חוגגים מלידה בהודו
(המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית)
בקרב יהדות הודו בארץ ובעולם, ט"ו בשבט הוא לא סתם חג לאילנות, כי אם היום שבו עורכים את טקס המלידה. ואם אין לכם מושג מה זה, לפיכך התכנסנו כאן.
לפי מסורת "בני ישראל" - שמה של הקהילה במערב הודו, בגדד וקוצ'ין (קוצ'י של היום) - אבות הקהילה הגיעו להודו בשנת 175 לפנה"ס, בדיוק בחג האילנות. ספינתם טבעה מול חופי עמק הקונקאן שבהודו, דרומית למומבאי של היום. שבע נשים ושבעה גברים ניצלו והגיעו לכפר שנקרא היום נאוגאו.
עם הצלתם התגלה בפניהם אליהו הנביא, שהבטיח שצאצאיהם עתידים לשוב לישראל. עד היום ניתן למצוא על אותו החוף טביעות רגל על אבן שחורה המיוחסות לפרסות הסוסים של כרכרת אליהו הנביא. אך כתבי הקודש שלהם ירדו למצולות ים, והקשר בינם לבין יהדות התפוצות ניתק. לכן, לאחר שהשתקעו בהודו (שדגלה בצמחונות וראתה בפרות ישות קדושה), אימצו את מנהג המקום והעלו מנחה חלופית, המורכבת מתערובת צבעונית של הפירות המובחרים ביותר שנבחרו על ידי נשות הקהילה – הלא היא תערובת המלידה.
כך תחגגו: הכינו דף ועט, זה ארוך
המשתתפים יוצאים לטבע, שם נערך הטקס, מתפללים לאלוהים על ברכה ושפע, אוכלים מנה מבושלת - ומדליקים קטורת, זכר לקורבנות בבית המקדש. במקור נהגו להדליק "אוד בטי" - שרף לבונה ריחני - כפי שהיה נהוג בבית המקדש. המאכל מסמל את קורבן המנחה.
וכך זה מתנהל: את ההכנות לטקס המלידה מתחילים בטיהור הבית ובהיטהרות המשפחה. במרכז הטקס מתקיימת הסעודה החגיגית שבה נוהגים לאכול סולת בלולה בשמן או בקרם קוקוס ממותק, מועשרת בשקדים, אגוזים וצימוקים, ומעליה הל טחון, מי ורדים, פירות, הדסים ופרחים. עם השנים התחילו להכין את המלידה מ'פוהה' – אורז גרוס מהיר הכנה, ובארץ אף מכינים אותה מפצפוצי אורז.
המלידה נערמת בתוך מגש מתכת שטוח ועגול (טס או 'טאלה' במראטהי יהודית) כהר, זכר להר סיני. על המלידה מניחים חמישה פירות מחמישה סוגים מובחרים (למשל תמרים, תפוח, ענבים, מנגו, אפרסמון) ובהם פרי אחד מפירות האדמה (למשל בננה), ופרי שטועמים לראשונה. כך משולבים בטקס ברכת "בורא פרי העץ", ברכת "בורא פרי האדמה" וברכת "שהחיינו" (שמברכים על פירות חדשים).
מעל כל אלו מניחים גבעולי הדס או פרחי ורדים ריחניים, ועליהם מברכים "בורא מיני בשמים". כשהמלידה מוכנה אם המשפחה מערבבת אותה בהנפה, ובפנייה ישירה לאליהו הנביא אומרת מילות תקווה וברכה להצלחה.
הפרחים - לאליהו הנביא
את הטאלה עם המלידה מכסים בבד לבן, אורזים כיבוד צמחוני נוסף ויוצאים אל הטבע. בהודו יצאו המשפחות המורחבות אל שדותיהם או אל מקום התגלותו של אליהו לאבותיהם. וכשעלתה הקהילה ארצה החלו נוהגים לקיים את הטקס במערת אליהו הנביא בחיפה. בשנים האחרונות שוב יוצאים אל הטבע.
המשפחה יושבת סביב שולחן המכוסה במפה לבנה, ומי שלכבודו מתקיימת המלידה מניח את הטאלה המכוסה על השולחן, מול ראש המשפחה. לצד הטאלה מונחים כוס מיץ או יין לברכה, וסידור. במזמור הראשון והעיקרי של הטקס מודים לאלוהים (ולאליהו הנביא) שהציל את היהודים מטביעה ("בסימן טוב ובמזל טוב, אליהו הנביא זכור לטוב").
אב המשפחה שר שני משפטים, וכל המשפחה חוזרת על המשפט המרכזי שלוש פעמים: "אליהו הנביא", ואחריו "במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דויד". בחלקה השני של ברכת המלידה שר אב המשפחה ברכות המתחילות ב"וייתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". בסיום הטקס פורסים את הפירות המבורכים, מניחים אותם לצד חופן מהמלידה - ומחלקים לכל אחד מהמשתתפים, אוכלים ומשחקים יחדיו בטבע. את עשבי הבשמים טומנים בכיס לברכה לכל ימות השבוע.
"יש אצל ההודים אושר מיוחד"
טקסי המלידה נערכים בבתים בכל זמן שהמשפחה מבקשת ברכה ושפע. אבל בט"ו בשבט מכונה טקס המלידה – "מנחת שלום". "מלידה" היא גם תפילת הודיה לנישואין, אירוסין, בר מצווה; לפני גיוס, לימודים או אפילו נסיעה לחו"ל. "יש איזו חגיגה אצל ההודים, איזה אושר מיוחד. אמא שלי, למשל, קוראת בתהילים כדי שנבחרת ישראל בכדורגל תנצח במשחקים", סיפר ל-ynet אמיר פר-יגל, ישראלי וחוגג וותיק.
5 צפייה בגלריה
חלק מרכזי מהחג הוא אכילת מגש המלידה העשוי מאורז, צימוקים ופירות שונים
(יח"צ המחלקה לתפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית)
הטקס עצמו נמשך כחצי שעה, אבל לדבריו, "זה לא רק הטקס. זו החוויה של ליהנות ביחד, ולפעמים היא יכולה להימשך אל תוך הלילה. אני זוכר כילד בעיקר כיף מהטקס הזה, שגרם למשפחות להתאחד ולחגוג משהו משמח. המבוגרים אכלו, צחקו ושתו בין התפילות. הילדים שיחקו יחד ועברו בין החדרים. זאת ממש מסיבה עירונית קהילתית".
את המאבק להכרה בחג וצירופו ללוח הזמנים העברי, יזמו בשנת 2018 חברי ההתארגנות של קהילת "בני ישראל", שמרית לוי וגולן צ'ריקר שריקר, בשיתוף "פרויקט הלו"ז העברי – קובעים מועדים לדורות" של חלי טביבי ברקת. "במרכז טקס המלידה עומדת המשפחה המתכנסת כדי לברך ולהתברך", היא מסבירה. "המלידה מחזקת את התשתית המשפחתית שנותנת כוח וביטחון, ומאגדת אותה תחת המסורת הקהילתית".
הטקס מעלה על נס גם את הכרת הטוב: חיינו זקוקים לברכה, ולעיתים יש צורך לעצור, להשתהות ולבקש את הטוב בעבור אהובינו. זו הזמנה של שפע אל חיינו, לא כמובן מאליו אלא בהודיה ובתקווה. השהייה בטבע פותחת את הלב. הברכה על פירות הטבע ועל ריחותיו מבטאים שמחה ותודה, ומזכירים לנו את אחריותנו לשמור על הטבע ועל מתנותיו.
פורסם לראשונה: 13:34, 16.12.20
