מנחם מוסקוביץ ניצל מאסון מירון: "כבר סימנו אותי כמת"
שבוע בדיוק חלף מאז אותן דקות גורליות שייצרבו בנפשו, שבהן שכב קבור תחת אנשים, ולצדו יוסף דוד אלחדד. "כבר סימנו אותי כמת", שחזר השבוע מנחם מוסקוביץ (35), תושב צפת שהיה עם בנו הקטן בהילולת ל"ג בעומר במירון. "אמרתי קריאת שמע יחד עם יוסף דוד אלחדד, ושם נפסקו חייו".
מוסקוביץ ובנו יצאו להילולת מירון בשעת ערב של יום חמישי הגורלי ההוא, רק לפני שבוע. התכנון היה להגיע להדלקה הראשונה, זו של חסידות בויאן, אך העומס בדרך עשה את שלו, והם הגיעו באיחור. "סיימתי את ההדלקה בבויאן, ועמדתי בצד להגיד פרקי תהילים עד שתתחיל ההדלקה בחסידות תולדות אהרן", שחזר השבוע, כשהוא מחובר לצינור חמצן בבית החולים הדסה עין כרם – ולאחר ששוחרר, גם בניחום אבלים אצל משפחת אלחדד השכולה.
"בתחילת ההדלקה בתולדות אהרן היה מקום מרווח מקום שאיפשר לראות. שמחתי. אבל לאט-לאט המקום נהיה עמוס מאוד. אמרתי, לפחות נחכה שהרבי יתחיל את ההדלקה. אבל כבר לא יכולנו להישאר שם".
"הבן שלי צעק: אבא, אל תלך"
מוסקוביץ קיבל החלטה גורלית: לברוח מנדוחס הגובר ברחבת תולדות אהרן. "היה עומס מטורף. אמרתי לבן שלי, בוא נצא - אבל היו שם דחיפות נוראיות בשביל הצר. עודדתי אותו שעוד חמש דקות נגיע לשטח הפתוח, אבל לאבא שבשמיים היו תוכניות אחרות בשבילי ובשביל עוד עשרות אנשים".
בסמטת המוות הצרה, קצת לפני אחת בלילה, נסחפו השניים בזרם האנושי ההרסני. "כשאנחנו נדחפים לרדת ברמפה אנחנו שומעים צעקה 'אנשים נופלים. זהירות'. לא הבנתי מה זה אומר, אבל לא הייתה לי אופציה", הוא מספר. "לא יכולתי לפנות לא שמאלה ולא ימינה.
"אחזתי ביד של בני בתוך המלכודות הזאת. ואז אני נופל על אנשים, ובאותו הרגע אני עוזב את היד של הבן שלי. ואני מנסה לקום ורואה שעל פי דרך הטבע אין דרך. הבן שלי צועק לי: 'אבא, אל תלך!' הוא ראה כבר לאן זה הולך. הסתובבתי. ראיתי איש מבוגר עומד לידו ואמרתי לו: 'תציל את הילד הזה'. לא סיימתי את המשפט, וקבוצת אנשים עליי. ואני לא מסוגל לזוז לא ימינה לא שמאלה. מעליי ומתחתיי היו אנשים. לא יכולתי לנשום".
"אמרתי לרשב"י, תדאג ליתומים שלי"
כשהוא שכוב על הקרקע, לא מסוגל לנשום, הוא מגלה לידו בחור נוסף – יוסף דוד אלחדד, בן 18 מירושלים. "לא היכרתי אותו, ורק בדיעבד התברר לי שזה יוסף דוד אלחדד. ידענו שאנחנו מסיימים את החיים שלנו. הוא אמר לי, בוא נגיד 'מזמור לתודה'. אמרנו 'מזמור לתודה' בלב פתוח והתרגשות. כשסיימנו, הוא אמר: 'אבל'ה יקר תודה, אבל מישהו דורך עליי ואין לי איך לנשום. אבא תודה'.
"עברו עוד דקות ספורות ואנחנו מחליטים שצריך להגיד 'קריאת שמע' כי אנחנו הולכים להיפרד מהעולם. קראנו ביחד, ובסוף המשפט נשמע חרחור, והוא סיים את חייו. בחור מתוק מדבש. חדור באמונה. משהו לא מהעולם הזה".
באותם רגעים, מעיד מוסקוביץ, שכב והמתין אף הוא למותו. "לא יכולתי לנשום וספרתי את הרגעים שאמסור את נשמתי לבורא עולם אצל רבי שמעון בר יוחאי. אמרתי לו, 'הדבר הזה קרה במשמרת שלך. אתה אמור לקחת אחריות על האלמנה והיתומים שלי. קח אחריות'. התפללתי, חיכיתי וחשבתי שוודאי הכול לטובה. לאחר דקות די ארוכות כבר הייתי מעורפל. לא ראיתי כלום. ואז התחילו לפנות אנשים מעליי, ואני שומע את כוחות הביטחון אומרים 'זהירות, לא לדרוך על גופות'. ואני חושב לעצמי, איפה הילד שלי? איפה הילד שלי?"
ואז, ברגע האחרון, הגיעו כוחות החירום אל מוסקוביץ. הוא מספר כי בבדיקה הראשונית שעשו לו כבר סומן כמת, אבל אז הצליח לזוז מעט, מה שסימן כי הוא בין החיים. "הצלחתי להזיז את היד, ואז הם ראו שאני חי. לאחר כמה דקות פינו אותי על אלונקה לעבר אמבולנס מסוים, לכיוון בית החולים 'זיו'".
מוסקוביץ הוטס משם לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם אושפז למשך מספר ימים ושוחרר. הוא לא בא בטענות לאף אחד בעקבות האסון ואומר: "זה למעלה מהשגתינו בכלל. אין לנו שום מושג מה קורה. יש לי את ההזדמנות להגיד לאבאל'ה שבשמיים, הטוב האינסופי, תודה על חיים חדשים שנתת לי במתנה, תודה על סבל בכל הגוף, תודה שאני בין החיים. שום דבר לא מובן, שום דבר לא ברור. יש אנשים שאיבדו שני ילדים ואני נשארתי בחיים".
