בן שוואל, נשיא הקהילה היהודית הזעירה של טאיוואן, שם לב שמסיבת החנוכה שערך משכה לא פחות מ-200 חוגגים יהודים, הרבה יותר מתפילות השבת הרגילות שמתקיימות באולם השכור, המושכות - במקרה הטוב - כ-60 איש ואישה. גם מסיבת הפורים שבאה אחריה המתה אדם, ולא פחות חשוב – זו הייתה מסיבה "נורמלית", ממש כמו לפני המגפה. היו תחפושות מפוארות, וגם מגוון מטעמים שבני הקהילה הביאו, בלי צורך במסכות או בשמירה על ריחוק חברתי.
טאיוואן היא בין המדינות שהצטיינו בהתמודדותן עם נגיף הקורונה. חיי היומיום, ובכלל זה חיי הדת, נמשכו כמעט ללא הפרעה מאז החלה המגפה העולמית. כ-23.5 מיליון בני אדם חיים במדינה, ורק כאלף מקרי הדבקה היו בה, שגבו את חייהם של עשרה מתושביה. "אמרנו לעצמנו, זו כנראה מסיבת הפורים החוקית הגדולה ביותר בעולם", סיפר שוואל.
עוד קהילות בערוץ היהדות:
שפת סתרים ופחד גדול: כך נחשפו האנוסים של בלמונטה
תוניסיה: גל אלימות נגד יהודים - "בחסות הממשלה"
אחרי אלפיים שנות יהדות: ב"עיר היהודים" קוצ'ין לא נשארו יהודים
משבר הקורונה חיזק את הקהילה היהודית הקטנה והפלורליסטית, הכוללת פחות מ-200 משפחות (במדינה ישנה גם קהילה אורתודוכסית קטנה של חב״ד), והצלחתה של המדינה בהתמודדות עם הנגיף צירף לקהילה משפחות רבות חדשות.
"דיברתי עם חברים בארצות הברית, והם אמרו לי, 'מה לעזאזל אתה עושה בטאיוואן?' אמרתי להם, יש להם כאן גישה חדשנית לחינוך, משהו שנקרא בית ספר, וכל הילדים באותו הגיל נכנסים יחד לבניין ויש אנשים מבוגרים שקוראים להם מורים", מספר בחיוך ניל פרץ, עורך דין מקליפורניה ויזם שעבר עם משפחתו לטאיוואן ב-2020.
קיבוץ גלויות קטן
לפני יותר מ-25 שנה עבד פרץ בשירות החוץ האמריקאי בסין, שם למד קנטונזית. הוא חיפש מקום לעשות אליו רילוקיישן, לאחר שראה כי שתי בנותיו מתקשות להסתגל ללימודים מרחוק, בתקווה שיוכלו לנצל את ההזדמנות ללמוד שפה נוספת.
6 צפייה בגלריה
פורים 2021 בקהילה היהודית בטאיוואן. "אמרנו לעצמנו, זו כנראה מסיבת הפורים החוקית הגדולה ביותר בעולם"
(ארצי' צאנג, JTA )
לאחר שלמד את הלוגיסטיקה של תהליך ההגירה, הגיש בקשה במסגרת תוכנית "גולד קארד" שטאיוואן השיקה בשנת 2018 כדי למשוך אליה זרים בעלי מקצוע - במבצע מפרך שארך חודשים ומספר סבבים של בקשות. מאז פרוץ המגפה היגרו לטאיוואן במסגרת התוכנית יותר מ-1,600 איש, לעומת פחות מ-400 בשנה שעברה, כך על פי דיווח של הניו-יורק טיימס.
כאשר הגיעו בני המשפחה למדינה, הם חוו הלם תרבות, שהוחמר בשל העובדה שפרץ המשיך לעבוד לפי שעון ארצות הברית, עם הפרש שעות של חצי יום. אך הצטרפותם לקהילה היהודית ריככה את תחושת הזרות של המשפחה.
כניסת זרים לטאיוואן מותרת למטרות עבודה או מסיבות משפחתיות, כל עוד הם מציגים בדיקת קורונה שלילית ונמצאים בבידוד עם הגעתם. בערב שבת אחד, לא מזמן, מצא עצמו פרץ יושב עם אורחים יהודים צרפתיים, ולפני כן הוא פגש אוסטרלים ואמריקאים.
"הפכתי להיות קצת אנתרופולוג יהודי", מוסיף פרץ, שבעבר היה חבר בבית כנסת רפורמי בעמק הסיליקון. "לחלק מהם יש גישות שונות לניגונים, תפילות מסוימות ועוד, אבל זה מספק הזדמנות נהדרת ללמידה, מפני שלדעתי אם אתה נמצא בקהילה גדולה, בארה"ב, למשל, שבה יש תשתית, אז אתה תמיד עושה דברים בצורה מסוימת. ואתה אומר לעצמך, 'ככה אנחנו עושים את זה׳, מבלי להבין את המשמעות. אז ההגירה שלנו גם אילצה אותנו לחשוב על הדברים".
