1. תפסיקו להיעלב מהמילה ישו
יש נוצרים רבים שנעלבים כאשר יהודים אומרים "ישו" ולא "ישוע". ובכן, נכון שבתקשורת החרדית מקובל לכתוב "יש"ו", כרמז לראשי התיבות "ימח שמו וזכרו", אלא שהמילה "ישו" (ולמעשה "ישו הנוצרי") מופיעה כבר מספר פעמים בתלמוד – ואילו ראשי התיבות מאוחרים בהרבה.
חתן פרס ישראל, פרופ' דוד פלוסר שהתמחה בחקר הנצרות הקדומה וגם חיבר את הספר "ישו" - הסביר כי הוא נולד למשפחה מנצרת שבגליל וכונה ישוע, תולדה של השם "יהושע". אלא שבאותה תקופה, תושבי הגליל פשוט לא היו מסוגלים להגות את האות הגרונית עי"ן. לכן את השם ישוע, שמופיע פעמים רבות ברשימות "שבי ציון" שבספר עזרא, הם הגו "ישו".
2. חוגגים את ברית המילה של ישו
על פי המסורת הנוצרית ישו נולד ב-25 בדצמבר ומכאן השם "חג המולד". תספרו שמונה ימים ותגיעו לתאריך 1 בינואר שבו מציינים את תחילת השנה האזרחית. אלא שבעולם הנוצרי היום הזה מכונה "חג מילת ישו". כן, כמו כל יהודי טוב, ביום השמיני הוא עבר ברית מילה ונקרא בשם.
אם אתם חיים רק מגוגל, יספרו לכם שה-1 בינואר בכלל לא קשור לישו, לאור העובדה שיוליוס קיסר יצר את הלוח היוליאני 45 שנים לפני הספירה, כלומר לפני לידת ישו. ובכן, באותו לוח היו רק עשרה חודשים והשנה בכלל התחילה במרץ. החודשים ינואר ופברואר נוספו ללוח היוליאני בשנת 7 לפני הספירה. אבל אנחנו לא משתמשים בלוח היוליאני, אלא בלוח הגרגוריאני שנולד בשנת 1582. וההחלטה "הסופית" לקבע את 1 בינואר כיום הראשון של השנה, נבעה כאמור מהאמונה שבאותו יום קדוש עבר ישו ברית מילה.
ועוד משהו: למרות שהשנים שלפני לידת ישו, מכונות אצל הנוצרים "לפני הספירה" - הרי שב"ברית החדשה" מצוין כי ישו נולד בשלהי חייו של המלך הורדוס (שמת בשנת 4 לפני הספירה). בקיצור, ה-1 בינואר הפך ליום החשוב בלוח השנה בגלל המסורת הנוצרית, הנוגעת למנהג הכי עתיק בעולם היהודי.
3. ישו היה תלמיד חכם ושומר מצוות
בכל העולם רואים בישו את הנוצרי הראשון, אלא שגם מהתלמוד וגם ממקורות נוצריים עולה דמות של יהודי שומר מצוות. בגמרא הוא מוזכר כתלמידו של נשיא הסנהדרין, יהושע בן פרחיה (אבל גם כמי שנודה בגלל התנהגותו). בספרות הנוצרית הוא מוזכר כמי שהבהיר כי איננו מתכוון להפר את חוקי התורה או את דברי הנביאים.
הוא גם אמר שהמצווה הראשונה בתורה היא "שמע ישראל ה' אלוהיך ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך" - והמצווה השנייה היא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח). בכתבים הנוצריים גם מתואר כיצד בליל הסדר, שהיה הלילה האחרון לחייו, הוא קידש על כוס יין ואכל מצות. מצד שני, ברור שהוא לא הקפיד על כל מנהגי היהדות, אחרת אי אפשר להסביר מדוע במקום לריב עם המשפחה בליל הסדר כמו כולם, הוא חגג עם החברים והתלמידים שלו.
