לא ברור מאיפה שואב רס"ן (מיל') צורי לוי את האופטימיות שלו – אבל כזו יש לו בשפע, ואולי אי אפשר להמשיך בלי ראייה חיובית, כשאתה אחראי על התמודדות מול מגפת הקורונה מטעם פיקוד העורף באחת הערים האדומות בישראל, שמתעקשת לעלות לכותרות פעם אחר פעם עם אחוז תחלואה גבוה ואחוז מתחסנים נמוך. "אפשר להתמודד עם המגפה", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet. "צריך רק לדעת לנהל את זה נכון, ואני אומר למנהיגים החרדים - בואו נעשה את זה נכון".
אבל נכון להיום, המצב עגום. כמעט שנה לקורונה, ומספר המתים בבני ברק מתקרב למאתיים, כשאחוז התמותה בקרב בני ה-60 פלוס בעיר הוא כמעט פי-ארבעה בהשוואה לקבוצת גיל זו במגזר החילוני. אחוז המחוסנים בעלייה - אבל עדיין נמוך מהממוצע הארצי. ואף שכלפי חוץ כל המנהיגים קוראים לשמור על ההנחיות, מספר בתי הכנסת ומוסדות החינוך שנפתחים ללא אישור עולה בהתמדה – וזה עוד לפני שהזכרנו מרידות משמעותיות כמו טבילת חולות ומבודדות בסבב הקודם.
קראו עוד בערוץ היהדות:
+ למי קראתם זבל? המלכה שרצחה - ונאכלה על ידי כלבים/ שהרה בלאו
+ "התעללות בחסות בתי הדין": אביעד משה מסרב לתת גט לשירה איסקוב
+ האישה השנייה: משה קיבל תורה - והנשים נדחקו למדבר/ פרופ' רוחמה וייס
"הדבר הכי חשוב בהתמודדות עם הקורונה בבני ברק, היא לא להיות שיפוטיים", אומר רס"ן לוי (46). הוא נשוי ואב לארבעה (בני 21-11), בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי "עין צורים" - ומזה חמש שנים מפקד מכלול אוכלוסייה ב"נפת גנים" שבמחוז דן, האחראית על כל אזור גוש דן (למעט תל אביב ופתח תקווה) - וכמובן על בני ברק.
במסגרת תפקידו שירת תקופות ממושכות במילואים בכל המבצעים הצבאיים של השנים האחרונות, אבל גם לעומת הטילים של "צוק איתן", אין ספק שהאתגרים של התקופה הנוכחית הם שדה קרב חדש וסוער. "כתושב ניצן שבדרום, הייתי רגיל קודם לשמוע את האזעקות והטילים, ואז למהר לנסוע למילואים. בחודש מרץ זו הייתה הפעם הראשונה שבה קודם קראו לי למילואים, ורק אחר כך הבנו את היקף הבעיה".
ללמוד את השטח
במשך שנים רבות מכשיר פיקוד העורף את הרשויות המקומיות להתמודד עם תרחישי קיצון כמו מתקפת טילים או רעידות אדמה. לכל עירייה ומועצה מוצמד קצין-יקל"ר (יחידת קישור לרשות המקומית) והתפקיד הזה מאתגר במיוחד בערים חרדיות, שם מתפרסמות לא פעם הנחיות רבניות הסותרות את הוראות הרשויות. ב-2012, למשל, בעיצומו של מבצע עמוד ענן, היו בבני ברק תושבים שלא מיהרו להיכנס למרחבים מוגנים בזמן האזעקה, אחרי שהרב חיים קנייבסקי, מנהיג הזרם הליטאי, אמר כי העיר לא תיפגע מטילים.
עם השנים התהדק שיתוף הפעולה עם הרשויות החרדיות, אך הגל הראשון הציב אתגר גדול במיוחד, כאשר ב-15 במרץ הורה הרב קנייבסקי לתלמודי התורה, לישיבות ולכוללים לקיים את הלימודים כסדרם, למרות ההשבתה הכללית של מוסדות החינוך וההגבלה על התכנסויות.
