רק לפני רגע הן נפתחו (עד 250 איש), ובעוד שבוע שוב יצומצמו (עד לסוף ימי בין המצרים, עם אופק להמשך הקיץ): במגזר הדתי והחרדי לא נוטים לדחות חתונות, אז כדי למנוע מפח על מפח נפש פנינו לצוות מומחים שיסייע לנו לגבש רשימת טיפים, כדי להקטין את האפשרות שהחתונה הבאה שתארגנו, תסתיים במחלקת קורונה או בטקס גירושין זריז ברבנות. על צוות היועצים נכללים מפיקי האירועים אבישי נבו ובנימין בורנשטיין; נעם יעקובסון מלהקת "עניין אחר", בן זיגדון מלקהת "טוקסידוס" - והזמר והמנצח יואלי דיקמן.
כאשר צריכים לקיים חתונה במתכונת משתתפים מצומצמת, אסור לוותר על הזמנת חברות וחברים של הכלה והחתן, או לפחות להשאיר את רובם. הם אלה שרוקדים, משמחים את בני הזוג ומרימים את האירוע. מכיוון שגם את המשפחה צריכים להזמין, אין ברירה אלא לוותר על חלק מהחברים של ההורים – או לפצל את האירוע לשני חלקים (ראשון ושני), ולפעמים גם וגם.
אם אתם לא רוצים את החתונה שלכם כנקודת ציון בחקירה אפידמיולוגית של משרד הבריאות, על תתביישו להתעקש על שמירת מרחק וחבישת מסיכות. נכון שבאירועים רבים ההקפדה לא נשמרת, אבל באמת שמדובר בעניין של חיים ומוות, וגם בקנסות כבדים לבעלי השמחה ולבעלי המקום, במקרה ומישהו שחלף באזור זיהה את הסכנה ודיווח למשטרה. כדאי לבקש מהאולם להכין ערימת מסיכות, או לדאוג לכך בעצמכם.
אחת ההוראות המסתמנות להמשך הקיץ היא הגבלה של חמישים עד מאה איש במקומות סגורים (תלוי בהחלטת הממשלה), ו-250 איש במרחב הפתוח. כאשר החתונה נערכת בחצר הבית, בישיבה של הבחור, במוסד ציבורי, גינה עירונית או כל מקום שלא יועד מלכתחילה לקיומה, כדאי להקצות אנשים (מקצועיים, או בני משפחה עם כושר ואמביציה) לביצוע משימות דחופות של הבאת/ העברת ציוד שנשכח, או שצריך לשנע באופן מיידי (למשל, שולחנות או מחיצות), לדאוג לחנייה לקרובי המשפחה - ואפילו משימה מגעילה כמו לדאוג לניקיון השירותים.
בהמשך לסעיף הקודם, אם לא מדובר בגן אירועים, אלא בחתונה שנערכת במקום ציבורי מפאת צורך השעה - הרי שחייבים לדאוג לגנרטור. ברוב החתונות האלו מערכת החשמל פשוט לא עומדת בעומס וקורסת, לפעמים גם באמצע החופה.
קחו בחשבון שחתונה בזמן קורונה שלא מתרחשת באולם סגור, צריכה להתחיל ולהסתיים מוקדם מהרגיל. בניגוד לאולם שבו אפשר להשמיע מוזיקה עד השעות הקטנות של הלילה, כאשר מדובר במקומות פתוחים יש שכנים וגם שוטרים שלא יאפשרו לאירוע לגלוש לאחר השעה 11 בלילה (במקרה הטוב). לכן צריך להקדים את שעת החופה המתוכננת (ואת שעת החופה בפועל), כך שהאירוע יסתיים לכל המאוחר עד 22:30.
במידה ומחלקים את האורחים לקבוצות, יש חשיבות מיוחדת להקדמת החופה. איך תקפידו על תחלופת האורחים? אפשר למשל עם צמידים בצבעים ייחודיים שמחולקים לאורחים עם הגעתם, וממונה שידאג שבכל "משמרת" יהיו רק בעלי הצמיד הרלוונטי (לאורחים שמוזמנים לכל האירוע דואגים כמובן לצמיד בצבע אחר).