4. תפסיקו לגעת בעצים
בעולם המערבי מקובל שכאשר אנשים חוששים מעין הרע, הם ממהיר לנקוש בידם על חפץ העשוי מעץ. למנהג הזה קוראים באנגלית "Knocking on wood" ובעברית "הקשה בעץ". מה הקשר בין עץ למזל? ובכן, ישו נצלב למוות על שני לוחות עץ שחוברו בצורה של האות האנגלית T. מצד שני, אם זה המקור, עוד פחות ברור כיצד הקשה על עץ אמורה להביא לכם מזל טוב.
מספר חוקרים טוענים שמקור המנהג הוא פגאני, מהתקופה שבה האמינו כי נגיעה בבול עץ קוראת לרוחות שמסתתרות בו. בכל מקרה, בישראל כמו בבריטניה לא אומרים "לנקוש בעץ" – אלא Touch wood, כלומר לגעת בעץ.
מתברר שבמאה ה-19 היה באנגליה משחק "תופסת" שנקרא Tiggy Touchwood . כדי להיות חסין מתפיסה או פגיעה, הבורח היה צריך לגעת בדלת או בחפץ העשוי עץ. מכאן כנראה נולד המנהג ולפיו נגיעה בעץ תגן עליך. בקיצור, גם אם לא מדובר במנהג נוצרי או פגאני, חזרה על פעולות לא הגיוניות עלולה להוות עדות לכך שאין לכם מזל.
5. תפסיקו להחזיק אצבעות
כשרושטו רצ'בר, גדול שוערי נבחרת טורקיה, חלה השנה בקורונה - אמר חיים רביבו שבעבר שיחק איתו כדורגל במדי פנרבחצ'ה, כי הוא "מחזיק אצבעות לרושטו, מקווה שייצא מזה". ובכן, הביטוי הזה הוא שיבוש של הביטוי האנגלי Crossed fingers, כלומר "להצליב אצבעות". מדובר במחווה שנעשית בעזרת שילוב שתי אצבעות, כאשר מניחים את האמה על גבי האצבע המורה, תוך יצירה של צלב בעזרת האצבעות.
זוכרים את ההקשה והנגיעה בעץ לעיל? רבים מהנוצרים נהגו בעבר להחזיק על צווארם שרשרת שבקצה שלה צלב עשוי עץ. לכן במקרה של פחד, הייתה הנגיעה בו או הקשה עליו פעולה אוטומטית. אלא שעם השנים גברים הפסיקו להשתמש בשרשאות, ובאין צלב עץ קטן על הצוואר, כאשר הם חשו צורך במנת מזל, הם חיוו בעזרת האצבעות את סמל הצלב.
לכן אם אתם לא נוצרים, להגיד "להחזיק אצבעות" או לחוות צורת צלב בעזרת האצבעות, אולי לא תביא לכם מזל רע - אבל ספק אם זה יביא לכם מזל טוב.
6. סילבסטר לא היה אנטישמי
מאז שנות ה-90' מנסים עולים מממדינות חבר העמים לשעבר להסביר לדתיים שאין להם סיבה לפחד מחגיגות הסילבסטר, המכונה "נובי גוד", מאחר ולא מדובר בחג נוצרי אלא בחגיגה אזרחית דוגמת "חג ההודיה" בארצות הברית.
סנובים גודם גם לכם: דתיים חוגגים את הנובי גוד
(שמוליק דודפור)
אז בואו נעשה סדר: ברוב מדינות המערב הלילה שבו מתחילה השנה החדשה מכונה New Year's Eve, למעט סקוטלנד (Hogmanay) וספרד (Nochevieja). הכינוי "סילבסטר" קיים במספר מדינות במרכז אירופה, למשל גרמניה, מכיוון שבשנה יש 365 ימים ולכל אחד מהם - קדוש משלו.
הכנסייה קבעה שה-31 בדצמבר הוא יומו של סילבסטר, כדי להנציח את האפיפיור סילבסטר הראשון שחי במאה הרביעית. אלא שדווקא הוא לא התפרסם בזכות רדיפת יהודים. חרדים נזהרים שלא לחגוג בליל הסילבסטר, אבל בעולם החסידי מקובל לבלות ולא ללמוד בתורה דווקא בליל "חג המולד".