"מיד אחרי פורים, גייסנו את כל נציגי הפיקוד ברשויות, כולל את אל"מ יהודה פיקסלר, מפקד יקל"ר בני ברק", נזכר לוי. "בהתחלה היה חוסר הבנה, ואז ביצענו מיפוי ולמדנו לעומק את המאפיינים של כל רשות, כשהאתגר הגדול היה בני ברק, שם היה צריך להכיר את הזרמים והקהילות. היה ברור שהסברה הכללית לא מתאימה למגזר (גילוי נאות: באותה תקופה גם כותב שורות אלו שירת במילואים בפקע"ר).
"הייתי רגיל קודם לשמוע את האזעקות והטילים, ואז למהר לנסוע למילואים. בחודש מרץ זו הייתה הפעם הראשונה שבה קודם קראו לי למילואים, ורק אחר כך הבנו את היקף הבעיה"
"לכן התחלנו לבנות תוכנית עבודה לקראת פסח - איך מקיימים שריפת חמץ והגעלת כלים, כיצד מונעים הדבקה בזמן הקניות לחג, למה חשוב לבצע בדיקות קורונה ויציאה למלוניות, ומה עושים כשיש דירת שלושה חדרים, עם יותר מעשר נפשות, וחלק מהמשפחה צריכה להיות בבידוד. אחרי ניתוח מצב הוחלט, בין היתר, לכנס את הרבנים הבכירים בעיר, כדי להבהיר לציבור שהוראות משרד הבריאות מצילות חיים, והחובה לקיים אותן היא גם הלכתית, מדין 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'".
הביא את הקורונה הביתה
אף על פי שהכנס הוכתר בהצלחה, היה לו מחיר לא קטן. "כשבועיים לאחר הכנס חש סא"ל פיקסלר ברע", מספר לוי. "פניתי לרופא היחידה וביקשתי לבצע בדיקות קורונה, מכיוון שבאותו שלב ההוראות היו לבדוק רק את מי שנחשף בוודאות לחולה מאומת. אחרי 24 שעות התברר שהוא נדבק, ואני נסעתי הביתה לבידוד. אחרי כמה שעות עלה לי החום, ולמחרת, בשעה 11 וחצי בלילה, החל מבול של טלפונים - חיל הרפואה, קופת חולים ומשרד הבריאות, שבישרו שאני חולה מספר 6253. מהר מאוד התברר שבנוסף אליי נדבקו רעייתי וגם שלושה מתוך ארבעת הילדים".
איך מסתדרים?
"מבחינה לוגיסטית הייתה התגייסות עצומה מצד המשפחה, השכנים והקהילה שדאגו לכל וזה היה מחמם לב".
ומבחינה בריאותית?
"לשמחתי כל בני המשפחה חלו בצורה קלה, אבל אצלי היו שישה ימים לא פשוטים במיטה, עם חום גבוה ולא מעט חששות".
"החוסן המשפחתי הכין אותנו"
הרב לוי (כן, הוא גם השלים סמיכה לרבנות), מתנדב כעורך חופות בארגון "צהר", ועומד בראש המכינה הקדם-צבאית-טכנולוגית "גור אריה" של רשת אמי"ת ברחובות. הוא בכלל פטור ממילואים גם בגלל גילו וגם בשל העובדה שהוא נמצא בקבוצת סיכון.
"לפני כשלוש שנים, באמצע שירות מילואים, איבדתי שיווי משקל", לוי מספר. "התברר שיש לי גידול סרטני נדיר מאוד בחוט השדרה, בהסתברות של אחד למיליון. גם המיקום של הגידול היה בעייתי, וגרר שני ניתוחים וסכנה לשיתוק. ברוך ה' יצאנו מזה, אבל זה הצריך טיסה לשווייץ למספר חודשים לצורך טיפולי הקרנה ייחודיים, ואחרי זה חצי שנה של שיקום בתל השומר".
