(צילום: אבי חי)
הבשורה על השלום המתרקם עם מרוקו שימחה מאות-אלפי ישראלים יוצאי הקהילה – אך לא פחות מכך את כ-3,000 היהודים החיים בשתי הערים המרכזיות: קזבלנקה ומרקש. "אנשים שמחים כל כך, ממש רוקדים בבתי הכנסת שלנו", מתאר בריאיון לאולפן ynet ג'קי קדוש, ראש הקהילה היהודית במרקש, ומונה שתי סיבות: "האחת, השלום עם ישראל – והשנייה, ההכרה האמריקאית בסהרה המרוקאית".
מרבית הקהילה, כך לדברי קדוש, חיה בקזבלנקה. לפני גל העזיבה חיה במרוקו הקהילה היהודית הגדולה ביותר בצפון-אפריקה, שהוערכה בין 250-300 אלף יהודים. מ-50 אלף היהודים שחיו במרקש שבהרי האטלס בשנת 1947, נותרו כיום כמאה בלבד, מבוגרים ברובם, ולא פעם הם מעידים כי אפילו מניין אין להם. הרכוש היהודי בתוך המלאח נמכר למשפחות מוסלמיות עניות והזמן שחק את הקירות.
קראו עוד בערוץ היהדות:
מחברון לעמק דותן: שחזור ההליכה הגורלית של יוסף
ילדה בת 14 כלה: ההורים נעצרו רגע לפני החתונה
המדריך השלם לחנוכה: כל הדינים והמנהגים לחג
לראשונה השנה בחגי תשרי, כמעט 530 שנים לאחר שהוקם, עמד "בית הכנסת של המגורשים" - "סלאת לעזאמה" שבמרקש, מרוקו - שומם ממתפללים. בית הכנסת נבנה במלאח (הרובע היהודי העתיק של מרקש) בשנת 1492, למגורשי ספרד (ומכאן כינויו), והוא ידע ימים מפוארים. אך בשל מגפת הקורונה, התאחדו מתפללי "סלאת לעזאמה" עם בית הכנסת השני בעיר, "בית אל".
לפני כחמש שנים הקים יהודי ישראלי-מרוקאי בשם קובי יפרח מוזיאון יהודי בבית הכנסת של המגורשים, וזה הפך למוקד תיירות פופולרי עד לקורונה. השנה נסגר המוזיאון על בריח.
כעת מקווים במרקש ובקזבלנקה לתחיית היהדות דרך עשרות-אלפי תיירים ישראלים בשנה. "אני חושב אולי לפתוח עוד בתי כנסיות, שנוכל להספיק לקבל את האנשים שיגיעו בעזרת ה' לבקר אצלנו", אומר קדוש.
נערכים לבניית מוזיאונים חדשים
לפחות מבחינת הרשויות הם ערוכים: לפני 23 שנה שונה שמו של רובע המלאח ל"סלאם", אך לפני כשלוש שנים הושב לו שמו המקורי בהוראת מוחמד השישי מלך מרוקו, "כדי לשמר את הזיכרון ההיסטורי", כפי שמעיד שלט בקיר הכניסה, וגם כדי למשוך תיירים. חזיתות הבתים שבו לשאת את שמותיהם על לוחות בעברית. כך למשל, בית הכנסת נמצא ברחוב תלמוד תורה.
בית הכנסת "סלאת לעזאמה" שבמרקש
(צילום: יוסף סאפין)
יניב חלילי, שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" למרוקו, מספר לאולפן ynet כי "אתמול נפגשתי עם ראש הקהילה היהודית של קזבלנקה, שאמר לי, 'אנחנו צריכים להיערך, אנחנו מאוד בלחץ'. שאלתי אותו למה, והוא אמר לי, 'אנחנו מערכים למבול של 100-150 אלף תיירים ישראלים בשנה. צריך להרחיב את כל נושא הכשרות שלנו, צריכים לבנות מוזיאונים חדשים".
חלילי מתאר כי "התחושה מיוחדת", כדבריו. "בכל מקום שאליו הגעתי כאן - והקפדתי לומר שאני מישראל – קיבלתי קבלת פנים חמה. כולם אמרו לי מרחבא, ברוכים הבאים. אנשים פה מאוד שמחים. יש איזושהי תחושה מאוד מיוחדת, מפני שהמרוקאים רואים ביהודים כאחיהם.
"כל הזמן אומרים לי גם שהמלך שומר על היהודים, שהוא פרש את חסותו עליהם. אז יש באמת תחושה של אחווה מאוד גדולה. מבחינתם השלום תמיד היה כאן. הם ראו ישראלים מסתובבים ולא הייתה להם בעיה עם ישראל".
חלילי מזכיר כי בשדרה הפוליטית, לעומת זאת, לא כולם מרוצים: "ראש ממשלת מרוקו וסיעתו, 'מפלגת הצדק והפיתוח', מפלגה איסלאמית, גינו את ההסכם הזה. הם כמובן חייבים להתיישר עם המלך מכיוון שזה מה שהוא מחליט - ועל פיו יישק דבר".
אבל קדוש מסרב להתרגש: "גם האסלאמיסטים מכבדים את החלטותיו של המלך", הוא אומר. "אין בנו שום פחד. אדרבא, יש לנו יחסים טובים עם המוסלמים, ואני מקבל טלפונים רבים מצד אנשים מוסלמים שמאושרים מההסכם".
"זה עדיין נראה לנו כמו חלום"
משפחת מלול מירוחם חגגה אמש (מוצ"ש) פעמיים: את הדלקת הנר השלישי של חנוכה - ואת חידוש היחסים עם מרוקו. "אנחנו אוהבי מרוקו", אמר חיים מלול. "ביום חמישי תלינו עד הלילה ברחבי העיר תמונות של המלך מוחמד השישי ואת דגל מרוקו. לא מפסיקים להגיע טלפונים משם. ההסכם יפתח לנו אפשרויות חדשות".
2 צפייה בגלריה
משפחת מלול חוגגת בירוחם: "הדלקת הנרות הייתה בסימן המלך, שיאריך ימים"
(צילום: הרצל יוסף)
לדבריו, "זה עדיין נראה לי כמו חלום. הדלקת הנרות הייתה בסימן של המלך, שיאריך ימים. והייתה גם ברכה לכל העם המרוקאי".
ירוחם חגגה את חידוש היחסים בטקס חגיגי שהתקיים ברחבת המועצה, ובתפילה שנשא רב העיר לשלום המלך. טל אוחנה, ראש המועצה המקומית, אמרה כי "שנים אנחנו חולמים על הסכם השלום. יותר ממחצית תושבי היישוב שלנו הם עולים ממרוקו. תמיד שמנו את השורשים שלנו בקדמת הבמה, והיום אנחנו גאים בהם יותר מתמיד".
