מדי קיץ עוזבים עשרות-אלפי ילדים יהודים אמריקנים את בתיהם, עולים לאוטובוסים (ועל מטוסים) - ומבלים חודש או חודשיים במחנה באמצע שום-מקום. חלקם אולי אינם פוקדים באופן קבוע את בית הכנסת, אך בערבי שבת מחנה הקיץ היהודי עוטה לבן, הילדים מתכנסים ליד האגם - וביחד הם מקבלים את השבת בתפילה.
הארוחות במחנה כשרות, בין אם הכשרות נשמרת בבתי החניכים ובין אם לאו, ובחלק מהמחנות אפילו לומדים מדי יום שיעור ביהדות. הצעירים היהודים מתבלים את שפתם במילים בשפה העברית במהלך היום כשהם משחקים כדורגל, שוחים, מגלפים בעץ או סתם משוחחים. הם מספרים על "המדריך", ניגשים ל"מרפאה" או מתכוננים ל"פעולה" הבאה.
מחקר מ–2013 מצא שיותר משליש מיהודי ארה"ב בילו במחנות כאלה. במקרים רבים, הילדים יוצאים לאותם מחנות שבהם בילו הוריהם בילדותם. "במחנה שלי התגאו במספר הילדים החוזרים אליו מדי שנה", מתארת מדי אלברט, במאמר שהועלה לאתר "עלמה". "התחושה המשפחתית האוטופית מלווה בהסכמה שבשתיקה שלא תעזוב, ושכאשר תצטרך לחזור הביתה בסוף הקיץ, יישבר ליבך".
3 צפייה בגלריה
ילדים במחנה קיץ באגם ספראוט שבניו-יורק, של תנועת "יהודה הצעיר"
(באדיבות Camp Young Judaea Sprout Lake)
השהות במחנה נמשכת בין שבועיים לשמונה שבועות, ומהווה את אחד הכלים החשובים ביותר בקהילה לגיבוש תרבות יהודית-אמריקנית. בשנת 2018 השתתפו במחנות קיץ יהודיים ברחבי ארה״ב כ-80 אלף ילדים וילדות.
לשמור על הלכידות גם בקורונה
מגפת הקורונה הובילה לביטול פעילות הקיץ של המחנות השונים. במספר מדינות בארה״ב הוחל איסור גורף על קיום מחנות קיץ עם לינה, ובמדינות אחרות חוששים המארגנים שלא ניתן יהיה לשמור על ריחוק חברתי, שכן הילדים רגילים לבלות בקרבה רבה האחד עם השני ולהתרוצץ ללא הגבלה. כעת מנסים לעשות חשיבה מחודשת על שחזור החוויה בעידו שבו גובר החשש מפני התבוללות והתרחקות מהיהדות בעקבות משבר הקורונה.
3 צפייה בגלריה
כך נראתה לפני מספר שנים ״מלחמת צבעים״ במחנה הקיץ היהודי ראנץ׳ בקולורדו. השנה יהפוך המחנה לאתר משפחתי שיציע פעילויות תוך הקפדה על ריחוק חברתי
(צילום: Noah Gallagher)
"האוהלים, הבקתות, אולמות האוכל, מגרשי המשחקים ומקומות התפילה יישארו שוממים. ספרי תורה לא ייפתחו, שירים לא יושרו והעשב יישאר ירוק משום שלא יירמס תחת רגלי הילדים", כתבה ב"עלמה" החניכה והמדריכה לשעבר במחנה הקיץ היהודי, רייצ'ל בר. "אובדן מחנה הקיץ היהודי, אף שהוא חסר משמעות בתוך התמונה הגדולה של המגפה הנוראה הזאת, הוא עדיין אובדן גדול".
בכמה מחנות החליטו לשנות את ייעוד המקום ממחנה קיץ לילדים, לאתר נופש משפחתי יהודי, שבו יוכלו משפחות לקיים פעילות משותפת תוך שמירה על ריחוק חברתי הולם. במקומות אחרים עברו למחנות קיץ וירטואליים.
בטי-שירט או בבגדי שבת
מחנות הקיץ היהודיים מקבצים את הילדים בדרך כלל ביער, הרחק מהעיר. החניכים חיים ביחד בבקתות בהשגחת מדריכים המבוגרים מהם בכמה שנים. רוב המשתתפים, בגילאי 7-16, יפגשו את הוריהם רק פעם אחת במהלך כל שהותם במחנה.