המסורת נקראת ביידיש "ניטל נאַכט" (וגם "ליל ניטל" או ניתל" או בלינדע נאַכט - וביידיש: "לילה עיוור"), ולפיה אסור ללמוד תורה משקיעת החמה ועד חצות הלילה - בגלל הולדת ישו הנוצרי. שלושה נימוקים לדבר. הראשון, הפרקטי: ליל חג המולד באירופה היה מועד לפרעות ופורעניות, ועדיף היה שלומדי התורה יסתגרו בבתיהם. למעשה, בגולה נפסק כי ביום הזה כולו אסור לסחור עם הגויים שחיו בשכנות (לא כל כך טובה).
הנימוק השני, המיסטי: לימוד התורה מרבה קדושה בעולם, ואילו הלילה הזה מוצף בכוחות של טומאה. לפי שיטה זו או שכוחות הטומאה יקלקלו את הלימוד, או שהם יעניקו, חלילה, "כוחות של חיות" גם לאמונה בישו. הנימוק השלישי והסביר ביותר, הוא מנהג אבלות: כפי שלא לומדים תורה בליל תשעה באב שבו נחרב המקדש, כך גם בליל הולדת הדת הנוצרית - דת שעמדה מאחורי אירועי חורבן רבים, פוגרומים ואינקוויזיציה, לאורך כל שנות ההיסטוריה.
7. סנטה לא קשור לקוקה-קולה
עולים מארה"ב טוענים כי לדמותו של סנטה קלאוס, הסבא השמנמן וארוך הזקן הלבוש בבגדים אדומים, אין קשר לנצרות אלא ל"קוקה קולה", שצבע הלוגו שלה הוא אדום ולבן, ויש להם על מה לסמוך.
(צילום: משה מזרחי, שחר גולדשטיין)
בשנות ה-30 של המאה הקודמת חפשו קברניטי קוקה קולה דרך להגביר את המכירות שנחלשו כל שנה, עם תום עונת הקיץ והחום. הם פנו להדון האברד סונדבלום, אמן שציוריו הריאליסטיים נראו כמעט כמו צילום, והוא הכין סדרת איורים שבה מככב גבר קשיש, שמנמן וחייכן עם זקן גדול ולבן, הלבוש חליפה בצבע אדום ששוליה לבנים. הוא חבש מצנפת אדומה שבסיסה לבן, ותחת הכותרת "ההפסקה מסתיימת", נראה הקשיש כשהוא מחזיק בבקבוקי קולה.
אבל הדמות שכיכבה באיורים של סונדבלום הייתה קיימת כבר במאה ה-19, והתבססה על האמונה ולפיה לפני חג המולד יש זקן טוב-לב שמגיע מלפלנד שבצפון, במזחלת רתומה לאיילים מעופפים, ותפקידו להעניק מתנות לילדים טובים ממשפחות נוצריות (הילדים היהודים הרי מקבלים מתנות בחנוכה).
8. עץ אשוח זה לא חנוכייה
לפני המצאת החשמל הדליקו הנוצרים נרות על עץ חג המולד. אבל למרות הסמיכות לחנוכה, אין קשר למנהג היהודי, אלא חיקוי למנהג פגאני. הימים הקצרים של דצמבר שבהם השמש מאחרת לזרוח וממהרת לשקוע, וכמעט שאיננה מחממת - גרמה לדאגה רבה בקרב עובדי האלילים בעת העתיקה. לכן היה מקובל במספר עמים להדליק מדורות בלילות הסמוכים ל-21 בדצמבר, היום הקצר בשנה בחצי הכדור הצפוני.
