בתי הכנסת ריקים
(עריכה: ויזואל-לייב –VisuaLive)
כשהקורונה מחברת בין רבי שלמה קרליבך לחיים נחמן ביאליק: הנה חיבור מיוחד שמעולם לא היה נוצר אלמלא הנגיף שסגר את העולם, רוקן את בתי הכנסת והשבית את ההופעות ומקהלות התפילה הגדולות. גם "קולות מן השמים" – מקהלת התפילה הווקאלית המוכרת של המוזיקאי רפי ביטון – הושבתה מפעילות, וכך נולד הפיוז'ן היפהפה המחבר ליצירה אחת את Return Again הקלאסי של אבי המוזיקה היהודית, עם "הכניסיני תחת כנפך" של המשורר הלאומי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"במשך שנים הייתי סבור שאם יש משהו יציב בעולם הבידור הלא יציב, הרי זו מקהילת התפילה שלנו והקונצרטים הבילאומיים שהיא מקיימת", מודה בכאב ביטון, המנהל והמייסד. "אבל אז הגיע הקורונה ושטפה את עולם התפילה, וכבר לא ניתן להתפלל ולשיר יחד, הדבר הזה הכניס אותי לשוק שנמשך חודשיים, עד שהרגשתי שאני חייב להמשיך, חייב ליצור".
עוד תרבות בערוץ היהדות:
בלדה: ממאה שערים - לרב הרוחני, מאיר אריאל
קליפ: הוא מאמין, היא אתאיסטית
תפילה: מצדיעים לצוותים הרפואיים בשמונה שפות
"מבטא את התקופה באופן מובהק"
התחושה הקשה של מוזיקאי שחי את תפילות בתי הכנסת הובילה את ביטון לעשות אדפטציה, ובחודשים האחרונים – יחד עם ארבעים החזנים שאיתו במקהלה - הוציאו מידי שבועיים שיר חדש או קאבר לטקסט שעוסק באלמנט מסויים מפרשת השבוע מחד גיסא, ומהמציאות הישראלית מאידך גיסא. כך נולד Return Again המקסים.
"כשקרליבך, היהודי הגדול שהחיה את עולם התפילה באירופה והכניס בו שמחה, אומר Return to the land of your soul ('חזור אל הארץ שבנשמתך') - הוא גם מבקש: 'והשב כהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנוויהם'", אומר ביטון. "כל אחד רשאי לפרש את השיבה הזו כפי שהוא רואה לנכון, אבל בעיניי להשיב כהנים לעבודתם מבטא באופן מובהק את התקופה, ימי בין המצרים.
"אנחנו כוספים לחזור לא רק לבית המקדש שבימים אלה מבכים את חסרונו, אלא למקדש המעט, בית הכנסת שלפתע כבר לא מובן מאליו. כמקהלת תפילה שהיתה רגילה כל השנים לשיר עם הקהל בכל העולם זהו חסר קשה מנשוא, זו בכלל לא שאלה של כסף או קריירה".
ואיך ביאליק נכנס לתמונה?
"חיים נחמן ביאליק התרחק אולי מהדת, אבל מוכרחים לזכור כי הוא היה אחד מהאנשים שטען כי המדינה חייבת לשמור על צביונה של השבת, לא במובן של תרי"ג מצוות אבל כן במישור של מנוחה מהחומר והתחברות לרוח, וההתחברות הזו היתה מתרחשת למשל ב'אוהל שם', שם היו מתקבצים למעלה מאלף אנשים לשירה בציבור, לשמיעת הרצאות, להגות ומוסר.
"כשביאליק שר או בעצם מתפלל 'הכניסני תחת כנפך, והיי לי אם ואחות, ויהי חיקך מפלט ראשי, קן תפילותיי הנידחות', אני שומע את שיר השירים, אני שומע את הרצון שלנו ל'ביחד', לקשר מיוחד עם הקב"ה, להתחבר לעצמנו – ואת זה אין לנו עכשיו".
מזרח ומערב בתפילה אחת
רפי ביטון (38) הוא פנומן. במגזר הוא מוכר עוד מילדות. מי שהחל כילד פלא חובב חזנות, גדל להיות אחד המנצחים המוכשרים יותר. הבמה שלו היא לרוב בימת בית הכנסת, שם הוא מנצח על "קולות מן השמים". מחוצה לו הוא המנהל המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד.