במחנה עוסקים הילדים במגוון פעילויות הדומות לאלה של מחנות קיץ שאינם ייחודיים לקהילה היהודית - מספורט דרך אמנויות ומלאכות יד, ועד שחייה וגילוף בעץ. במחנות שונים מקיימים התמחויות ייעודיות כגון אתלטיקה, טיפוס מצוקים או טכנולוגיה.
בעיניי הורים ומנהיגים בקהילה היהודית, חלק ממה שהופך את המחנות למושכים הוא ביכולתם להפוך את היהדות לחוויה מהנה. כל מחנה קיץ מגיש סוג אחר של יהדות: במחנות מסוימים מתפללים יותר, לומדים על היהדות ומקפידים על כשרות. במחנות אחרים פחות - אבל כל אלה נעשים במסגרת יהודית חמה, בשמש וליד האגם ומגרשי הספורט. במקום בגדים חגיגיים של בית כנסת, לובשים הילדים טי-שירט ומכנסיים קצרים ומבלים עם חבריהם בצוותא.
במחקר מ–2008 שנערך על ידי "הקרן למחנות היהודיים" נמצא כי היציאה למחנה עשויה ללמד על נטייה עתידית ליטול חלק פעיל יותר בקהילה היהודית. מבוגרים שבילו במחנות כאלה כילדים, נוטים לבקר יותר בבית כנסת, להתחתן עם בני זוג יהודים, לתרום למטרות צדקה יהודיות, להדליק נרות שבת ולחוש זיקה לישראל.
"לב העניין הוא טיפוח תחושת קהילתיות, תחושת זיקה יהודית ותחושת הרפתקנות", אומרת קארין ורשבסקי, בוגרת אחד המחנות האלה, הנוהגת כיום לבלות במחנות יהודיים למבוגרים. "אתה מתחיל לגבש את זהותך".
ללא רכיב משמעותי בזהות היהודית
מחנות הקיץ האורתודוכסיים הציוניים ("מושבה" של בני עקיבא, "מורשה" ועוד), הם שם דבר - ורבבות ילדים יהודים עוברים בהם מידי שנה. ואולם בראשית שנות ה-40 החלו הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות לפתוח מחנות משלהן לחינוך חווייתי ליהדות. כיום הדגש במחנות רבים הוא ציונות ותרבות ישראלית. מדריכים צעירים מישראל שמגיעים לעבוד במחנה, הם "מוצר" מבוקש ביותר. בחלק מהמחנות מתקיימים שיעורי עברית, באחרים שרים הילדים שירים בעברית, רוקדים ריקודים ישראלים והמדריכים דואגים להכניס מילים בעברית להודעות היומיות.
(צילום: שחר גולדשטיין)
בקרב המחנות השונים יש גם כאלה ששואפים להנחיל את הערכים המוכרים של הקיבוצים – חיים במשותף, פעילות תחת כיפת השמיים ותרבות עברית - או לפחות לחקות את מה שהיו הקיבוצים לפני עשרות שנים.
ישנם גם מחנות המציעים לילדים הבוגרים יותר ביקור בקיץ בישראל. "ציונות היא חלק מרכזי בשליחותנו ואנחנו מטפחים בקרב הילדים והצוות במחנה אהבה עמוקה ונצחית לישראל", כתבו במכתב פתוח שפורסם ב–2018 ראשי רשת המחנות היהודיים הקונסרבטיביים "רמה". "העברית היא חלק מרכזי בחיי היומיום של מחנות רמה, והילדים ואנשי הצוות מבלים זמן לא מבוטל בישראל".
אולם כעת השתנו פני הדברים. הקיץ המשונה הזה כבר כאן, ללא המחנות המוכרים, ולראשי הקהילות היהודיות בארה"ב כבר ברור שאחד המרכיבים המרכזיים בעיצוב הזהות היהודית באמריקה, יושעה השנה, לפחות באופן זמני.
"קיווינו שנוכל לשוב למחנות הקיץ", אמר ג'ף מינקוביץ', מנהל מחנה ״רמה דרום״ בסרטון ששלח ובו הודיע על ביטול המחנה בג'ורג'יה לשנה זאת. "אבל התחוור לנו שקיום המחנה כפי שאנו מכירים ואוהבים אותו, אינו בר-ביצוע כרגע".
