"למרות החוויה הראשונית המבאסת, החתונה שלנו הייתה מרגשת", מספרת לינוי משעלי-ניב, שתכננה להתחתן עם בחיר ליבה, מיתר, ב-15 במרץ 2020. אבל למגפת הקורונה היו תוכניות אחרות, וב-11 במרץ הודיע משרד הבריאות על סגירה של כל האולמות ואיסור על קיום אירועים בהשתתפות של יותר ממאה איש. לינוי, עורכת מדור התרבות באתר הדתי "סרוגים", חיפשה אתרים חלופיים והחלה לנפות אנשים מרשימת המוזמנים המקורית, שכללה 400 איש. אבל פחות מ-24 שעות לפני תאריך היעד, הודיע משרד הבריאות על הגבלה חדשה - 10 איש בחתונה בלבד.
"זה היה ניסיון לא פשוט", היא מספרת. "זו הייתה באסה נוראית, אבל ידענו שלא משנה מה - לא דוחים. ניב ואני מאמינים שחופה צריך לעשות בזמן, וכך חשבו גם בני המשפחה. מי שהצילה את המצב היא דודה שלי, שחברה טובה שלה היא אתי הלוי מאשדוד - אישה מדהימה שעורכת חתונות בחצר שלה, בהתנדבות מלאה, כל השנה עוד לפני הקורונה. האירוע עצמו היה ממש מרגש, והמסקנה שלי היא שאפשר לעשות חתונות צנועות. כל ה'טררם' ממש מיותר. להתחיל חיים במינוס כדי שהאורחים יגידו 'וואו', זה לא הכי חכם".
עם ההקלות ההולכות ומשתחררות, גם השבוע, כאשר "התו הירוק" בוטל – חוזרות גם החתונות בפורמט שהכרנו. התקוות שקיננו בלב רבים לחזור לאירועים הצנועים של לפני חמישה עשורים, נמוגו עם פתיחת גני האירועים ללא מגבלת מוזמנים. אבל משעלי-ניב עוד מקווה "שבעקבות הקורונה אנשים יבינו את המשמעות האמיתית של חתונה וחופה וישקלו חתונה צנועה", כדבריה. "אמנם לא עם עשרה אנשים, כמו אצלנו, אבל ברור שלא חייבים להזמין חברים שלא דיברתם איתם 10 שנים כדי לכסות את האירוע".
"אלפי ביטולים"
הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם, אומר באופן חד-משמעי: "עושה רושם שכלום לא נלמד מהקורונה, ואנחנו חוזרים למה שהיה". עם זאת, הוא מספר כי בשנה האחרונה חלה ירידה חדה במספר הזוגות שהתחתנו. "אלפי זוגות היו צריכים לגנוז את חלומותיהם הגדולים על אירוע גדול שעליו הם חלמו במשך שנים רבות. זה לא היה מובן מאליו לאף אחד. היו מקרים של בכיות נוראיות, סכסוכים ולפעמים גם ביטולים כי פתאום בני זוג גילו את עצמם במצבים לא פשוטים.
"צריך להבחין בין זוגות חילונים, שעבורם זו דחיית מסיבה - לזוגות דתיים שעבורם זה 'האירוע', כי הם לא חיים יחד לפני כן, ולכן מבחינתם דחיית החתונה היא דבר שכמעט לא בא בחשבון. היינו צריכים להסביר לזוגות שהעיקר זה החיים יחד. לא אגיד שתמיד זה היה קל, אבל מרבית הזוגות שעשו חתונות קטנות לא מצטערים. לאחרים הצענו להתחתן באופן צנוע, ולקיים בהמשך 'טקס חידוש ברית' כאשר האולמות ייפתחו. חלק קיבלו את ההצעה, אבל אין רבים כאלה".
הרב סתיו מספר על זוגות "שדחו את החתונה שלוש וגם ארבע פעמים, וזה לא היה פשוט לאף אחד מהצדדים. מבין אלה שהתחתנו בנוכחות עשרה ועשרים איש, היו חלק ששמחו בכך, אבל אחרים ראו בזה טרגדיה גדולה".
"היו שהתנדבו לא להגיע"
לא רק לזוגות המתחתנים היה קשה בשנה האחרונה, אלא גם להוריהם. איתמר ואביטל רוזנברג מקריית שמואל שבצפון, תכננו לקיים את חתונת בתם, אופיר, עם בחיר ליבה - יפתח רוטשילד, ב-1 ביוני 2020. "אנחנו מהמשפחות הסופר-מתוכננות", מספר איתמר. "לו"ז מוקפד, 600 אורחים ואירוסים כמעט שנה לפני החתונה.
"בפברואר 2020 ביטלנו טיול לדרום אפריקה כי התחילו בידודים לחוזרים. בהמשך הבהיר בעל האולם שגם למאה אנשים, כפי שהיה מותר באותה עת, הוא לא פותח, מחוסר יעילות כלכלית. חיפשנו אלטרנטיבה במושב שבו מתגורר החתן. בדקנו אופציות גם בשכונה, בחצרות בתים וברחבת בית הכנסת. אחר כך סגרנו על אולם במרכז, ב-16 ביולי, אבל ליתר ביטחון לא הוצאנו עדיין הזמנות.