"למחרת החל מבול של טלפונים - חיל הרפואה, קופת חולים ומשרד הבריאות, שבישרו שאני חולה מספר 6253. מהר מאוד התברר שבנוסף אליי נדבקו רעייתי וגם שלושה מתוך ארבעת הילדים"
איך המשפחה הגיבה לעובדה שמילואים בבני ברק סיכנו את חייך?
"הייתה שיחה מורכבת עם הבנות הבוגרות על חשיבות המשימה של פיקוד העורף, שנועדה להציל חיים. אבל החוסן המשפחתי שנבנה בזמן המאבק בסרטן, וכלל תקופה שבה היינו כולנו בשווייץ - הכין אותנו לחודש של הבידוד".
עייפות קיצונית אך גם מוטיבציה לחזור
בניגוד לבני משפחת לוי שהחלימו מהר ובקלות, צורי המשיך לסבול מחולשה ועייפות קיצוניות, ורק אחרי 57 ימים יצא מבידוד, כולל תקופה קצרה של שהייה במלונית החלמה של פיקוד העורף באשקלון.
לדברי לוי, "כשגדוד קרבי 'יורד מקו' ועובר לאימונים, יש גדוד חדש שמבצע חפיפה ומחליף אותו. בפיקוד העורף יש כמובן קצינים וקצינות בשירות סדיר ובקבע, אבל חלק עצום מהכוח מורכב מאנשי מילואים שמכירים את השטח של הרשויות המקומיות, על בסיס אישי, כולל מנהלי מחלקות בעירייה ומובילי דעת קהל בקהילה. אין כוחות סדירים או כוח מילואים שיכול להחליף אותנו. לכן המשכתי להשתתף בתכנון ובחשיבה בין הגל הראשון לגל השני בבני ברק.
"חשוב להדגיש שהקורונה הכתה בעוד רשויות בנפה. גם באור יהודה הייתה התפרצות, ושם ביצענו מיפוי והבנו שצריך לאתר גורמים משפיעים בקהילה הבוכרית, שבתיאום איתנו הוציאו מכתב לתושבים שקרא להקפיד על הכללים. ביהוד היו ילדים חולים שאי אפשר היה לשלוח למלונית, אז ביצענו הסברה כיצד להקפיד על בידוד בתוך הבית ועל חשיבות השמירה על מרחק, מסכה ושטיפת ידיים".
הנחיות ביידיש
גם בגל השני והשלישי בני ברק הייתה ונשארה עיר קטנה וחולים בה הרבה, עם הנחיות סותרות מצד מנהיגים רוחניים בעיר. "המציאות מורכבת ואני לא בא לייפות אותה", מודה לוי, "אבל בכל הקשור לעירייה ולעומד בראשה, הרב אברהם רובינשטיין, שיתוף הפעולה הוא מדהים. יש הערכות מצב משותפות, יש תיאום בנושאי הסברה, ויש מיפוי מדויק של האוכלוסייה וצרכיה כולל מוסדות רווחה".
ראש העיר לא נשאר חייב: "פיקוד העורף עושה עבודת קודש בעיר, ברגישות ובפעילות עומק מול הקהילות בסיוע שמוכיח את עצמו. ההידברות שמוביל ר' צורי לוי בהצלחה מיוחדת מול הקהילות השונות, היא אבן יסוד ומודל לחיקוי שייצא מכאן למיזם ארצי של הבנת העורף, ויכולת התמודדות בשעות מבחן".
"בסגר הראשון הסיוע כלל גם חלוקת מזון, אך בהמשך התמקד בהסברה", אומר לוי. "כאשר הבנו שיש בחורי ישיבה חולים שיחזרו הביתה, הסתובבנו בין הישיבות. בכל אחת מהן יצא נציג שהעברנו לו הנחיות כיצד להדריך את התלמידים להקפיד על בידוד בזמן החזרה הביתה. הכנו גם פלאיירים מיוחדים והסברים למשפחות למשל מדוע אסור לחבק את הבן, גם אחרי יותר מחודש שלא היה בבית".
