כבכל חג, מלבד איסור המלאכה, יש בחג שביעי של פסח גם חובת קידוש. סעודות יום טוב ותפילות של חג, בתוספת אמירת הלל, קריאת התורה והפטרה.
ביום השביעי ליציאת מצרים עברו בני ישראל את ים סוף. לכן, נוהגים בליל שביעי של פסח לקיים "שירת הים" ברוב עם. מתכנסים בבתי הכנסת לדברי תורה ופיוטים, ובעיקר – אומרים בצוותא את שירת הים. ביישובים הסמוכים לחוף הים, נהגו לצאת לאמירת שירת הים על החוף ממש.
עירוב תבשילין, הכנות לחג והדלקת נרות
כשחל שביעי של פסח ביום שישי עורכים "עירוב תבשילין" שנועד לאפשר ולעודד את הכנת השבת ביום שישי, אף על פי שהוא יום טוב. לפני כניסת החג, בערב יום טוב (היום, ה'), מניחים פת ותבשיל – רבים נוהגים מצה וביצה - המסמנים את העובדה שכבר התחילו בהכנות לשבת, לא שכחו את השבת, וגם לא יעסקו יותר מדי ביום טוב בהכנות לשבת. מברכים "על עירוב תבשילין", ואומרים את נוסח העירוב המופיע בסידורים.
גם אם לא מתכוונים לבשל בחג לשבת, יש להניח "עירוב תבשילין" כיוון שהוא מתיר גם הכנות אחרות כמו מקלחת, סידור הבית, חימום האוכל והחלפת הבגדים. עירוב תבשילין אפשר להניח רק בערב יום טוב עד כניסת החג. מי ששכח - יסמוך על העירוב הכללי שמניח רב העיר או רב הקהילה.
את העירוב יש להניח במקום שיישמר ולא יאכל ואף לא יתקלקל עד לסעודה שלישית של שבת (למשל, במקרר). בנוסף לנרות החג, יש להדליק נר שבוער יותר מ-24 שעות, כדי שניתן יהיה להדליק למחרת את נרות השבת ולחמם אוכל.
בישול בחג לקראת שבת
אשכנזים שנמנעים מקטניות במשך הפסח, יכולים לאכול בשבת עצמה (אסרו חג) קטניות. מותר לבשל את הקטניות ביום שישי (יום טוב) וזאת בשני תנאים: יש לברור היטב את הקטניות שאין בהן גרגירי חיטה (דבר שקורה הרבה במארזי אורז, עדשים ופולים). יש להיזהר שלא לטעום מן התבשיל.
מעיקר הדין אין צורך בכלים נפרדים, קטניות אינן חמץ, וכמובן שניתן גם בשנה שלאחר מכן להשתמש בפסח בכלים שבושלו בהם הקטניות.
איך משתמשים באש בין החג לשבת?
את האש מדליקים לפני כניסת החג, היום (ה'). אפשר להדליק נר נשמה גדול. בישול מאכל, נחשב כמלאכה המותרת ביום טוב, כיוון שהוא חלק מעונג יום טוב, שהאוכל יהיה טרי ומוכן (בפרט בימים בהם לא היו אמצעים לקירור ושימור טרי של האוכל המבושל), בתנאי, שהבישול הוא לצורך החג, ולא לימים אחרים. אולם הדלקת האש עצמה – אסורה (אפשר להדליק אש מערב יום טוב, ולשמור עליה). לפי זה, בישול על כיריים חשמליות הנדלקות על ידי שעון שבת (טיימר) – מותר לכתחילה.
העברת אש, כלומר, שימוש בלהבה קיימת, והעברתה לתנור, כיריים – מותרת לכתחילה, ונוהגים להשאיר אש דולקת בנר (הדולק 24 שעות), וממנה להעביר ולבשל. מכאן, שמותר גם להגדיל את עצמת האש והלהבה, כדי להרתיח, ולקדם הבישול.