כדאי למנות "מנחה" לחופה. ולא, הרב המקדש את בני הזוג הוא לא המנחה. כמו כן, יש לוודא לפחות כשעה לפני החופה שיש במקום טלית (אותה לובש החתן), כוס דקה (שאותה החתן לא יתקשה לשבור) ומיץ ענבים או יין "מבושל", מה שיימנע מהרב לומר שהוא לא יכול להשתמש ביין כי לא ברור מי פתח את הבקבוק. לחלופין, יין סגור עם חולץ פקקים. רצו שהיין יהיה בצבע לבן (כי בקיץ הזה תלבשי לבן, ולא תרצי כתם אדום על השמלה).
אם אתם נוהגים כך, מנו אחראי לעששיות, נרות וגפרורים להצתת הנרות (שאותם מחזיקים הורי החתן והכלה בדרך לחופה). חלק מהאשכנזים יכינו גם קיטעל, שמזכיר במראהו וצבעו חלוק רופאים לבן שנוהגים ללבוש מתחת לחופה.
זה נשמע מצחיק, אבל כדאי להכין כתובה חלופית מאחר ומדובר בחפץ שיש לו נטייה להיעלם ברגע הקריטי. את הטבעת שימו בכיס של אחד העדים במעמד חתימת הכתובה (לא נעים לחפש את הטבעת ברגע האמת).
באולמות שלא מרבים לארח ציבור דתי וחרדי, לא מכירים את המצב שבו יש חברים וחברות של הזוג הצעיר שלא נותנים צ'ק ולא תופסים כיסא, התופעה מוכרת בעיקר בחוגים החרד"ליים והחרדיים ומכונה "משמחים". מנות ה"משמחים" דומות ל"מנות ילדים" בסיסיות. צריך לוודא שבעלי האולם מוכנים וערוכים מראש לאפשרות של מנות מוזלות עבורם.
יש לדאוג שהאולם (או אתם) יציב עמדות אלכוג'ל בכמות מספקת עבור האורחים, ומומלץ לדאוג גם לכפפות. בריקודים זה עשוי להיות הפתרון האולטימטיבי (רוקדים עם כפפות, וזורקים בסוף הסיבוב). לא לשכוח לדאוג לנטלות לנטילת הידיים, סבון ומגבות נייר.
חלק מהחתנים והכלות הדתיים והחרדים צמים ביום החתונה. לכן צריך לוודא אחרי החופה שהם שותים מספיק (וגם להגביל, ובאסרטיביות, את הקרובים והחברים שמנסים לעודד את החתן להגיד "לחיים" ולשתות אלכוהול עם כל אחד מהמברכים). צריך לוודא שבחדר הייחוד יש ארוחה משביעה ולא רק כיבוד קל, ושלחתן והכלה יש כמה דקות לעצמם, עם כל הכבוד לצילומים שאחרי החופה - ויש כבוד - מאחר וזה כנראה הדבר היחיד שהם יאכלו עד סוף האירוע.
גם אם הייתם בעבר באולם שמוכר ככשר, יש מצבים שבהם הכשרות הוסרה, או שיש שינוי בהרכב המזון שמוגדר כ"מהדרין". לכן אין מנוס מלברר כבר בפגישה הראשונה עם בעלי האולם באיזה הכשר הבשרים ושאר-ירקות-גוש-קטיף.
כדאי לבחון אם יש אפשרות להזמין מראש כמות מוגבלת של "מנות מהדרין", מאחר ובכל משפחה דתית או חרדית יש כאלה שרוצים הכשר חריג וייחודי (זה גם הזמן לשאול אם ניתן לארוז חלק מהאוכל שנשאר לטובת שבת "שבע ברכות", המכונה אצל הספרדים "שבת חתן").
גם ללהקה, לזמר ולדי-ג'יי הכי מתחשבים יש מגבלות. לכן צריך לסכם מראש איזה סגנונות ואילו שירים כולל האירוע. חלק מהלהקות והזמרים הדתיים מסרבים לשלב סגנונות כמו ישראלי, חסידי ומזרחי - ודבקים בקו מסוים.
"ריקוד הכיסאות" של חסידות קרעטשניף
(צילום: שוקי לרר)
כדאי לסכם עם הלהקה מראש לא לסטות מהפלייליסט שעליו סיכמתם, גם אם הדודה מבקשת שיר מיוחד. אפרופו תלונות של מבוגרים - כדאי לקבוע מראש אדם שיסכם עם הלהקה על עוצמת המוזיקה, מאחר וכבר היו מקרים שבהם המשפחות סירבו לשלם בטענה שהם נפגעו מהפלייליסט או מעצמת המוזיקה. כדאי לשמור שולחן עבור הלהקה, הצלם ושאר בעלי התפקידים (גם אם זה לא בחוזה).
