כך זה נראה בג'רבה
(צילום: עלית סבן)
ב-א' בטבת חוגגים יהודי תוניסיה, ג'רבה וחלק מקהילות אלג'יריה את "חג הבנות" – וכמה שבועות אחר כך בא האיזון: "חג הבנים" המוכר יותר כ"סעודת יתרו". זה קורה הערב, יום חמישי של ערב שבת פרשת יתרו, ואף שכמעט ואבד בדרכו לישראל – באה עדנה למה שהיה מנהג יהודי נפוץ לקיים סעודת הודיה על דבר טוב, שברצוננו להכיר עליו טובה.
"בכל שנה היו מזמינים אותי לחגוג את סעודת יתרו, אבל הרגשתי שזה לא קשור אליי. שזה משהו מהגולה, מפעם, ולכן נמנעתי", מספרת ל-ynet המוזיקאית קורין אלאל (67). "את סעודת יתרו חוגגים לדעתי רק מעט מיהודי תוניסיה בישראל. כאילו השארנו את זה מאחור".
היא עצמה עלתה לארץ מתוניסיה עם משפחתה כשהייתה בת 8. את חג הבנים היא זוכרת במעומם מילדותה. בישראל אמנם לא קיימה את המנהג הקהילתי – אך מגפת הקורונה שפקדה את העולם כולו, גרמה לה לחשוב כי לא יזיק להפיץ את הנס של חג הבנים.
5 צפייה בגלריה
משפחת אלוש מימון מקיימת את סעודת יתרו ב-1952 בתוניסיה
(הלו"ז העברי. באדיבות אתי יקותיאלי מימון)
"גדלתי בתוניסיה מבלי לדעת שאני יהודייה", אלאל מספרת. "את החגים חגגנו כרגיל, חוץ מפסח. אני זוכרת את השולחן הקטן של סעודת יתרו והמאכלים המיניאטוריים - אבל התחנכתי במנזר נוצרי בכלל. סבא, שהיה איש דתי, אמר כל בוקר 'כשאת באה לכיתה את צריכה לשאת את הצלב, להתפלל ולהצטלב – ובכל פעם שאת מצטלבת, תקללי בלב וכך זה יתבטל'. הוא פחד כנראה מרדיפות, ולכן הזהות שלי הוסתרה. רק כשעליתי לארץ 'גיליתי' על זה".
המגפה שפגעה בבנים
למרות שאינו נזכר בהלכה, ישנן תיאוריות שונות באשר למקורו של החג: החוקר קלוד סיטבון מקהילת יהודי תוניסיה אומר כי בפרשת יתרו קוראים על מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, ולכבוד כך מציינים זאת ילדי תלמוד התורה ("kutab") בסעודה. כל בני הקהילה - נשים גברים וטף - מתאספים בהתרגשות ובשמחה גדולה כדי לשמוע את הקריאה בתורה של הילדים בפעם הראשונה בפני הציבור. בהתכנסות מושרים פיוטים מיוחדים שנכתבו לכבוד מעמד קריאת עשרת הדברות ומעמד הר סיני.
סיבה נוספת לחג היא שבמשתה החגיגי מנציחים את הסעודה שערכו משה, אהרון ושבעים הזקנים ליתרו, כאות תודה על עמידתו לצידם. סעודה זו אף מוזכרת במקרא בפסוק, "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים. וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים (שמות י"ח, י"ב).
סברה אחרת שקשורה כי מגפה שפרצה בתוניסיה במאה ה-19 ושפגעה בבנים הזכרים, נפסקה ביום חמישי של פרשת יתרו ולכן רצו לפרסם את הנס היהודי. "'חג הבנים' נקרא על שום מגפה שפגעה בבנים הזכרים בתוניסיה במשך ארבעה חודשים קשים", מספרת אלאל. "המגפה פסקה בפרשה שבה קוראים על יתרו. זה מאוד עניין אותי אז התחלתי לחקור על זה.
"חותן משה, יתרו המדייני היה כל כך משמעותי בהיסטוריה היהודית בכל שלב – הוא היה העד הראשון לנס אלוקי, והוא אפילו נכח בעשרת הדיברות. תהיתי מי זה היתרו הזה, ולמה הוא כל כך חשוב שבגללו נפסקה לכאורה המגפה - וגיליתי איש משמעותי מאוד לקהילה היהודית: יתרו עזר למשה למנות שופטים ויועצים. אחר כך שב אל ארצו ואל משפחתו לגייר אותם, והצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים".
גם במקורות הדרוזיים מוקירים את דמותו של יתרו – אלא ששם הוא מתואר כ"נביא שועייב". "יום הנביא יתרו" מתקיים בסוף אפריל ונמשך ארבעה ימים. במקורות המוסלמיים מצויין יתרו כמי שמוכיח את העם המדייני שעזב את אלוהיו. "אני משערת שיש דמיון גדול גם בין סיפור המגפה בתוניס לבין מכת בכורות במצרים", מוסיפה אלאל.