הבערת האש נועדה לחזק את השמש וגם כדי לחמם את החוגגים. כדי לקרב את הפגאנים לנצרות, הוחלט לאמץ מספר מנהגים ובכלל זה הדלקת מדורות. רק שלהבעיר מדורה בסלון, היא פעולה שהסתיימה לעיתים בשריפה של הבית. לכן הוחלט ללכת על פתרון פשוט יותר - הדלקת נרות על עץ. לאחר גילוי נורת החשמל והמצאת הפלסטיק, להציב בסלון עץ אשוח קטן עשוי פלסטיק, ועליו שרשרת נורות צבעוניות, היא פעולה שמונעת הרבה מתחים.
9. ההבדל בין כנסייה למסגד
מערת המכפלה משמשת כמסגד תפילה למוסלמים כבר יותר מאלף שנים, ולמרות זאת יהודים מתפללים במקום. לעומת זאת, רבים מהדתיים והחרדים לא מבקרים כלל בכנסיות. הסיבה לכך היא שבעוד שהמוסלמים מאמינים באל אחד, בדיוק כמו היהודים - הנוצרים מאמינים ב"שילוש הקדוש" (האב, הבן ורוח הקודש).
על פי היהדות, כל מי שלא מאמין באל אחד הוא כופר בעיקר, ובבתי עבודה זרה אסור לבקר על פי ההלכה. בנוסף, מאז לידת הנצרות ואחרי מסעי הצלב והאינקוויזיציה, יש בקרב שומרי מצוות רבים פחד עמום מפני הנצרות והחגים הנוצריים, שבהם לא פעם פרחו פוגרומים ועלילות דם, וכנסייה מסמלת עבורם איום פוטנציאלי עמוק.
10. "מלח הארץ" ו"עשן לבן"
בדומה למנהג היהודי לצטט אמרות מכתבי הקודש היהודיים, גם נוצרים אוהבים להשתמש בביטויים שמקורם בברית החדשה. באופן מפתיע, יהודים רבים - כולל רבנים – חוזרים לעתים על ביטויים שונים מבלי לדעת שמקורם בספרים הקדושים לנוצרים.
הנה כמה דוגמאות:
"אתה אמרת": מקורה של התשובה המתחכמת הוא בתשובה שענה ישו לנציב הרומי, ששאל: "האתה מלך היהודים?" הנוצרים טוענים כי תשובתו, "אתה אמרת", מעידה על ענוונותו או על יושרו.
"מלח הארץ": כינוי בברית החדשה לתלמידי ישו.
"אין נביא בעירו": משפט שאמר ישו כשתיאר איך אליהו הנביא הלך לצידון כי לא העריכו אותו בעיר שלו.
"מי שלא בעדי הוא נגדי": משפט שמקורו בספר מתי ("כל אשר איננו איתי הוא לנגדי").
"זאב בעור כבש": כינוי לאיש מסוכן שמציג חזות תמימה, וגם כאן המקור הוא בספר מתי: "הישמרו לכם מנביאי שקר, הבאים לפניכם בעור כבשים, והם זאבי טרף".
"הוא לא ישאיר אבן על אבן": שוב מספר מתי - "לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תתפרק".
"אשרי המאמין": למרות שהיהדות מעודדת אמונה, בספר יוחנן כתוב – "אשרי המאמינים ואינם רואים".
"לרקוד לפי החליל": אין קשר לחלילן מהמלין, אלא לדברי ישו: "חיללנו לכם בחלילים ולא רקדתם".
"עד שייצא עשן לבן": לא ביטוי מהברית החדשה, אבל כן ביטוי נוצרי בהחלט. כאשר אפיפיור מת, מתאספים הקרדינלים כדי לבחור לו מחליף. אם אין למועמד רוב של שני-שליש, שורפים את פתקי ההצבעה ומהארובה עולה עשן שחור שמסמן את כישלון התהליך. כאשר בתום ספירת הקולות מתברר שיש זוכה, דואגים לכך שמהארובה ייצא עשן לבן. היה משעשע למדי כאשר חברה בוועדה המסדרת של מועמדי "הבית היהודי" לכנסת, הודיעה לתקשורת כי הדיונים יימשכו "עד שייצא עשן לבן".