מאז המצאת הרמקולים לא היה אירוע שבו בני הדור השני והשלישי לא התלוננו על עוצמת המוזיקה. פטנט פשוט הוא הצבה של סלסלת אטמי אוזניים ליד הלהקה/ התקליטן, כך שבכל פעם שמישהו ניגש להתלונן, הוא מקבל במתנה חבילת אטמים.
אגב, צריך לבדוק מראש מה עושים בזמן הגשת המנות - האם מנגנים או שמים פלייבק, ולכמה זמן התאוששות זקוקים הנגנים והזמרים בין סבב ריקודים אחד לשני. כמובן שכדאי לתאם מראש ובכתב מה התוספת הנדרשת עבור "שעות נוספות".
"היא רק רוצה לרקוד", כתב המשורר הלאומי דורון מדלי, והדבר נכון גם במגזר הדתי והחרדי, כשלרחבת הריקודים, גודלה וחלוקתה בין הבנים לבנות – יש משקל עצום בהצלחת החתונה. בחלק מהאולמות מקצים שטח ריקודים קטן לנשים ושטח גדול לגברים. השיטה הנכונה היא לחשב את שטח הריקודים הרצוי לפי מספר חברות הכלה או חברי החתן, ולקחת בחשבון שקרובי משפחה רחוקים וחברים לעבודה כמעט ולא רוקדים.
בימים שבהם מרווחים את השולחנות לפי הכללים והתקנות – כדאי לא לשכוח גם את הרחבה שחייבת להישאר מרווחת, גם בגלל הקורונה. מצד שני, צריך לאזן בין רחבה תקנית לרחבת ריקודים ענקית ובתוכה מעגל קטן של רוקדים. זה נראה נורא בזמן אמת וגם בסרט ובתמונות שתקבלו אחרי האירוע.
השאיפה לשמח חתן וכלה גם בעידן הקורונה, יצרה בציבור הדתי והחרדי מספר פתרונות יצירתיים. זכור לטוב ריקוד הכיסאות של חסידות קרעטשניף. שיטה מעט מושקעת יותר שהחלה לאחרונה בארץ היא רכישה של חבילת חישוקים מסוג "הולה הופ" המאפשרים לרקוד במעגל בלי לגעת אחד בשני. פיתרון זול יותר הוא קניית חבל צבעוני וחיתוך שלו לרצועות קטנות. יש גם כאלה שרוקדים כאמור עם כפפות חד-פעמיות, או מעדיפים ברוח התקופה לאמץ את ריקודי הפרי-סטייל (ללא מעגל ולרוב גם ללא חוש קצב).
בגלל המנהג שלא להיפגש לפני החופה, צילומי הזוגות זה עם זה ועם בני המשפחה יכולים להתבצע רק אחרי החופה או בסוף החתונה (תלוי בצלם). במידה ומדובר בצלם שאינו דתי, כדאי לתאם מראש כמה שעות הוא יעבוד, כשהוא לוקח בחשבון שאין חופות שמתחילות בזמן, שהריקודים נמשכים זמן רב ושהצילומים המשפחתיים מתבצעים לעיתים רק אחרי חצות הלילה.
בחתונה שבה יש הפרדה קשוחה בין הגברים לנשים, צריך לוודא שיש מי שמתעד במקביל גם אצל הגברים וגם אצל הנשים, מה שכמובן מגדיל את התשלום. גם כאן רצוי לתאם מראש ובכתב מה התוספת הנדרשת עבור שעות נוספות (וגם האם הצילום כולל וידאו ומה כולל הווידיאו עצמו, נניח קליפ; כמה מגנטים יודפסו ומתי תקבלו את כל התמונות, הווידאו והאלבומים).
בכל חתונה נהוג לכבד רב או קרוב משפחה באחת מהברכות הנאמרות מתחת לחופה. רגע לפני החופה, רצוי שהמנחה, או מארגן החתונות, או גיס אסרטיבי ייקח פיקוד ויוודא שכל המברכים שאמורים לברך, נמצאים באולם וגם עומדים פיזית קרוב לחופה. כדאי להכין רשימה של "כיבודים" ורשימה נוספת למברכים ב"שבע ברכות" שבסוף הארוחה (כולל "שחקני חיזוק" למקרה שאחד מהמברכים ייעדר ברגע האמת).
