דיוויד אברהם וואלק: השופט השבטי היהודי היחידי
(באדיבות קרן משפחת רודרמן)
איך זה להיות היהודי היחיד בעיר? איך אפשר לנהל חיים אורתודוכסיים כשאתה נמצא מאות קילומטרים מהקהילה היהודית הקרובה ביותר אליך? עכשיו קחו את האתגר הזה ותמקמו אותו באחד המקומות הקפואים בעולם - אלסקה שבארה"ב.
דיוויד אברהם וואלק ומשפחתו גרים בעיר סיטקה על גדות האוקיינוס הפסיפי. "יש בעיר 8,000 תושבים, מתוכם כ-40 יהודים", הוא מספר בריאיון ל-ynet. "בכל מדינת אלסקה יש 600 אלף תושבים, מתוכם 3,000-5,000 יהודים. אנחנו משפחה ייחודית כאן, ואנחנו מכנים את עצמנו The chosen frozen..."
וואלק הוא היהודי היחיד שמשמש בתפקיד "שופט שבטי" עבור השבטים האינדיאניים והמקומיים האחרים. לדבריו, "המטרה שלי היא לבצע 'תיקון עולם' בקרב השבטים המקומיים שסבלו מאוד לאורך השנים, בדומה לעם היהודי, ולעזור להם לשגשג ולממש את התרבות והמורשת שלהם. כשאני מגיע לכפר מרוחק, אחרי שעברתי מאות קילומטרים של שלג ודרכים מפותלות, ומצליח לעזור להם ולעשות מצווה - זה ממש ממלא אותי".
הוא מוסיף כי הוא "נפעם מזה שיכול להיות שזאת הפעם הראשונה שיהודי בכלל דרך במקום כזה נידח. לרוב אני היהודי הראשון שהם פגשו אי-פעם. לפעמים הם חושבים שאני כומר נוצרי, וזה הוליד לא מעט מצבים משעשעים שבהם הם רצו להתוודות על החטאים שלהם בפניי".
להיות דתי בלי בית כנסת
לא קל לנסות לנהל חיים יהודיים מלאים במקום כה נידח. לדברי וואלק, "אני מנסה לגדל את הילדים שלי כיהודים מאמינים במקום שהוא ללא מסעדות או חנויות כשרות - וללא קהילה או בית כנסת, אבל אני מנסה לתת להם את הידע וללמד אותם כמה שיותר על היהדות ועל ישראל".
מה הכי חסר לך מבחינת חיים יהודיים?
"חסרה לי הקהילתיות היהודית המפורסמת, אבל אולי מה שהכי חסר לי זה השירה והתפילה ביחד בבית הכנסת. לפעמים אני יוצא למרחב ושר בעברית לציפורים ולעצים ומדמיין שאני לא לבד. חשוב לי מדי פעם לקבל 'זריקת מרץ' יהודית, ובחגים אנחנו נוהגים לנסוע לקהילה בצפון אנקורג' ולעיתים גם לסיאטל, שם יש קהילה גדולה יותר. המפגשים האלה בחגים ובאירועים מיוחדים הם נהדרים, אבל לצערי, כמו בשאר העולם, גם הם הושפעו קשה מהקורונה, ואנחנו צריכים לבצע התאמות למצב החדש".
6 צפייה בגלריה
"המטרה שלי היא לבצע 'תיקון עולם' בקרב השבטים המקומיים שסבלו מאוד לאורך השנים, בדומה לעם היהודי, ולעזור להם לשגשג ולממש את התרבות והמורשת שלהם". השופט השבטי דיוויד אברהם וואלק
היית רוצה שעוד יהודים יבואו לגור או לבקר באזור שלך?
"קשה לחשוב בימים כאלה על אנשים שיהגרו או על מבקרים. בעבר, היו לנו קרוזים כשרים שהיו עוברים דרכנו והיה כל כך כיף לראות ולפגוש מאות יהודים שהיו פתאום מגיעים לרחובות שלנו, ומברכים אותנו ב'שלום עליכם'. כמובן שעכשיו זה בעצירה מוחלטת, ואני מבין שלא נראה בקרוב יהודים רבים, שכן מלבד הקושי לנוע בתוך אלסקה, יש גם תשתית יהודית קטנה מאוד של אוכל כשר ומוסדות שיכולים לסייע ליהודים שמחליטים לבקר כאן".
כששבת יוצאת ביום ראשון
וואלק ביקר בישראל מספר פעמים. "אני מרגיש קשר עמוק לעם, להיסטוריה ולהישרדות של העם היהודי", הוא אומר. "ישראל ממחישה את התחייה מחדש של העם היהודי. המדינה הזאת מושכת אליה הרבה אנרגיה - חלקה טובה וחלקה פחות. אני מקפיד להישאר בצד הפוזיטיבי, וללמד אחרים על הטוב שבה ועל הקשר האישי שלי למדינה היהודית".
האם אתה מרגיש שהמשימה שלך היא לשמר את הנוכחות היהודית באזור?
"הדרך שלי באלסקה הייתה סלולה בשלבים מוזרים, מאתגרים ומצחיקים. למדתי המון מהשבטים המקומיים על החשיבות של תרבות, מסורת וסימביוזה עם הטבע. מנגד, לימדתי אותם על החוכמה היהודית והתורה.
