3,200 שנה חיכו אבני המזבח שבנה יהושע עם כניסתו של עם ישראל לארץ, בהר עיבל - עדות חיה למורשת היהודית העתיקה ביהודה ושומרון. עד שהגיעה הרשות הפלסטינית, נגסה בחומתו החיצונית והפכה אותה לחצץ. בימים אחרים בתולדות ישראל הארץ הייתה רועדת.
מזבח יהושע בהר עיבל הוא המקום שבו ערך יהושע בן-נון, כמצוותו של משה, את מעמד הברכה והקללה לעם ישראל לאחר כניסתו לארץ. האירוע המיוחד הזה, המתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה, התרחש לאחר מלחמות יריחו והעי ולפני מלחמותיו של יהושע ביתר 29 המלכים ששלטו בארץ.
דוד בן-גוריון, שראה בתנ"ך את "הקושאן שלנו על ארץ ישראל", ראה עצמו כמקבילו המודרני של יהושע בן-נון, מנהיגו הראשון ושר הצבא של עם ישראל בארץ ישראל לאחר הגלות. את מעמד הברכה והקללה ראה בן-גוריון כמקבילתה של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, שגם היא התרחשה באמצע הקרבות של מלחמת העצמאות.
מלחמה על אתרים יהודיים היסטוריים
בשנות ה-80 גילה הארכיאולוג, פרופ' אדם זרטל, את שרידי מזבח יהושע, וסיפק עדות חיה לכתוב בספרי דברים ויהושע ולסיפור הכניסה לארץ. הרשות הפלסטינית, שהבינה היטב את חשיבות האתר להוכחת הקשר ההיסטורי והדתי העמוק של עם ישראל לחבלי יהודה ושומרון, הכריזה עליו מלחמה.
ביום רביעי האחרון ניתן האות: באגרים פלסטיניים החלו לנפץ את הגדר החיצונית של המזבח, כדי להשתמש בהם לסלילת הכביש בין הכפר הסמוך עצירה א-שמלייה לשכם. קבלן העבודות סיפר ברהבתנות, כשמאחוריו עובדים הבאגרים, כי "אנו טוחנים ומרסקים את ערימות האבנים הנמצאות ב'אל-בורנט' (שם הרכס שבו נמצא האתר), כדי לעשות בהן שימוש כחצץ בכביש אל בורוג'".
רק 30 שעות אחרי האירוע הקשה הוציא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תגובה - וקרא "לתפוס את האחראים ולאבטח את המקום". למחרת – 48 שעות לאחר האירוע – הצטרף גם נשיא המדינה, שקרא לשר הביטחון לחקור את האירוע ולהבטיח ש"לא תישנה פגיעה באתרי המורשת".
מזבח יהושע בן נון הר עיבל שומרון
(צילום: אסף קמר)
לצד הדיליי התמוה בתגובת המנהיגים, בולטת בחומרתה תגובת המינהל האזרחי, שהסיר מעליו כל אחריות וטען כי מכיוון שמדובר בשטחי B ובנושא "אזרחי", הוא איננו מוסמך להגיב. מדיניות שגויה זו, שהנחתה גם את חוסר המעש בעת פעולות ההרס שעשו הפלסטינים בשנה האחרונה בסבסטיה ובתל ארומה – חייבת להשתנות.
מדובר בנושא-על
הממצאים הארכיאולוגיים הללו, שמאפשרים לנו לגעת בסיפורי התנ"ך ואבות האומה, מוכיחים את הקשר ההיסטורי והדתי שלנו לארץ, שבשמו ניתנה לנו הזכות המשפטית עליה ושמהווה את הצידוק לקיומנו כאן. לא ייתכן כי בשעה שהרשות הפלסטינית מבינה זאת ומרכזת מאמץ במחיקתם, אנחנו נשב בחיבוק ידיים.
לכן, בהתאם לקריאתם של ראש הממשלה והנשיא, יש להורות לצה"ל לקחת אחריות על אתרי המורשת ביהודה ושומרון ולהבטיח שפעולות ההרס והשוד ייפסקו לחלוטין. רוח האומה חשובה לא פחות מהביטחון הפיזי, ועל צה"ל לפעול בנחישות לא רק כדי להגן על חיי האזרחים, אלא גם כדי להגן על אתרי המורשת והתרבות שלנו – גם בשטחי C וגם בשטחי A ו-B.
שמירה על המורשת התרבותית וההיסטורית היא לא נושא אזרחי רגיל, אלא נושא-על, כמו איכות הסביבה, שמדינת ישראל מחויבת לו גם באמנות בינלאומיות שהיא חתומה עליהן וגם על פי חוק יסוד הלאום. לכן בניגוד לפרשנות של היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, יש לישראל הסמכות לפעול גם בשטחי A ו-B, שנמצאים באחריות עליונה שלה.
יתרה מכך, לפי הסכמי אוסלו הרשות הפלסטינית מחויבת "לשמור ולהגן על כל האתרים הארכיאולוגיים". לכן פעולה יזומה מצד ישראל שתכליתה למנוע את הפגיעה הפלסטינית באתרי המורשת, איננה מהווה הפרה של הסכמי אוסלו, אלא בדיוק להפך – הפסקה של הפרה פלסטינית בוטה.
הרשות הפלסטינית חרטה על דגלה למחוק ולהשמיד כל זכר לזיקתנו ההיסטורית לארץ, בניסיון להציגנו ככובשים קולוניאליסטים, ומדינת ישראל חייבת להפסיק לגמגם בעניין הזה. עליה ליזום ולפעול בנחישות, לפני שיהיה מאוחר מדי.
- הכותבת היא מנכ"ל פורום שילה – מכון מחקר ומדיניות להתיישבות
