אבל כבד בעולם הדיינות: הרב זלמן נחמיה גולדברג, מבכירי הדיינים בישראל, נפטר היום (ה') בגיל 89. הלווייתו תצא הערב, בשעה 21:30, מבית הלוויות שמגר להר הזיתים שבירושלים.
הרב גולדברג, שזכה לכינוי הגרז"ן (על שם ראשי התיבות של שמו), פונה לבית החולים בשבוע שעבר לאחר שלקה באירוע מוחי. הוא הורדם והונשם, וברחבי העולם האורתודוכסי למגזריו נשאו תפילות לשלומו.
במשך שנים ארוכות שימש הרב גולדברג במגוון תפקידים, ובהם ייסוד בית הדין לענייני ממונות "הישר והטוב". הוא עמד בראש ראש ישיבת "דעת משה" של חסידות סדיגורה, היה העורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית - ודיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים.
הליטאי שגישר על המגזרים
הרב גולדברג נולד במינסק שבבלארוס, ועלה ארצה בגיל חמש. אביו הפעיל ישיבה בעיר, ונאסר בעקבות כך על ידי הבולשביקים - אך כעבור שנה שוחרר בעקבות מאמצים ושתדלנות יהודית. כשהגיעו ארצה התגוררו בירושלים, שם למד הילד זלמן נחמיה במוסדותיה החרדיים.
הוא נישא לרחל, בתו של "גדול הדור" הרב שלמה זלמן אויערבך ז"ל. חרף השתייכותו לזרם הליטאי נחשב הרב גולדברג לפוסק בכיר בכל שדרות הציבור הדתי והיהודי. מלבד פעילותו בעולם החרדי הוא נהג למסור שיעורים בישיבות דתיות-לאומיות רבות ובהן בית המדרש של מכון לב, אור עציון, כרם ביבנה, בית אל וכולל ארץ חמדה הציוני-דתי. הרב גולדברג נהג להתפלל במניין משלו בבית הכנסת של חסידות חב"ד הסמוך לביתו.
זכרונו הפנומנלי, בקיאותו ואופיו הנעים הובילו אליו אלפי תלמידים שהוסמכו על ידו. חלק ניכר מהם מכהנים בימים אלה בעולם הדיינות והרבנות בישראל ובעולם. הוא נהג לקיים אלפי בחינות בכל ערוציו השונים של ארון הספרים היהודי, והסכמותיו מתנוססות על אלפי ספרי הלכה ותלמוד. תורתו והגותו פורסמו בספרים רבים, ביניהם "משפט ערוך", "אור המועדים" ועוד.
פוסק אמיץ בנושאים רגישים
את ה"כושר" לדיינות קיבל בשנות השישים, אז גם עמד לבקשת "גדולי הדור" בראשות כולל לדיינות "שבט ומחוקק", שהוקם על ידי הרב הראשי דאז איסר יהודה אונטרמן ז"ל. בסוף שנות השמונים כיהן כדיין בבית הדין לעגונות, ובהמשך מונה, כאמור, כחבר בבית הדין הרבני הגדול.
הגרז"ן נודע בבקיאותו הרבה בנושאים רגישים ומורכבים כמו התחום הטכנולוגי, המשפטי והרפואי, ועסק בשאלות כגון קביעת רגע המוות וסוגיות של השתלת איברים. פסיקותיו הנועזות עמדו לעתים באופן עצמאי בניגוד לעמדת "פוסקי הדור". כך למשל, פסק כי "יהודי שומר תורה ומצוות יכול לחתום על כרטיס להשתלת איברים, בתנאי שיוסיף שהדברים ייעשו רק על פי הכרעת חכם מוסמך - ומוטב אף שיצויין בפירוש מיהו אותו חכם". הפסיקה מאוטוריטה כה בכירה בעולם החרדי, ובניגוד לעמדת הרב יוסף שלום אלישיב, הוגדרה אז כ"רעידת אדמה".
היקף ידיעותיו ופסיקותיו החשובות הביאו לכך שגם לאחר פרישתו לגמלאות מתפקידו כדיין, היו בתי הדין מתייעצים איתו כיצד להכריע בתיקים המורכבים ביותר, והוא שימש הלכה למעשה יועץ חיצוני חשוב לבתי הדין הרבניים.
"נתן מענה בכל מקצועות התורה"
הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול, דוד לאו, כינה אותו "גאון וצדיק, מעמודי ההוראה בישראל, מי שהעמיד אלפי תלמידים לתורה ולתעודה". הוא ספד לו: "מורי ורבי, אבן שואבת לרבני ודייני ישראל, חבר בית הדין הגדול ומגאוני הדור. מי שזכיתי ללמוד תורה מפיו שנים רבות, אשר הפיץ תורה עשרות שנים לכל מבקשי תורה ונתן מענה בכל מקצועות התורה".
הרב הראשי הראשון לציון, יצחק יוסף, אמר כי "בשנותיו כחבר בבית הדין הגדול וכראש ישיבה ועד לימיו האחרונים, עמד לימין רבני ודייני ישראל בעצה ותושייה וכיוון אותם בהיקף התורה והתווה את דרכם בפסיקת ההלכה. זכה לאמונם של מחותנו, פוסק הדור הגרש״ז אוירבאך, ומרן אבי מורי הראשון לציון עובדיה יוסף, אשר סמכו את ידיהם עליו והפנו אליו הכרעות בענייני אבן העזר והעריכו מאוד את דעתו". עוד אמר עליו כי "התהלך בפשטות והתנהג בענווה גדולה.. תמיד היה פוסק בכחא דהיתרא (כוח ההיתר) ללא חת, מתוך עיון ובקיאות נדירים".
שר הפנים, אריה דרעי, כינה אותו "שריד לדור דעה... מחשובי הדיינים בבית הדין הגדול", ואמר כי הרב "מסר נפשו במשך שנים להרבצת תורה ודעת, והיה בקשרי ידידות עמוקים עם מרן הרב עובדיה". הרב יעקב אביטן, השר לשירותי דת, ספד אף הוא: "זו אבידה גדולה לעולם הדיינות בפרט ולעולם התורה בכלל".