רב הקהילה בן 102
השגשוג הפתאומי שהביאה הקורונה, הביא את הקהילה לחפש בניין לבית הכנסת, שפעל עד כה במבנים שכורים. לפתע היו החדרים צרים מלהכיל את כל המשתתפים. החברים בקהילה אינם משלמים דמי חבר, ולכן רכישה כזו עשויה להוות אתגר. כקהילות נוספות ברחבי תבל, הארגון ממומן כיום על ידי תורמים פרטיים בלבד.
גם התפילות קיבלו צביון אחר לאחר שלקהילה הצטרף לאון פנסטר, אדריכל שגדל בלונדון ועבר לבייג'ינג בשנת 2015 ואחר כך לטאיוואן. שוואל אומר כי פנסטר הפיח חיים בתפילות הקהילה, במיוחד בקרב משפחות וילדים, הודות לכישורי החזנות שלו - מה שהופך אותו ליורש ראוי למסורת שקבע רב הקהילה מזה שנים, אפרים פרדיננד איינהורן, בן 102 כיום.
לרב איינהורן שנולד בווינה, התחנך באירופה והוסמך בלונדון - יש קשר ישיר לעברה היהודי של טאיוואן. לאחר ברית ההגנה שנחתמה בשנות החמישים בין ארצות הברית לבין טאיוואן, הגיעו אליה אנשי צבא ועובדי ממשל אמריקאים. בעשורים שלאחר מכן, עסקים בינלאומיים הגיעו למדינה והביאו עימם מספר קטן של אנשי עסקים יהודים.
הקהילה היהודית פעלה בפרברי טאיפיי עד שנות השבעים, כאשר מדיניות הפיוס של ניקסון עם סין קיבלה עדיפות על פני יחסי ארה"ב-טאיוואן. לארצות הברית אין שגרירות רשמית בטאיוואן, כהסכמה לתביעתה של סין על האי, תחת ממשל מורכב של "מדינה אחת, שתי מערכות". ועדיין, מספר משפחות יהודיות החליטו להישאר, וארגון Taiwan Jewish Community נרשם בממשלה כקבוצה רשמית בשנת 1977.
איינהורן עבר לטאיוואן לרגל עסקיו בשנת 1975, והחל לקיים מניין של אנשי עסקים שנפגשו במלון בטאיפיי. קבוצתו התמזגה עם הקהילה היהודית בשנות התשעים. הוא ניהל את תפילות במשך עשרות שנים עד שנאלץ להפסיק בשל בעיות בריאותות, אבל הוא ממשיך להשתתף בתפילות ובאירועים.
בית למתגיירים מקומיים
חבר בולט בקהילה הוא דון שפירו, דודו של שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן שפירו, שגר בטאיוואן זה יותר מחמישים שנה. בגיל 77 שפירו הפך להיסטוריון הבלתי רשמי של הקהילה, הוא כתב על תולדותיה ועמד בראשה בשנות השמונים והתשעים.
שפירו אומר בצחוק כי נמשך לטאיוואן בגלל האוכל, שאותו ניסה לראשונה בניו-יורק, כאשר היה סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת קולומביה. "הוקסמתי מאותיות האלף-בית הסיניות, ורציתי ללמוד עליהן. כאשר הגעתי לטאיוואן גיליתי שהאוכל כאן אפילו טוב יותר ממה שדמיינתי בניו-יורק, ויש מבחר גדול. זה גרם לי לעלות במשקל במשך השנים, אבל נהניתי מארוחות מצוינות".
במשך שנים היה שפירו עיתונאי במדינה, והוא נשאר בטאיוואן לאחר שפרש מעבודתו כעיתונאי במגזין טיים והניו-יורק טיימס בגלל החוויה החיובית שהייתה לו בה, גם כיהודי. "העם הטאיוואני הוא אחד הנחמדים ביותר בעולם", הוא אומר. "הם מכבדים מאוד את האורחים הזרים שלהם".
הקהילה היא גם בית למתגיירים טאיוואניים שהמירו את דתם ליהדות. זואי צ'נג הצטרפה בשנת 2005 והתגיירה בשנת 2012. היא מציינת כי לעם הטאיוואני, כמו למזרח-אסיאתיים רבים, יש הערכה רבה לעם היהודי, והם רואים ביהודים "חכמים מאוד ועשירים מאוד", כדבריה.
צ'נג, שנולדה למשפחה נוצרית, נמשכה בעיקר לדת היהודית. "אחת הסיבות שעזבתי את הנצרות היא בגלל הגישה. אם את עושה משהו לא טוב, עלייך להתפלל על זה יותר", היא אומרת. "אבל אם יש לי שאלה לשאול את הרב, הוא יגיד לי כיצד אמצא את התשובה או יאמר לי היכן אוכל למצוא אותה. אולי בסוף לא אקבל את התשובה, אבל התהליך הזה הוא הטוב ביותר".