גם בבית הכנסת נמנע ביטון מחזנות כבדה, ושם כמו על הבמה הוא משלב לצד הפיוטים המסורתיים ממזרח וממערב – מוזיקה קלאסית ושירים ישראליים. השיחה עמו אסוציאטיבית, ועפה מביאליק עובר לסטיבי וונדר, עם I'm free המרומז בקטע מוזיקלי בשיר, ומבטא לדבריו את החופש הרוחני של האדם, את החיבור לאין סוף ואת הכמיהה שלו לחזור למי שהוא באמת, לשורש נשמתו.
ביטון החל לשיר בבתי כנסת בגיל תשע, והמוזיקה שלו נעה בין מזרח למערב ללא הרף: "אמא רצתה בשולחן שבת שירים ופיוטים מבית אבא במרוקו, ואילו אבא שגדל בבלגיה התאהב בחזנות ובשירה האידית וכיוון אותי לשם", הוא נזכר. התוצאה: רפרטואר עשיר ובלתי נדלה שרכש המוזיקאי הצעיר מכל הסגנונות.
בגיל צעיר מאוד כבר היה למייסדה ומנהלה של "קולות מן השמים" ע"ש שושנה זילברשטיין, ומונה למנהלה המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית הישראלית באשדוד. בימים אלה הוא גם משלים את עבודת הדוקטורט שלו על שירת הבקשות. ביטון ולהקתו הופיעו כמעט בכל מקום ברחבי תבל לצידם של גדולי החזנים האשכנזים ובכירי הפייטנים בישראל ובעולם.
"התפילות שלנו מאופיינות במוזיקה יהודית מכל הכיוונים", הוא אומר. "אנחנו מכניסים פיוטים וגם שירים בינלאומיים, ומנסים לתת לתפילה זרימה כמו באופרה, כך שלכל נקודה יש את היופי שלה. אם אנו שרים למשל את התפילה לשלום המדינה, הקהל צריך להרגיש באמצעות המוזיקה את הגאולה".
מוזיקה בלי אגו
הוא שואף לשלב את המוזיקה הישראלית המתחלקת בין סגנונות שונים – לכור היתוך מוזיקלי: "מוזיקה עושים מקום של חיבור, אם אגו נכנס במוזיקה – זו אינה מוזיקה. והחיבור הזה שהתרחש בשירת התפילה בבתי הכנסת, אבד לנו. ובפעם הראשונה אולי אין לנו את מי להאשים. לא את הרומאים, לא את הגויים ואפילו לא את הסינים. הטבע משתולל בכל העולם.
"בית המקדש", מזכיר המוזיקאי, "היה 'בית תפילה לכל העמים', וגם בתי הכנסת היו פתוחים לרווחה לכל דורש. היום, גם אם בית המקדש היה קיים הוא היה סגור בשל הקורונה, ואת בתי הכנסת החליפו המרפסות והחניונים. אי אפשר שלא להבחין במסר ברור ל'ביחד', לכמיהה להתעלות הרוחנית המתרחשת בצוותא, שכן אי אפשר ללמוד תרבות דרך סטרימינג, מוכרחים לחוות אותה בתפילה ובשירה המשותפת".
הייחוד הווקאלי של ביטון וחזני המקהלה משתלב באופן מושלם בימים הללו, ימי בין המצרים, שבהם נוהגים שלא לשמוע מוזיקה כלל, או לשמוע מוזיקה ווקאלית בלבד. הקליפ המרגש בהפקתו המוזיקלית של ישי זולברג, מציג את בתי הכנסת המרהיבים ביפיים אך מעציבים בשממונם: הכיסאות מקופלים, בימת החזן ריקה, קול התפילה נעדר, אבל זו אינה השורה התחתונה.
לקראת ט"ו באב יצא חלקו השני של הפרוייקט, והוא יהיה בסימן נחמה: "אנחנו נראה את ההתקבצות, את השיבה לבתי הכנסת, לשגרה, ואז נחזור מתוך הערכה של מה שיש לנו ביד: נוכל לשיר ולרקוד בלי מסכות, בלי פחדים. ביחד. תפילת הנעילה, תפילת המוסף, כל תפילה – יהיו שונות. זו לא תהיה אותה תפילה כמו ימי טרום המגפה. אני בטוח בכך".