חגיגת לימוד טעימה
בקהילות רבות נהגו להתחיל את החגיגות כבר בבוקר של יום חמישי שלפני שבת יתרו. הילדים הובאו לבית הכנסת בבגדי חג, והעלו אותם לקריאה בתורה תוך כדי זריקת סוכריות והתזת בשמים. ביום זה נהגו שלא לומר "תחנון", עדות לשורשיו הקדומים של יום זה כיום חגיגי הקשור בשמחת מתן תורה.
חלי טביבי ברקת צילום: יוסי גמזו לטובהחלי טביבי ברקת, יוזמת "הלו"ז העברי – קובעים מועדים לדורות", מציינת כי סעודת יתרו מוקדשת לילדים. על כן נהוג לאכול יונים מפוטמות – מאכל שנהוג לתת לילד חולה כדי שיתחזק – זכר לילדים שנרפאו מהמגפה שפקדה את ילדי תוניסיה, ופסקה בשבוע של פרשת יתרו.
לרגל הסעודה השתמשו בכלים מיוחדים, קטנים במיוחד, המתאימים לילדים צעירים. הסעודה עשירה במגדנות ובדברי מתיקה, כדי להדגיש את השמחה הגדולה שהיא מסמלת - ובמהלך הסעודה מרבים בדברי תורה ובפיוטים שעניינם קבלת תורה, בתשבחות ובהודיה לבורא עולם. יש הנוהגים לקרוא במהלך הסעודה קטעים מספר שמות הנוגעים למתן התורה.
טביבי ברקת מציינת כי בתוניסיה ובארץ לוותה הסעודה "בשירה, בפיוטים ובעוגה מפעימה העשויה מפחזניות, שעליהן זולפים קרמל. בשל צורתה היא מכונה 'עוגת הר סיני', 'קרוקומבוש' או 'קרוק אן בוש'". עוד היא מוסיפה, כי הילדים מקבלים ממתקים מיוחדים - סוכריות קטנות בצורת חיות, שהן גלגול ליונים ממולאות שנהגו לאכול בתוניסיה, ומסמלים את זכר הנס.
להבין מה זה להיות יהודי
אלאל מתקרבת למסורת היהודית בשנים האחרונות. "בכל פעם אני לומדת עוד קצת על המסורת והיהדות", היא מספרת. "לפני כחודש חגגתי לבן שלי בר מצווה - וזו הייתה חגיגה שונה בתכלית מהחגיגה של הבן הגדול שלי. לא היה את כל החברים והשמחה. מאוד כיוונתי לכך שבר המצווה תהיה בשבוע של פרשת יתרו, אבל הקורונה שינתה את התוכניות".
במקום זאת, לדבריה, ערכו את החגיגה בבית הכנסת ובצנעה, "אבל מה שהיה הכי חשוב לי במאורע הזה הוא שבני יבין מה זה להיות יהודי. מה שמעניין הוא שדווקא בגולה הבינו את המשמעות של זה. אז דרך הטקס של בר המצווה, הוא קיבל כלים בסיסיים. כך התורה עברה במשך אלפי שנים".
אלאל מוסיפה כי דווקא השנה החליטה להשתתף בסעודת יתרו. "אלוהים אוהב שמאמינים בו, ומה יש לי להפסיד? הרי פעם הייתה מגפה שנעצרה בזכות נס אלוהי, ובזכות האחדות הזו ניצלנו. השבוע יש לנו חלון זמן, אז אולי הגיע הזמן שהקהילה התוניסאית תפיץ את הנס האלוהי הזה ובכך תפיץ אור לעם היהודי ולעולם כולו. לא סתם מדליקים נרות שבת ברחבי הארץ במועדים שונים. ככה מפיצים את האור. אולי בזכות התפילות המשותפות, המגפה תיעצר וכולנו נוכל לשבת בשנה הבאה ולערוך סעודות יחד".
טעם החיים
ראש המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, חוקר השיר והפיוט, פרופ' אפרים חזן, מתאר כי בג'רבה נהגו לערוך את סעודת יתרו בבית הכנסת ששימש גם מקום לימוד, בהשתתפות הרב המלמד ותלמידיו. לדבריו, כל תלמיד הביא את חלקו לסעודה המשותפת, כולל ביצה שעליה רשם את שמו כדי להימנע מחשש גזל, שמא תגיע לידיו ביצה גדולה יותר שהביא חברו.
הסעודה הייתה חגיגת לימוד גדולה לילדים הלומדים את טעמי המקרא. הילדים היו מטרת הסעודה, והיא נערכה לכבודם. יש כאן אמירה ברורה: המבוגרים מעריכים את המאמץ הרב שהילדים משקיעים בלימוד, ומעודדים אותם להמשיך בלימוד התורה ובטעמיה כי זהו טעם החיים.
פורסם לראשונה: 11:06, 04.02.21