"כאנשי פיקוד העורף לא באנו לפתור את המורכבות המסובכת בת 70 השנה במערכת היחסים בין מדינת ישראל לחברה החרדית. באנו לעשות ככל יכולתנו לסייע איפה שאפשר, ובעיקר להציל חיים"
בגל השני והשלישי, אנשי פיקוד העורף החלו למקד את המאמצים בחלוקה לפי החסידויות השונות, לאחר שהתברר כי בעוד בחסידות גור, למשל, הקפידו על ההנחיות - בבעלז המצב שונה לחלוטין, ובחסידות ויז'ניץ המורכבות גבוהה עוד יותר כי היא מפולגת לכמה תתי-חסידות. כחלק מקמפיין הסברה ייחודי לחברה החסידית בבני ברק, הופק עלון מידע בשיתוף העירייה וארגון "רפואה וחיים" של החסידות. בשיא הקמפיין חולקו בתלמודי התורה חוברות הסברה ביידיש, לילדים.
הדרכה בשפת סימנים
למרות כל המאמצים, חובה להדגיש כי יש פער בין ההצהרות הרשמיות למעשים בשטח. גם מי שמצהירים על הקפדה, מתקשים להכיל את ההנחיות במלואן. האדמו"ר מוויז'ניץ, למשל, נצפה באירועים של החסידות, כשהוא והחסידים שלידו ללא מסכות או שמירת מרחק.
3 צפייה בגלריה
"בלי הסברה והדרכה נכונה גם כמעט כל הדיירים בבניין עלולים לחלות". צורי לוי, פיקוד העורף
(צילום: פרטי)
"התמודדות עם הקורונה מלמדת אותנו כי הדרך לשמירה על ההנחיות עוברת באחריות שהקהילה לוקחת על עצמה", מגיב צורי בדיפלומטיות. "ככל שקהילה לקחה אחריות מקומית, ניתן היה לראות את התוצאות. אבל צריך לזכור שכאנשי פיקוד העורף לא באנו לפתור את המורכבות המסובכת בת 70 השנה במערכת היחסים בין מדינת ישראל לחברה החרדית. באנו לעשות ככל יכולתנו לסייע ולהיכנס תחת אלונקה איפה שאפשר, ובעיקר להציל חיים".
אולי הבעיה היא מחסור באכיפה?
"אנחנו עוסקים רק בהסברה, לא באכיפה".
ועדיין, מספר הנספים בבני ברק הוא עצום.
"כי יש בשוליים חצרות שבהן לא מקפידים, אבל יש גם בעיה אובייקטיבית של צפיפות עצומה. לכן כאשר אחד מאומת, מהר מאוד כל המשפחה תידבק. בלי הסברה והדרכה נכונה גם כמעט כל הדיירים בבניין עלולים לחלות. לכן אנחנו עוזרים לרשות המקומית לעזור לעצמה, וכאשר רואים ירידה במספר החולים, בזכות העבודה המשותפת, יש סיפוק.
"הנה דוגמה מהתקופה האחרונה, יש אצלנו חיילת במילואים שראתה אדם מבוגר הולך ברחוב בבני ברק ללא מסכה. היא רצתה להסביר לו אבל גילתה שהוא כבד שמיעה. מכיוון שבהכשרתה היא קלינאית תקשורת, היא הסבירה לו את הכללים בשפת הסימנים. אחת הקצינות שאיננה דתייה, גם אמרה לי בגילוי לב: 'בהתחלה הרגשתי זרה, אבל עכשיו אני מרגישה מחוברת. אני מבינה איפה אני נמצאת ואני מבינה שאנחנו עושים משהו חשוב'".
לוי מציין את צוות מכלול אוכלוסייה בנפה, "שבנוי אנשי מילואים מסורים ומקצועיים שביחד - מתחילת המגפה - גיבו אותי כאשר חליתי, ועושים עבודה נפלאה במסירות בבני ברק ובשאר הרשויות. כמובן עם גיבוי שקיבלתי ממפקד הנפה, אל"מ חזי זכריה, ומפקד מחוז דן, אל"מ אריאל בליץ".
