(צילום: ירון ברנר)
אתיופיה בוערת – וממתיני העלייה בסכנה ממשית: במהלך הלחימה בין השלטון האתיופי למחוז תיגראי בשבועיים האחרונים, מצאו עצמם דיירי מחנה העלייה בגונדר, שבצפון אתיופיה, בקו האש. רק בשבוע האחרון נורה טיל לשדה התעופה בגונדר, באזור מיקומם של קהילת הממתינים לעלייה. גם שירותי האינטרנט והקווים הטלפוניים שובשו על ידי הממשלה השלטת (ראש הממשלה, אחמד אביי, טען כי שיבוש האינטרנט נעשה למניעת "פייק ניוז").
העימותים מאיימים לפגוע בבית הכנסת של היהודים במקום, ובשל כך הוצבו כוחות של הצבא בסמוך אליו. לפי דיווחים שונים, בין עשרות למאות אזרחים נטבחו במחוז. אילו לא די בכל אלה, רק לאחרונה סבלה המדינה ממכת ארבה קשה שפגעה בתנובתה – ומצוקתם של בני הפלאשמורה החיים במחנות גברה שבעתיים.
טקלה סמהני (23) מתגורר בסמיכות לאזור הקרבות באתיופיה. בישראל שהה כשנה בלבד עד שנדרש לחזור למדינה, בהוראת הממשלה. "אנחנו עוד רגע במלחמת אזרחים", הוא מזהיר בריאיון לאולפן ynet. "מדובר בסכנת חיים, ואנחנו ממש מפחדים ומחכים לעלות".
"המדינה לא מעלה אותנו מסיבות גזעניות"
משפחתו של מוקט פנטה (31) שעלה לישראל ב-2003, גרה בסמיכות לאזורי הקרבות באתיופיה. הוא מדגיש כי הוא חרד מאוד לחיי משפחתו, אך לדבריו, "אי אפשר להתעלם מכך שהאחריות הבלעדית למצב הזה היא של הממשלה". הוא מזכיר כי "עוד בשנות ה-80 התחיל היחס המפלה והגזעני של הממסד. קיווינו שיחסה של הממשלה כלפי יוצאי אתיופיה ישתפר, אך זה לא קרה אז – וזה לא קורה גם היום, ב-2020. היחס נשאר אותו הדבר".
לדבריו, אי קיום הצעת החוק הממשלתית, שנוסחה בשנת 2015, באשר להעלאת ממתיני העלייה - מציבה אותם בסכנת חיים: "אם הממשלה שמקבלת את ההחלטות הייתה מיישמת אותן - אז כל מה שאנחנו מדברים עליו היה מתייתר. במשפחה של דודה שלי יש שמונה נפשות: שלושה אחים שלה וארבע אחיות שלה שנמצאים כאן בארץ, כולל אמא שלה. זאת אומרת שהיא עומדת בכל הקריטריונים שהממשלה קבעה לעלייה – אבל משום מה, היא צריכה להמתין יותר מעשור, מכל מיני סיבות שאין לי אלא לייחס אותן לגזענות.
"לאותה לדודה שלי יש 12 אחיינים ששירתו בתפקידים הכי קשים בצה"ל. אנחנו רואים שאנחנו מספיק טובים כדי לשרת את המדינה, אבל לא מספיק יהודים כדי להעלות את המשפחות שלנו לארץ. ואני אומר לך, הסיפור של דודה שלי הוא סיפור שמשקף אלפי משפחות בארץ. זה לא רק שלנו, זה המון משפחות שקרועות בין שני עולמות".
מוקט משוכנע כי אם היה מדובר על מוקד קרבות במקום אחר שהוא לא אתיופיה, שהיה מסכן את הקהילה היהודית – הייתה ההתנהלות הממשלתית אחרת לחלוטין. "יתירה מכך", הוא מוסיף, "המדינה מיוזמתה פונה לקהילות היהודיות באירופה ומזמינה אותם לעלות לארץ".
"מיעוט לא רצוי"
במבצע חילוץ שנוהל על ידי משרד החוץ, בשיתוף ממשלת אתיופיה, האו"ם וארגוני סיוע בינלאומיים - חולצו תשעה ישראלים מאזורי הקרבות במחוז תיגראי. מאוחר יותר, התעורר בישראל חשש לגורלם של היהודים שממתינים בגונדר, לאחר שבמהלך הקרבות במדינה נורה טיל לשדה התעופה הסמוך למקום מושבם.