"ביוני שוחחנו עם בעל האולם, והוסבר לנו שעל פי כללי משרד הבריאות, הם יוכלו לארח עד 400 אנשים. בדיון דחוף של האמהות הוחלט שמיד כשנפתחת האפשרות ליותר ממאה אנשים, אנחנו הולכים על זה ולא מחכים – יהיה מה שיהיה. בהמשך, זוג שהיה רשום לאותו אולם ל-16.6.20 התכוון לדחות - ואנחנו התלבשנו על התאריך שהשתחרר. שינינו שוב את כל הספקים, והוצאנו הזמנות ל-400 אורחים. עברו עוד שבועיים, והסתבר שכמות המשתתפים הוגבלה ל-250.
לינוי משעלי-ניב: "הייתה באסה נוראית, אבל ידענו שלא משנה מה - לא דוחים. ניב ואני מאמינים שחופה צריך לעשות בזמן, וכך חשבו גם בני המשפחה. האירוע עצמו היה ממש מרגש, והמסקנה שלי היא שאפשר לעשות חתונות צנועות"
"מצאנו עצמנו מתקשרים לאנשים שכבר הוזמנו ואישרו, מתנצלים ומסבירים שאנו נאלצים לצמצם שוב. לזכות כל האורחים והחברים ייאמר שכולם קיבלו זאת בהבנה. היו כאלה שאפילו התנדבו בעצמם לא להגיע כדי לאפשר לאחרים, קרובים יותר, להיות נוכחים.
"יומיים לפני החתונה גילה מפקד הבסיס של הכלה שאישרו ל-20 חיילים להגיע לאירוע. הוא התקשר לכלה בעצמו, התנצל ואמר שלא יוכל לקחת שום סיכון של בידוד כל כך מסיבי בקפסולה שלה, ואיפשר רק לחמישה להשתתף. שוב דרמה, והתארגנות חדשה.
"בסוף הגיע היום הגדול. זה היה האירוע הראשון של האולם אחרי תקופה ממושכת, וההתרגשות הייתה עצומה. כל 250 האורחים הגיעו ושמחו מכל הלב עם שחרור עצום. אנשים לקחו כמזכרת את המסכות שאנחנו הכנו. גם המבוגרים וגם הצעירים הצוהלים רקדו עד לפנות בוקר, מילאו את הרחבה ולא ממש הורגש שהייתה רק מחצית מכמות החוגגים.
"היינו באופוריה אמיתית, אבל בשבועיים שלאחר החתונה כל טלפון של אורח בחתונה הקפיץ אותנו מהחשש שמא נתבשר על חולה מאומת שיכניס את כולם לבידוד. פחות מחודש לאחר מכן שוב נסגרו כל האירועים, ונשאנו תפילת הודיה על כך שאמנם הכול הוזז שוב ושוב, אבל עברנו את החתונה בשלום. למדנו שיעור חשוב בפרופורציה, בתכנון ובגמישות, ובעיקר שאפשר ורצוי להסתפק בקרובים ביותר, ששמחים מכל הלב".
"קסם החצרות"
נעם יעקבסון הוא לא רק מוזיקאי, שחקן וקומיקאי - הוא גם סולן ומנהל להקת החתונות "עניין אחר", שאותה הקים עם חברים מבית הספר רימון בשנת 2000. החל מהסגר הראשון הוא קיבל בהבנה, אבל גם בצער, שלל הודעות ביטול. "מאז לא יצא לנו להופיע בהרכב מלא", הוא מספר. "גם כשהחלו ההזמנות הן הגיעו בטפטופים. מבחינת מחירים הורידו אותנו לברכיים, אבל עשינו מה שצריך כדי להתקיים".
כשיעקבסון הבין שהמגפה לא עומדת להיעלם במהרה, הוא המציא את "דיג'מורת", מיני-להקה הכוללת אותו כסולן ונגן גיטרה, נגן כלי נשיפה וגם די-ג'יי שהמחשב שלו כולל הקלטות של הנגנים שלא נמצאים על הבמה, כשהם מבצעים את השירים הפופולריים. בזמן החתונה הוא שילב את ההקלטות בביצוע החי.
"המטרה הייתה כפולה", הוא מסביר, "גם לחסוך בעלויות, כי מגיע רק צוות קטן במקום הלהקה המקורית שלנו שכוללת אותי, עוד ארבעה נגנים ולפעמים גם יותר, וצוות הגברה. בנוסף, כאשר בני הזוג התלבטו בין קרובי משפחה לחברים נוכח הגבלת המוזמנים, אפשרנו להם להזמין עוד כמה אורחים כשצמצמנו את הצוות שלנו".
