רווקים? רווקות? עזבו אתכם מטינדר. ליהודי איראן יש חג שיכול למצוא לכם אהבה. הכירו את רוּזֶה בָּאע', חג הגן, היום שבו יוצאים לטבע בתקווה לחזור ממנו עם זוגיות. ערב החג מכונה בשם "שָׁבֶּה סָאל" (בפרסית: ערב ראש השנה) - והיום נקרא "רוּזֶה סָאל" (יום ראש השנה).
אבל בישראל ובקהילות שונות באיראן נקרא היום "רוזה באע'", והוא מתחיל כל שנה במוצאי שביעי של פסח (ובגולה - שמיני של פסח), ולמחרת היום (בארץ זה האסרו חג שחל בכ"ב בניסן, כלומר היום!) על גבי מפה לבנה עורכים היהודים הפרסים ארוחה חלבית מפוארת, שכל מרכיביה הם סגולה לפיריון, לשגשוג ולברכה.
בתפריט: המון סוגי לחם, חלב, ביצים ומתוקים. לצד המאכלים, מונחים על השולחן צמחי תבלין, ענפים ירוקים, פרחים וצלחת נבטים פורחים. אפילו דגי זהב הם אורחים חשובים בערב החג, והם שוחים בנחת בצנצנת מים נקייה לצד מטבעות ותכשיטים מנצנצים שנמצאים בקערת מים סמוכה - ומַרְאָה המשקפת את האור. להשלמת השמחה, פוצחים הנוכחים בריקודים עם ספרי תורה, ובכך מדגישים את חשיבות הנחלת המסורת היהודית.
חירות, שוויון, אחווה: הגרסה האיראנית
היהודים האיראנים רואים ברוזה באע' המשך לחגיגות ראש השנה המקראי, המצוין שלושה שבועות לפני כן, ב-א' בניסן. החג הזה קיים כבר 1,500 שנה, ויש מי שסבור שהוא התגלגל לקהילות יהודיות רבות אחרות, למשל למרוקו, למימונה שנחגגת באותו מועד בדיוק.
ובאמת, גם הרוזה באע' הוא חג שמהלל את חשיבותה של המשפחתיות. אב המשפחה מקדיש לכל אחד מהקרובים ברכה אישית - אבל לא רק להם. רוזה באע' הוא חג האהבה, החברות והשיוויון: בחג הזה דלתות הבתים נשארות פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה, ומזמינות את החברים לבוא לביקור קצר. השונאים מוזמנים אף הם במטרה להשלים ולפתוח דף חדש.
כולם מבקרים את כולם אגב הריסת כל גדרות המעמד והכבוד המקובלים בחברה הפטריארכלית המסורתית היהודית: עניים נכנסים ללא הזמנה לבתיהם של העשירים ומתקבלים בברכה, ונכבדים מבקרים בשמחה אנשים פשוטים ושותים איתם לחיי השנה החדשה והמוצלחת.
את הבוקר למחרת מתחילים לעתים עם מרק יוגורט ופול, ובבוקר יוצאים לפארק כדי לעשות פיקניק. מה עושים שם? אוכלים, שותים, רוקדים ומשחקים - אבל הכי חשוב: זה הזמן שבו הפנויים-פנויות צריכים להיכנס לפעולה. על פי המסורת, הרווקות קושרות גבעולי דשא יחד, כסגולה למציאת אהבה. לפעמים, כך אומרים, זה אפילו עובד: במשפחות פרסיות רבות ישמחו לספר לכם על הבת או האחיינית שזכתה לקבל הצעת נישואין בזמן הפיקניק, וכך גם לחסוך מעצמה בחג הבא את השאלה המציקה מכולן: תגידי, מתי תביאי הביתה חתן?
ומה הקשר לראש השנה הפרסי
יעל גידניאן מקהילת יהודי איראן, אומרת כי לחג יש שמות רבים: "אפשר לקרוא לחג 'סיזדה בדר' או 'רוז'ה בָּאע'", היא אומרת, ומוסיפה כי בדומה למימונה ולחג הכורדי סהרנה - גם חג זה מקביל לחג שנחוג על ידי בני כל הדתות והעמים השונים באיראן.
בתפריט: המון סוגי לחם, חלב, ביצים ומתוקים. לצד המאכלים, מונחים על השולחן צמחי תבלין, ענפים ירוקים, פרחים וצלחת נבטים פורחים. אפילו דגי זהב הם אורחים חשובים בערב החג
ה"סיזדה בדר" חל ביום ה-13 שלאחר ראש השנה הפרסי, נורוז. "באותו זמן יוצאים גם הגויים באיראן לגנים, וחוגגים בצורה דומה לנו. היהודים העתיקו את זה לאיסרו חג הפסח, כי זה פחות או יותר באותה תקופה בשנה".
גידניאן ומשפחתה חגגו את החג בילדותה המוקדמת, "ועם השנים הוא נעלם, לפחות אצלנו", היא מתארת. "אבל בפארקים הגדולים בישראל עדיין מתקיימות חגיגות מטעם הארגונים של יוצאי איראן בארץ, והחגיגה המרכזית היא בפארק הלאומי ברמת גן". היא עצמה מציינת בשנים האחרונות בביתה, עם משפחתה וחבריה, את ראש השנה הפרסי (נורוז) מעורב בסיזדה בדר.
אז מדוע לא נכנס החג לרשימת החגים הרשמיים, בניגוד לשני בני דודיו – הסהרנה והמימונה – הנחגגים באותו היום? "בניגוד אליהם, סיזדה בדר הוא בעצם חג פרסי עממי שהיהודים שאלו אותו אל תוך אסרו חג פסח", גידניאן מסבירה. "זה לא חג אינהרנטי לקהילה הפרסית-יהודית, ואין לו מנהגים דתיים או רוחניים המיוחדים לקהילה היהודית, כמו שיש במימונה. אני משערת שגם גודל הקהילה בארץ משפיע".
חוקרת קהילות ישראל, אסתר שקלים, טוענת במאמר שפרסמה ב-ynet כי הרוזה באע' הוא למעשה מקורו של חג המימונה, שהועתק עם השנים למרוקו. "חג המימונה נוצר על ידי יהודי איראן, שלפני כ-1,500 שנה נטלו את 'נורוז' - ראש השנה הפרסי העתיק, ששורשיו בדת אלילית, שהיה החג המרכזי והחשוב ביותר בממלכה הפרסית הקדומה - וגיירו אותו. מאיראן התפשט החג היהודי החדש לקהילות ישראל במזרח' ועם כיבושי האסלאם ונדידות היהודים, הגיע עד למרוקו", היא טוענת.
פורסם לראשונה: 13:34, 16.12.20