"אני מרגיש לעיתים שהמחשבה וההומור היהודי מסייעים לפתור בעיות מקומיות. כאשר אני נוסע לכפר מרוחק ונותן להם ברכה או עושה מצווה, זאת לעיתים קרובות הפעם הראשונה שהם פוגשים יהודי ויש לי אחריות שהמפגש יהיה טוב ומעשיר. כמובן שאלסקה היא לא זוהרת ויוקרתית. לחיות בלי קהילה יהודית תומכת, היא לא משימה עבור כל אחד. להיות החלוץ וזה שבונה את התשתית, זה קשה, אבל הגעתי להבנה שזה האתגר שלי ואני מנסה לעמוד במשימה".
בתור יהודי אורתודוכסי, מה הכי חסר לך באלסקה?
"מלבד שירה ותפילה בציבור, חסר לי לשבת ביחד ולחלוק שיחה טובה עם הומור יהודי שגורם לך להתפקע מצחוק... חסר לי גם שהילדים שלי לא יכולים לחלוק את דרך החיים שלהם עם ילדים אחרים. אנחנו מנהלים אורח חיים יהודי והם בולטים ביחס לסביבה המקומית. כנראה שאני מאותם הורים שגורמים לכך שיום אחד הילדים יצטרכו טיפול פסיכולוגי (צוחק)".
איך נראים חיי היומיום שלך באלסקה?
"לחיות כאן פירושו להיות מחובר לטבע ולעצים. אפילו נסיעה פשוטה לסופרמרקט כוללת נופים נפלאים של הרים וטבע. לפעמים אני לא מאמין שאני רואה את כל היופי הזה ממש מחוץ לבית. כשאני לא עסוק במשימות הרגילות, אנחנו נוהגים לצאת לטיולי טבע, לעשות מדורות, לדוג ולפגוש מקומיים".
6 צפייה בגלריה
"למדתי המון מהשבטים המקומיים על החשיבות של תרבות, מסורת וסימביוזה עם הטבע. מנגד, לימדתי אותם על החוכמה היהודית והתורה". דיוויד אברהם וואלק
השבתות של יהודי דתי באלסקה מאוד שונות מאלו המוכרות לנו: "בגלל המיקום שלנו, הזמנים הם מאוד משונים. שבת יכולה להיכנס ב-23:00 בלילה בערב שישי, ולצאת ב-2 לפנות בוקר ביום ראשון. בעבר היו באים אלינו חברים ומשפחה לשבת, אבל בגלל המגפה זה הרבה יותר סביב המשפחה הגרעינית, ואנחנו עושים טיולים ארוכים ברגל ביער - ומשחקים הרבה מונופול-גרסת-אלסקה".
הצצה לחיים יהודיים במקומות מרוחקים
וואלק יחד עם עוד יהודים שגרים במקומות נידחים, הם חלק מפרויקט הכולל ספר חדש - "50 מדינות 50 קהילות" - שמוציאה לאור קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק יחסי ישראל-יהדות ארה"ב. הספר סוקר את 50 הקהילות היהודיות בארה"ב, ומציג צדדים מפתיעים ופחות מוכרים שלהן, כולל של הקהילות המבודדות ביותר בצפון אמריקה.
6 צפייה בגלריה
"לרוב אני היהודי הראשון שהם פגשו אי-פעם. לפעמים הם חושבים שאני כומר נוצרי"
(באדיבות דיוויד וואלק)
במסגרת יציאת הספר לאור, משיקה הקרן גם סדרת סרטוני דוקו ברשת, ובה מספקים יהודים מקהילות מבודדות ונידחות הצצה אישית ואינטימית לחייהם הפרטיים. דרך סיפוריהם האישיים הם מגישים טעימה לאופן שבו נראים חיי הקהילה שלהם.
ג'יי רודרמן, נשיא קרן משפחת רודרמן, מסר כי "הסיפורים מעוררי ההשראה של דיוויד ורבים אחרים מוכיחים, כי הציבור הישראלי איננו נחשף מספיק ביומיום לסיפורים האדירים של הקהילות היהודיות בתפוצות ולקולות המגוונים והאמיצים הבוקעים מהן".
לדבריו, "במהלך כתיבת הספר והכנת הסרטון נחשפנו לאינסוף דרכים יצירתיות שבהן נשים וגברים, צעירים ומבוגרים - החיים במקומות שלרוב אינם בכותרות - נאבקים ומצליחים לשמר את הזהות היהודית ואת הקשר עם ישראל".
הוא הוסיף כי "כעת, כאשר הקורונה מאלצת את כולנו להסתגר בדלת אמותינו, וכאשר כל קהילה דואגת קודם כל לעצמה - עולה כאן שיעור חשוב לגבי כוחן של הקהילות היהודיות לדבוק זו בזו גם בתנאים קשים, לא משנה עד כמה הן מבודדות או מרוחקות זו מזו. ולכן ביום שאחרי, נהיה חייבים לפתח ערוצים חדשים לדיאלוג ולשיתוף פעולה בין ישראל לבין יהדות התפוצות, כדי להפוך את המשבר להזדמנות וכדי לחזק את היחסים".