סמהני שהגיע לארץ לשנה בלבד ולמד בישיבת "מחניים" שבגוש עציון, מוסיף כי "חייבים לעזור לנו לעלות. אם הם לא עוזרים לנו בזמן הזה, אז מתי כן? כולם פה בפחד. גם המבוגרים, גם הצעירים, גם הילדים. אנחנו כל הזמן בסכנה. אנחנו מיעוט לא רצוי. החיים שלנו בסכנה גם בגלל הקורונה - שמונה אנשים בחדר אחד - ועכשיו אנחנו חוששים גם מפריצה של מלחמת אזרחים".
באתיופיה, שנדמתה כאי של יציבות בשנתיים האחרונות, מתחוללים עימותים חריפים בין מחוז תיגראי לראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד. אביי הוא בן אורומו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באתיופיה, ועד לעלייתו לשלטון, שלטה ה-TPLF ("החזית לשחרור תיגראי") התיגרינית בפוליטיקה הארצית של אתיופיה, במשך כמעט שלושה עשורים.
במסגרת השינויים שהנהיג, נדחקה ה-TPLF לשוליים - ובהמשך פרשה מהקואליציה. בספטמבר השנה קיימה תיגראי בחירות מקומיות, בניגוד להוראת הממשלה הפדרלית, צעד שהעמיק גם הוא את המתיחות בין הצדדים. ב-TPLF התעקשו על קיום הבחירות בטענה שאביי כבר איננו המנהיג הלגיטימי של אתיופיה, משום שהבחירות הכלליות שהיו אמורות להתקיים בה באמצע השנה נדחו בשל מגפת הקורונה.
הממשלה מדברת ניצחון - המורדים מדברים מלחמה
מאות בני אדם נהרגו ויותר מ-41 אלף פליטים נמלטו לסודן השכנה מאז שהחלה המערכה נגד המורדים מתנועת "החזית העממית לשחרור תיגראי" (TPLF) לפני שלושה שבועות. הכבישים בתיגראי עמוסים באנשים שנמלטים מהלחימה. לפני שפתח בלחימה, האשים אביי את המורדים בתקיפת שני מחנות צבאיים בצפון המדינה ובניסיון לערער את יציבות ממשלתו.
שלשום הציב אביי אולטימטום של 72 שעות לכוחות התיגריניים להיכנע, ולא – כוחותיו יפתחו במתקפה כוללת על העיר מקלה, שבה גרים כחצי מיליון. הצבא האתיופי איים בתקיפת טנקים "ללא רחמים" על הנהגת ה-TPLF במקלה, וקרא לאזרחים לעזוב את העיר כל עוד הם יכולים לעשות זאת.
היום הודיעה הממשלה כי רבים מהלוחמים התיגריניים נענו לאולטימטום והניחו את נשקם. "מספר רב של אנשי מיליציה וכוחות מיוחדים נכנעים. רבים נכנעו דרך מחוז אפאר, והכוחות הנותרים נכנעים בשלווה", מסרה הממשלה.
הכוחות המורדים הכחישו את הודעת הממשלה ואמרו שהם ממשיכים להילחם. הם הודיעו כי "השמידו לחלוטין" את האוגדה הממוכנת ה-21 של צבא אתיופיה, שנחשבת ליחידה יוקרתית. לדבריהם, את המתקפה הוביל מפקד האוגדה לשעבר שכעת נלחם לצדם. רשתות הטלפונים והאינטרנט באזור נותקו, ולכן קשה לאמת את הדיווחים המגיעים ממנו.
"הוא לא מבין מי אנחנו", אמר מנהיג ה-TPLF, דברציון גברמיקאל, על האולטימטום של אביי. "אנחנו אנשים של עקרונות ומוכנים למות בהגנה על זכותנו לנהל את האזור שלנו".
בשנה שעברה זכה אביי בפרס נובל לשלום בשל צעדי הדמוקרטיזציה שנקט בארצו והסכם השלום שעליו חתם עם אריתריאה, אחרי שנים של סכסוך. אלא שסימנים לדעיכת המהפכה שלו ניכרו כאשר בכירי אופוזיציה שבו להיעצר, והגבלות חדשות הוטלו על התקשורת. כעת יש הטוענים נגדו שגם המבצע בתיגראי הוא חולייה בשרשרת הזו.
לדברי מוקט, מחר (יום ד') צפויה הפגנה מול משרדי הממשלה: "מי שמוביל את המאבק הם צעירים שכולם היו לוחמים בצה"ל, ואנחנו נדרוש את יישום החלטת הממשלה משנת 2015. אני קורא כאן לציבור להצטרף אלינו ולדרוש את הזכות הבסיסית של שיבה לציון לאחים ולאחיות שלנו שממתינים באתיופיה".
