שלושה שבועות חלפו מאז אסון מירון, וישראל דיסקינד לא מצליח להירגע. למותו של אחיו הצעיר, שמחה בונים ז"ל, הלב כבר התחיל להתרגל, אבל התיעוד שבו נראה ההרוג ברגעיו האחרונים, ממלמל את פסוקי "שמע ישראל" ונופח את נשמתו - לא נותן לישראל מנוח. כעת, לאחר שבסקרנותו נחשף לסרטון הקשה, הוא יוצא למאבק נגד "תרבות הסנאף" המציצנית כדי למנוע להבא את שיתוף הזוועות ברשתות החברתיות, וקורא לציבור: "אל תפצעו לנו את הנפש".
"הטעות הכי גדולה שעשיתי זה שחשבתי שאני גיבור גדול", התוודה השבוע דיסקינד בציוץ בטוויטר. "מישהו שלח באותו הלילה בקבוצה בווטסאפ סרטון של אחי הקטן בעת יציאת נשמתו, כש'שמע ישראל' על שפתיו, ומאז אני מתעורר שטוף זיעה קרה בכל לילה, אחרי חלום מזוויע בו אני מנסה למשוך אותו החוצה מתוך הערימה".
"הסרטונים גרמו לי לבכות ולצרוח בבכי מר"
ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" סיפר כי נחשף למראות הקשים מתוך צימאון למידע ודאגה לשלום האח. "כמו רבים אחרים, גם אני התוודעתי לשמועות שהחלו לזרום דרך קבוצות הוואטסאפ השונות", שחזר. "בהתחלה הגיעו סרטונים של אנשים עפים בתור נהר אנושי שוצף, ובשעה 2:00 בלילה הגיע סרטון ראשון שבו רואים את שמחה בונים נרמס בתוך הכאוס הגדול ששרר במקום, כשהוא מחוץ בין עשרות אנשים בשניות חייו האחרונות, מתקשה לנשום ומחרחר בקושי את 'קריאת שמע'".
"הסרטונים אמנם גרמו לי לבכות ולצרוח בבכי מר, אבל חשבתי שזה יהיה רק בשעת הצפייה", אמר ישראל. "כשבועיים עברו מאז ואני התבדיתי. המראות הללו רודפים אותי מתוך שינה, וכל פעם שאני עוצם את העיניים, הם אורבים שם בפינה". עוד סיפר כי "בהמשך - ואגב, עד היום - הסרטונים הללו זורמים אלינו בוואטסאפ על ידי 'צדיקים' הרואים לעצמם חובה לשתף את הציבור בתיעודים הזוועתיים שברשותם".
דיסקינד, פעיל בולט ב"פורום משפחות האסון" שהתארגן בימים האחרונים, שוחח עם קרובי נספים אחרים, שתיארו בפניו תחושות קשות דומות – ויחד הם החליטו לצאת בקמפיין הסברה בנושא -"מפסיקים את תרבות הסנאף".
3 דקות של אימה: התיעוד הדרמטי של צלם ynet משה מזרחי מהר מירון
(צילום: משה מזרחי, משי בן עמי)
כעת הוא מתחייב: "נעלה את המודעות לכאב העצום שעובר קרוב המשפחה של אותו הרוג או פצוע שזה הרגע חשבת לשתף את הסרטון שלו". לדבריו, "אם אין ביכולתנו למנוע את האסון של המוות עצמו, לפחות נמנע יחדיו מהמשפחות את האסון של ההיחשפות לזוועות עצמן, היחשפות אשר לה תופעת לוואי חמורה ביותר, טראומה לכל החיים".
