שולי רנד מחכה למשיח
(הפקה ובימוי: אסף תלמודי, צילום: ג׳ייסון גילברט, עורך: רענן פוגל)
השנה האחרונה לא הייתה קלה לאף אחד, אבל בשולי רנד היא הכתה כמה פעמים. מה שהתחיל כהבטחה לתקופה חדשה – חזרה במלוא הכוח ליצירה ולבמות עם המופע על חייו, "תשליך" – הסתיים בתוך כמה שבועות בלבד, כחודש למעשה. המופע עלה בראשית שנת 2020, ובמרץ החלה הקורונה להכות בישראל.
בתוך כל זה נאלץ רנד להתמודד עם השמועות על חייו האישיים ועל סרבנות הגט שהוא סובל ממנה; עם הקרע המשפחתי, עם המצוקה כאמן, עם המצוקה כחרדי - ואפילו עם הקורונה עצמה שהגיעה לאחרונה גם לאחד מילדיו (מצבו טוב, תודה שהתעניינתם).
עוד תרבות בערוץ היהדות:
ספר: זו הייתה השנה: מסע מרגש בעקבות הקורונה
מוזיקה: הבן דוד של פרינס הוא ראפר חרדי: "גאה להיות יהודי שחור"
ריאליטי: "הייתי בדיכאון. פתאום לא ראיתי תקווה. היה שם חושך"/ y+
היום (ה') הוא משיק בבכורה לגולשי ynet את החידוש שלו ל"מחכים למשיח", הקלאסיקה בת 36 השנים של שלום חנוך – ואת הבשורה על חזרתה של "תשליך" לבמות. את "מחכים למשיח" הוא שר במסגרת המופע שנגנז באבו, וכעת עולה מחדש.
משיח לא בא?
"הבחירה בשיר הזה היא כמו הרבה יצירות שנכתבו לפני התקופה המשוגעת הזו וקיבלו זריקת אקטואליה. מילים כמו 'הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם' הולמות את התקופה והן גם חלק מההצגה, בצורך העמוק שלנו במשיח".
דיברת עם שלום חנוך על הביצוע?
"לא. ואני סקרן וקצת מפחד. זו חתיכת קלאסיקה. גם חששתי לפני ההשקה הראשונה של המופע המחודש, כי זה לא הפורמט הרגיל, אבל השמחה עצומה. המפגשים עם הקהל היו מצוינים, אבל אז באה הקורונה וגדעה הכול, ואני מאוד שמח שזה חוזר".
"אנחנו במשבר אמון חריף"
הקורונה הכתה בשולי רנד פעמיים: כאמן שלא יכול היה להופיע ולהתפרנס בכבוד – וכמי שחזר בתשובה לפני יותר משני עשורים והצטרף לחסידות ברסלב ולעולם החרדי, זה שספג זעם עצום בשנה האחרונה. מתוך הזדהות עם העובדים בענף התרבות ששותק למשך חודשים ארוכים, כתב בחודש מאי את השיר "אחים אחים" ("אהבת פועלי הבמה").
באפריל אשתקד הוא לא היסס לתקוף את המגזר, בשל אי ההקפדה על הנחיות משרד הבריאות, שהוביל לגל עצום של חולים ונפטרים. בהמשך, זעם על היחס שלו זכו החרדים מהרשויות ומהתקשורת. לציבור החרדי יש מקדם-זעם גדול עליו, והוא ספג חזק, הרבה יותר משמגיע לו. גם במקרה זה, את הכאב הביע כשהוציא באוקטובר האחרון את השיר "משניתנה הרשות", המבטא את המורכבות של המצב.
"זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים לעבור על בן אדם. כיום אנחנו נמצאים במצב שמי שיש לו רבע דעה, יכול לומר אותה בצורה פומבית. אנחנו מוקפים בלשון הרע בכמויות מטורפות"
"אני מזדהה עם הציבור החרדי, למרות שלפעמים הוא הרגיז אותי וזה כאב לי", אומר רנד, "אבל כאבו לי גם הפעולות שעשו נגדו. ההתנהגות של החרדים, אבל גם של כולם, היא סוג של משבר אמון חריף. השאלה הגדולה היא איזה חללים ופצעים נסחב מהתקופה הזו. הקורונה היא לא רק בעיה גשמית, אלא גם עניין רוחני. אני, כמו כל העולם כולו, עובר טלטלות. וכמי שמאמין שכל דבר הוא ניסיון בחיים - כמי שמדבר על החיים ועל האמונה ושואף לאמונה - זה מבחן האמונה; להבין מה האמירה הפרטית אליי".
"יכול להיות שהקורונה תעמיק את הקרע בעם, וכמי שמשתדל לפעול להחלשת המתח, זו בהחלט לא תקופה קלה", מוסיף רנד, וממקד את הזרקור על הנזק שנגרם למעמדה של התרבות בארץ. "יש מאבק יסודי בין רוח לחומר. כביכול אומרים שאי אפשר בלי אמנות, אבל הרוח היא בעמדה בעייתית וחלשה יותר, כי האדם באמת זקוק קודם כל לקורת גג ולאוכל. האמנות מתחילה את המאבק בעמדה חלשה, ולכן היא צריכה לצעוק יותר".