כיבוי אש מוגדר כמלאכה, ולכן אסור לכבות אש גם ביום טוב (כלומר, בחג) וכן הקטנת הלהבה אסורה, אלא אם כן הדבר נדרש לצורך הבישול, למשל למנוע חריכת האוכל וכדומה. במקרה זה מותר להקטין את הלהבה כנדרש (אגב, שינוי עצמת החום בתנור ובכיריים חשמליות בדרך כלל אסורים, מכיוון שפעולה זו עלולה לגרום לכיבוי או הדלקת גוף חימום, וצריך לברר את הדין, ביחס לכל כלי ותנור חשמליים).
בסיום הבישול, אין לכבות את האש באופן ישיר, אך מותר לעשות זאת באופן עקיף; מכשירים חשמליים על ידי טיימר, וגם בכירי גז, יש כיום שעון שאפשר לכוונו מראש לזמן הדלקה מוגבל, וזו הדרך הרצויה ביותר לאפשר כיבוי ביום טוב. גפרור בוער מניחים על משטח לא דליק בצד, עד שנכבה מעצמו.
הסבר: יסוד ההבדל בין שבת ובין חג (יום טוב) הוא ההיתר לעשות מלאכה לצורך הכנת מאכלים. כך נאמר בתורה ביחס לפסח (והוא הדין לשאר החגים): "...כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (שמות י"ב, ט"ז). מצד אחד – איסור מלאכה (כל מלאכה לא יעשה בהם) ומצד שני – היתר למלאכות הנדרשות להכנת מאכלים. (אשר יאכל... יעשה לכם). חכמים סייגו היתר זה למלאכות שאי אפשר לעשותם מערב חג, ואילו מלאכה שאפשר לעשותה מראש, ולא תפגע בטיב ובאיכות האוכל – אסורה ביום טוב.
קביעה זו, וכן פרטים אחרים ביחס להיתר או איסור מלאכות, הינם חלק מהתורה שבעל-פה, כלומר, סמכותם של חכמים לפרש את כוונת התורה, כפי שנמסרה למשה בסיני, וכן מהצורך לקבוע גדרים וסייגים לאיסורי תורה, למניעת איסורים חמורים יותר.
הכנות לשבת
הרב דובדבני מציין כי מותר (וגם מצווה) להתקלח ביום טוב לכבוד שבת. מותר להשתמש לשם כך במים חמים שהוחמו בהיתר על ידי דוד שמש או דוד חשמלי שמופעל על ידי שעון שבת.
יש להשתמש בסבון נוזלי (והנוהגים על פי פסקי הרב עובדיה יוסף, יכולים להקל גם בסבון רגיל). ביציאה מן המקלחת יש להיזהר שלא לנגב את השערות.
הדלקת נרות שבת תתבצע לפני כניסת השבת, כאשר בעזרת גפרור מעבירים את האש מ"נר הנשמה" שהודלק יום קודם - אל הנרות. בתום הדלקת הנרות, מניחים את הגפרור מבלי לכבות אותו. מברכים את הברכה המסורתית על נר השבת.
את הפת והתבשיל שומרים לשבת ואוכלים אותם בסעודות שבת. בזכות "עירוב התבשילין" אפשר גם להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהריים, בזמן המיועד להדלקת נרות שבת כרגיל.
תפילות השבת
קבלת השבת מקוצרת. לנוסח אשכנז מתחילים ב"מזמור שיר ליום השבת" ואין אומרים "במה מדליקין". נוסח ספרד ועדות המזרח מתחילים ב"מזמור לדוד" ואומרים את הפיוט "לכה דודי" בגרסה המקוצרת.
יש הנוהגים שלא לומר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" כשחוזרים מבית הכנסת - ויש הנוהגים אחתר, וכל אחד כמנהגו.
אכילה מן החמץ שנמכר?