הרב דוד סתיו: "היינו צריכים להסביר לזוגות שהעיקר זה החיים ביחד. לא אגיד שתמיד זה היה קל, אבל מרבית הזוגות שעשו חתונות קטנות לא מצטערים. לאחרים הצענו להתחתן באופן צנוע, ולקיים בהמשך 'טקס חידוש ברית'"
השנה האחרונה הביאה איתה שלל חתונות מוזרות. "היה לנו מקרה שבו יומיים לפני החתונה הכלה חלתה בקורונה והאירוע נדחה בשבוע, עד שהיא קיבלה אישור רפואי. במקרה אחר אחות של הכלה נכנסה לבידוד, אז את החופה עשינו בחניה של הבית, כדי שהאחות תראה את האירוע מהחלון. משם נסענו לחצר של הבית שבו נערכה הסעודה. היה קסם מיוחד בחתונות שנערכות בחצרות, באווירה יותר משפחתית. שינוי נוסף היה מעבר של החתונות לשעות הצהריים, במיוחד במהלך החורף, כי האירועים נערכו בחוץ ובלילה היה קר מדי".
"התחילו להתחבר לאירוע הצנוע"
"כל כלה רוצה שבחתונה שלה יהיו כמה שיותר מוזמנים", אומר מפיק החתונות, אבישי נבו, "אבל מה לעשות שהגיעה הקורונה והחזירה את מה שהיה מקובל בדורות הקודמים - חתונות צנועות ומצומצמות. הרבה חלומות על גני אירועים מפוארים הפכו בן-רגע ללא מעשיים, ופתאום חתונות החצרות הפכו לטרנד, והכלות התחילו לגלות שאלו חתונות של ממש. זה כמובן הצריך המון אילתורים, אבל התברר שחתונות קטנות שמחות לא פחות מאלו שבהן מאות המוזמנים.
"פתאום הכלות שמו לב שבשביל לשמוח בחתונה לא חייבים להזמין את כל מי שמכירים, וכך נחסך כסף יקר שהלך לזוג במקום לבזבז אותו על חברים לעבודה של ההורים שמגיעים כי לא נעים להם. הכלות התחילו להרגיש חיבור אמיתי לאירוע הקטן. אמנם זה היה בטבע או בשטח, אך החברות דאגו שהכלה לא תהיה במתח ודאגו לשמח אותה בכל הכוח".
למרות שנדמה שהקורונה הסתיימה, מי שמתכננים כעת חתונות חוששים, ובצדק, מפני שינויים בהמשך ואפקט הקורונה שהמשיך לאפקט הטילים הקצר, במבצע "שומר החומות", עדיין כאן. "אל תתפשרו", טוען בן זגדון, הסולן של להקת "טוקסידוס". "במסגרת ההגבלות וההנחיות אפשר להפיק אירוע שהשמחה בו תהיה גדולה לא פחות מאירוע רגיל. משום מה, התקבל הרושם שאירוע בתקופת הקורונה יסתיים מוקדם מאירוע רגיל. זה התברר כלא נכון והחבר'ה רקדו עד שעצרו אותם".
"לשוב לדרך האמצע"
הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, מסכם את התקופה: "וירוס זעיר תקף אותנו וגרם לנו נזקים עצומים – ובין שאר, תוצאות החוויה הזו נמצאות במפגש עם הצניעות והענווה. עם כל חשיבותנו כבני אדם, טוב לנו לזכור כי אנחנו רק חלק מהעולם, ושצריך להתנהל בו בתודעה כפולה: היותנו צלם אלוהים, והיותנו אחד מן הברואים.
"הרבה מאוד דברים התחוללו בתקופה הזו – לא רק בעולם הרגשי והחווייתי, כי אם גם בעולם הממשי: חיינו יותר בצניעות, פחות קניות, פחות הוצאות מיותרות, התכנסנו פנימה אל הבית. אחת התופעות המבורכות מאוד של הקורונה הייתה ניפוץ תפאורת החתונות הענקיות והמופרזות. התברר שאפשר להתחתן גם בלי להזמין את כל העולם ואשתו, בלי בר אקטיבי ופילהרמונית מוקטנת, ועם חופה המועמדת בחצר וריקודים על הדשא של השכנים.
"עיקר העיקרים – השמחה לא הייתה פחותה, וברכת הדרך שבה אנו משלחים את הזוגות הצעירים לא הייתה מרוככת יותר. קילוף החתונה מכל מה שמיותר בה הותיר אותה 'נטו', על המשמעויות העמוקות והטובות שבה, ובלי חור בכיס. זו הזדמנות לשוב אל דרך האמצע. עם סעודה – אבל לא מופרזת; עם תזמורת – אבל צנועה וקטנה; באולם – אך לאו דווקא בגני ארמונות. ובעיקר, עם כל מה שיאפשר להמשיך ולהתחבר אל הטעם המתוק והטוב של המהות, ביום המיוחד של הברית הנכרתת בין בני הזוג. הלוואי וגם את זה ניקח עמנו משנת הקורונה".