"לא חלמנו שנוכל להיות זוג"
(צילום: משי בן עמי, שחר גולדשטיין)
החרדיות לשעבר הפכו לזוג: מרים (33) נולדה בטקסס, וניקי (36) נולדה בניו ג'רזי שבארה"ב. הן התגוררו בתוככי הקהילה החרדית כחרדיות מן המניין, בשכונת שערי חסד בירושלים - שכנות צמודות שבמשך 8 שנים נפגשו כמעט מדי יום. לאחר טיול משותף לארץ מולדתן, הבינו שהן אוהבות אחת את השנייה, התארסו ועברו לגור יחד.
מרים וניקי חשו תסכול עמוק מחיי נישואיהן אך לא ידעו לשים את האצבע על הבעיה. במהלך הטיול המשותף בארה"ב, ניצת ביניהן ניצוץ שהן לא יכלו להסביר. "היו בעיות חמורות לאורך כל הנישואים שלי, ולא אכנס לכולן", אומרת ניקי בראיון לאולפן ynet, "השתדלתי לעזור לבעלי, הגרוש שלי. ניסיתי וניסיתי - עד שפתאום הבנתי שאני לא יכולה לעזור לו אם הוא לא רוצה את העזרה שלי".
מרים, חובשת ונהגת האמבולנס הראשונה מהקהילה החרדית, מספרת כי נישואיה היו דרך שידוך. "הוא אדם טוב, חרדי ומכובד - אבל לא הייתה לי היכולת להתחבר אליו כמו שצריך וזה היה מאוד עצוב לי", היא מסבירה.
מרים וניקי לא ידעו להגדיר מה קורה ביניהן בשלב זה, אך תחושת הזרות בקהילה החרדית והמצוקה המשותפת הידקה את יחסיהן. "הקשר הרומנטי בינינו לא התחיל מיד, זה היה תהליך כזה. הרגשנו לבד כל החיים ופתאום מצאנו אחד את השנייה. לא הכרנו עדיין את הרגשות הרומנטיים האלו שהגיעו אחר כך".
"לא דמיינו שנהיה זוג"
"הייתה לנו ההבנה המשותפת הזו, שלמרות שמבחוץ נראה כאילו הכול 'פרפקט' ואנחנו אימהות טובות, זה לא היה ככה בפנים וזה לא היה כל כך פשוט", מסבירה מרים, "אני הייתי שם בשביל ניקי והיא הייתה שם בשבילי, כשעברתי מקרים קשים כחובשת באמבולנס. כך נעשינו קרובות יותר ויותר".
מרים וניקי הספיקו להתגרש מבעליהן, להתארס ולעבור לגור ביחד. לניקי יש 7 ילדים מנישואיה הקודמים (בגילאי שנתיים עד 16) ולמרים 5 ילדים. בחצי השנה האחרונה ומאז הקורונה, הן מביאות את ילדיהן לביתן המשותף ברחובות.
משפחה של מרים קיבלה את יציאתה מהארון, "בחיוך ואהבה" לדבריה. לפי הסכם הגירושים בינה לבין בעלה לשעבר, את ילדיה היא רואה שלוש פעמים בשבוע. "אבא שלי ואחותי קיבלו אותי באהבה ותמכו בי", מוסיפה ניקי.
"בעלי הפך את כל הסיפור נגדי"
את הקהילה החרדית והעיר ירושלים עזבה ניקי מחשש להחרמת ילדיה. היא מספרת כי בעלה, שחשד שניקי אוהבת את מרים, הסית את הקהילה החרדית נגדן ובהמשך התפרסמו עליהן שקרים והכפשות - כמו למשל שהן לא רוצות בכלל את הילדים והן לא עושות שום דבר לטובתם.
"הוא הפך את כל הסיפור ואמר שהגירושים היו בגלל שאנחנו לסביות. הוא לא לקח אחריות על כל השנים שהיו לפני שאני בכלל נכנסתי לתמונה", אומרת מרים. "אני חייבת להגיד שיש חברות וחברים שחיזקו אותנו בכל התהליך הזה. ידענו ואנחנו יודעים עכשיו מי החברות והחברים שלנו", מוסיפה ניקי.
"אני וניקי הרגשנו לבד כל השנים האלו בקהילה החרדית ופתאום מצאנו אחת את השנייה. לא הבנו אפילו את המשמעות של הרגשות שלנו אבל אחרי הגירושים זה הפך למשהו שהוא יותר מחברות.
"כשהיינו נשואות, לא הייתה אופציה או מחשבה כזו בכלל", מסבירה מרים, "לא ממש הבנו מה קורה בינינו. אחרי שהתחלנו את תהליך הגירושים זה הפך למשהו יותר מחברות. לא חלמנו שתהיה לנו האפשרות להיות זוג".
מה המסר שלכן לנשים שאיכשהו הסיפור הזה מגיע אליהן ומרגישות כלואות בנישואים שלא מתאימים להן?
"מגיע לכל אישה להיות שמחה. זה מה שאני יכולה להגיד. לפעמים אנחנו מנסים להגיד לעצמנו שאנחנו שמחים כשאנחנו לא באמת שמחים. וזה בסדר. זה קשה. אבל זה בסדר. ואם אתם צריכים משהו שונה אז לא לפחד. אפשר לקבל את זה. אפשר להיות מאושרים".
ניקי מוסיפה: "צריך אמונה וביטחון בכל החלטה שאתן מקבלות. בכל החלטה. ואפשר להיות שמחות. גם לנו מגיע להיות שמחות".