בעיקרון מומלץ להימנע מכך, הן כדי שכלי הפסח לא יבואו במגע עם החמץ, ובפרט בבתים עם ילדים. והן משום שזה תלוי במכירת החמץ שביצעתם. מותר רק אם מכירת החמץ כללה התנייה עם הגוי שהוא מרשה לקחת מן החמץ שנמכר (למרות שהמכירה מסתיימת רק במוצאי שבת). לפיכך, אין אוכלים חמץ עד למוצאי השבת (23/4, בלילה).
מותר לאכול קטניות בשבת אסרו-חג?
מה דינם של אשכנזים, לגבי איסור קטניות בשבת שאחרי הפסח (אסרו חג), השנה? מותר להשתמש? האם מותר לבשל מערב החג (בחג)?
בניגוד לחמץ, הקטניות אינן מוקצה, ומותר לאשכנזי להחזיק קטניות ולתתן לאורח ספרדי, ואפילו לבשלן. לכן, קופסאות שימורי קטניות סגורות (שהיו כשרות לפסח, ונותרו במקום מיוחד) – ניתן לפתוח ולהשתמש. כמו כן, מותר לקנות קטניות וגם לבשל אותן לשבת.
יש רבים המקילים גם לבשל ביום טוב או בחול המועד, תבשילי קטניות המיועדים לשבת. לדעתם, מכיוון שיש ספרדים רבים הגרים במקום – אפשר לכבד אותם אם יבואו לביקור בפסח, ולכן אין בזה מוקצה וכנזכר.
כמובן, שצריך להקפיד על מספר דברים: א. לא לשכוח עירוב תבשילין (דבר הנכון ללא קשר לקטניות, כמוזכר לעיל). ב. להקפיד שלא לאכול ממאכלי הקטניות במהלך החג (האשכנזים, כמובן).
מימונה
בקהילת יוצאי מרוקו חוגגים במוצ"ש השנה את המימונה - במקורה חג עממי במסורת יהדות מרוקו. בארץ בדרך כלל חוגגים בכ"ב בניסן (שביעי של פסח הוא בכ"א ניסן), ואילו בחו"ל הוא חל בכ"ג ניסן, מכיוון שבחו"ל נוהגים יומיים של חג (היום השני ככל החגים בחו"ל – יום טוב שני של גלויות).
הכול על המימונה
השנה ייחגג החג גם בארץ אור ל-כ"ג בניסן, בשל קדושת השבת שדוחה את החגיגה. כמובן שעד למוצאי השבת אי אפשר להכין מופלטות - וגם ההכנות למוצאי השבת אסורות בשבת (לא מכינים מקודש לחול).
ישנם מספר הסברים לחג זה, יש אומרים שהוא מלשון מאמינים, והכוונה, מכיוון שבחודש נסין נגאלו ישראל ממצרים, ובניסן עתידים להיגאל (מסכת ראש השנה דף יא, א), ומאחר ויצא רוב חודש ניסן והגאולה השלמה עדיין לא הגיעה – בחגיגה זו מביעים את האמונה בגאולה.
הסבר נוסף הוא, שבאיסרו חג נפטר רבי מיימון, אביו של הרמב"ם ז"ל, שחי ופעל גם במרוקו. אחד ההסברים לקיומו של החג באופן שאנו מכירים (אירוח ואכילת מאכלי בצק) – נובע מהזהירות היתרה שהייתה מקובלת במהלך ימות הפסח, שבו נזהרו שלא לאכול איש אצל רעהו, בגלל שוני במנהגים הקשורים להימנעות מחמץ וכיוצא בו. לכן, מיד לאחר הפסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה, אלא בגלל חומרה, והנה עתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו.
אחרי החג
חכמים אסרו את החמץ שעבר עליו הפסח, כקנס למי שלא קיים מצות הביעור ועבר על איסור "בל ייראה ובל יימצא". לכן יש לשים לב, כשקונים חמץ לאחר הפסח, שזהו חמץ טרי שנאפה אחרי החג, או שלבעל החנות יש אישור על מכירת חמץ. אם מכר את חמצו במכירת חמץ לפני הפסח – החמץ מותר.
פורסם לראשונה: 00:02, 02.04.21
