אנחנו כבר לא שם ברובנו, אנחנו עדיין חלק מהנוף ומהמרקם האנושי". בית הכנסת בטריפולי, לוב
היה גירוש כשהוקמה מדינת ישראל.
"ועל זה אנחנו צריכים ליצור גשר. להשתמש בעובדה שלמעלה ממחצית יהודי ישראל הם יוצאי ארצות המזרח, כגורם מאחד".
נדמה כי הקריאה הזאת להושטת יד, היא חלק ממאמץ עדין ואולי לא פורמלי לעקוף את הזירה הפוליטית המדממת באמצעות שיח בין-דתי, שייגע בכל אותן נקודות חיבור נשכחות.
"יש הרבה ארגונים יהודיים בעולם, אבל הם מתעסקים בעיקר בפוליטיקה ובדיפלומטיה. המטרה שלהם היא להביא לשלום פוליטי. אנחנו רבנים, אנחנו מתעסקים בדת, והשלום שאנו שואפים אליו הוא בין אנשים. אנחנו לא מתעסקים בשלום בין מדינות. מטרתנו היא לחזק את היהדות במדינות שאנחנו באים מהן. חיזוק הדת במקומות האלה מראה בעצם על סובלנות. יהודים שגרים במדינה מוסלמית וחיים כמו יהודים, זה מראה שאפשר לחיות ביחד יותר מכל דבר אחר".
למרות היחסים המידרדרים והולכים מול טורקיה, הרב חיטריק מציין את היחס לקהילה, שאותו הוא מכנה "מעולה". לדבריו, "בחמש-שש השנים האחרונות טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה בעולם שבה הממשל מארגן ויוזם הדלקת נרות חנוכה ברחוב. השנה, בגלל הקורונה, לא רצינו - אבל הממשל התעקש שחייבים לעשות, אז עשו משהו צנוע במרחב ציבורי, כדי לא לשבור את המסורת, והגיעו נציגי העירייה ונציגי ממשל, עד 30 איש בהתאם להנחיות פה".
הייתה השתתפות ישראלית?
"כן, היה נציג שהגיע ממשרד החוץ ונדמה לי שהוא אף הדליק נר. שבוע לפני פסח הייתה אזכרה לנספי אסון אוניית המעפילים, סטרומה, שהוטבעה בים השחור בזמן השואה. כל שנה מארגן משרד החוץ הטורקי אזכרה לנספים, בהשתתפות הרבנים וכל הנציגים. הממשלה הטורקית מממנת את חשבונות החשמל של כל בתי הכנסת בטורקיה, בדיוק כמו שהיא מממנת את אלה של המסגדים או הכנסיות".
הקהילה עברה לפייסבוק
הקורונה השפיעה לא מעט על חיי היהודים ברחבי העולם. באיסטנבול סגורים בתי הספר כבר ממרץ שנה שעברה, והילדים לומדים בזום. הרב חיטריק מספר כי בתי הכנסת פתוחים בצורה מאוד מצומצמת וכי אין אירועים. "חיי היומיום מאוד קשים, אך החיים היהודיים קצת התעוררו", הוא אומר. "יש עוצר יציאה בערב, אז אנשים מתחברים לשיעורי תורה ופעילויות ברשת. במשך חודשים ערכתי ריאיונות עם חברים בקהילה, 110 במספר, כל אחד בין שעה לשעתיים - וכל ערב צפו בזה אלפי אנשים. המון אנשים גם התחילו ללמוד לדינו ועברית".
הקהילה היהודית באיסטנבול מונה בין 15-12 אלף יהודים, עם 20 בתי כנסת ובית ספר יהודי שבו לומדים כ-550 תלמידים. "זו קהילה לא דתית", מדגיש הרב. "יש הרבה נישואי תערובת, אבל זו בהחלט קהילה מסורתית חיה וקיימת. יש פה בית אבות יהודי, בית חולים יהודי ומוסדות עזרה לזולת. אני אמנם רב הקהילה האשכנזית, אבל מעורב גם בכל מה שקשור לקהילה הספרדית".
הפעם האחרונה ששוחחתי עם הרב חיטריק הייתה לפני למעלה מעשור, בעיצומם של "אירועי המרמרה", כאשר בן זוגי שהיה באותם ימים על קו טורקיה-ישראל, מצא עצמו כלוא במלון, והיחסים בין המדינות השתנו בן-לילה. אבל חיטריק אומר בחיוך כי, "לפי כמות הישראלים שבאה לעשות פה טיפולי השתלת שיער, טיפולי שיניים וניתוחים אסתטיים למיניהם, היחסים לא נפגעו - ולהפך". קצת יותר ברצינות הוא אומר כי המצב "קצת לא נעים, אבל הטיסות נשארו. לפני הקורונה טסה חברת 'טורקיש' לישראל יותר מאשר ללונדון, ובשדה התעופה החדש יש שני בתי כנסת".
המצב הביטחוני במדינה רגיש מאז ומעולם, לדברי חטריק, שבית הכנסת שלו, "נווה שלום", היה יעד לפיגוע טרור כבר בשנת 1985 ושוב ב-2003. "תמיד יש מה לשפר, וכאשר בין ממשלת טורקיה לממשלת ישראל יש בעיות פוליטיות, זה משפיע על האדם ברחוב. אז כמובן שזה מפריע לנו והיינו רוצים להגיע למצב אחר".