"אני רואה ניסים"
בשנתיים האחרונות נאלץ רנד להתמודד עם השבר המשפחתי שספגו חייו. כלי התקשורת דיווחו בהרחבה על הפרידה של מיכל ושולי, ומקורבים לו טוענים כי הוא מסורב גט. לתוך כל אלה נדחסו השמצות שלוו במאבק משפטי ובכותרות שהיה מוותר עליהן. "עברתי מסע של ביוש ושיימינג בשנה האחרונה", הוא אומר. "זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים לעבור על בן אדם. כיום אנחנו נמצאים במצב שמי שיש לו רבע דעה, יכול לומר אותה בצורה פומבית. אנחנו מוקפים בלשון הרע בכמויות מטורפות".
אז אין ברירה חוץ מלתבוע?
"זו הדרך היחידה. זה או לצלול לתוך הדבר הזה שאין לו סוף, או לפעול בצורה נורמלית. והצורה הנורמלית היא לשים גבול לעניין של לשון הרע".
בתוך זה קרו גם דברים טובים. השמועות דיברו על הקשר הזוגי שהתהווה בינו לבין צופית גרנט, ובריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet סיפר חברו, יובל דיין, "באתי להתייעץ איתם על הרצאה שהעברתי אחרי שלא דיברתי עם שולי הרבה זמן. ישבנו אצלה לילה שלם. כבר אז ראיתי שהם מאושרים באמת-באמת-באמת. צופית היא אדם מטפל. וזה מאלוהים, האהבה הזאת שלהם. זה שיש מישהי בעולם שיכולה להכיל את הכאב ואת מה ששולי עבר. שולי הוא עצום. אישה שיכולה להכיל את הדבר הזה וגם ליהנות מהפירות זו רק צופית".
"גיליתי המון חברים שהיו שם בשבילי", אומר רנד. "גיליתי הרבה אנשים טובים שרוצים לעזור. גיליתי שיש הרבה אוהבים. הרבה אנשים שחיכו שאתחיל לפסוע לתוך החיים".
"אומרים שאי אפשר בלי אמנות, אבל הרוח היא בעמדה בעייתית וחלשה יותר, כי האדם באמת זקוק קודם כל לקורת גג ולאוכל. האמנות מתחילה את המאבק בעמדה חלשה, ולכן היא צריכה לצעוק יותר"
ואיך הילדים התמודדו השנה עם השינוי בחיים שלך?
"הצלחתי לשקם הרבה עם הילדים", הוא בורר מילים בקפידה ובזהירות, "אני ממש רואה ניסים בדבר הזה. זה לא שהדברים פתורים. חלק מהדברים הם מתחילים לקבל, חלק מהדברים לא מצליח. אני מקווה שבסופו של דבר יהיה בסדר, ואני מאוד אופטימי, אבל מעדיף לא לדבר יותר על זה".
אז בוא נדבר על אלבום חדש?
"יהיה אלבום נוסף, אני עובד על שירים. עוד מעט יוצא שיר חדש שעבדנו עליו בתקופה האחרונה".
"מחזמר לאדם אחד"
את המופע "תשליך" הוא מכנה "מחזמר לאדם אחד". הפעם לא מדובר במרתון שירים שרנד חיבר, שביניהם יש מדי פעם אתנחתא קצרצרה ומשעשעת. כמי שהחל את חייו על הבמה כשחקן תיאטרון, הוא בוחר לספר את סיפור חייו: הילדות, המעבר בין העולם הדתי לחילוני, ומשם חרדיות. דילוג בין בני ברק, תל אביב וירושלים, וגם על הקשיים.
שולי רנד על הילד המיוחד שלו
(צילום ועריכה: אלי מנדלבאום)
על הבמה יש קבוצת נגנים שמלווה אותו, ובין הסיפורים מבצע רנד רק שני שירים שלו - "דע בני אהובי" ו"תשליך". כל השאר - ביצועי שירים של יוצרים אחרים, למשל "עד העונג הבא" של "המכשפות", "כאבי גדילה" של אביב גדג' ו"ניצוצות" של פורטיסחרוף.
"אני מזדהה עם הציבור החרדי, למרות שלפעמים הוא הרגיז אותי וזה כאב לי, אבל כאבו לי גם הפעולות שעשו נגדו. ההתנהגות של החרדים, אבל גם של כולם, היא סוג של משבר אמון חריף"
בחירה בשירים כל כך אהובים ומוכרים נועדה לרצות את הקהל?
"לא, כל שיר נבחר על בסיס הסיפור שלפניו ומשהו שקשור למופע, יחד עם אסף תלמודי שהיה אחראי על ההפקה המוזיקלית ואיתן בלום היועץ האמנותי של המופע. לדוגמה, כשאני מדבר על העזיבה של העולם החילוני, אני מבצע את השיר היפהפה של עדי רן, 'אל תסתכלי אחורה'. אחרי שאני מספר על שכול, אני מבצע את 'כביש מספר 1' של עמיר לב, שיש בו אלמנטים של שכול".
