קְלֵאוֹ (65) בְרַגָה-בֵזֵרַה, בן למשפחה נוצרית-אוונגליסטית, גילה בגיל 19 את היהדות. אחרי שהתחיל לקרוא תנ"ך הוא התאהב באברהם, יצחק ויעקב ובדרך שבה עם ישראל נוצר. בהמשך התחתן עם אניטה הצעירה ממנו בחמש שנים, ובשנת 2009 השניים הגשימו חלום והקימו קומונה משפחתית - מעין קיבוץ - בחווה בלב הטבע, במחוז מִינַאגֵ'רַייס שבברזיל, כ-550 ק"מ צפונית לבירה סאו פאולו.
את גן העדן הטרופי שלהם הם מכנים "וִילַה בָהוֹלוֹ" (הלחמה של המילים בוץ וגלגול), והם גידלו בה את 15 ילדיהם, כשהם שומרים על מסורת ישראל מבלי להבין אפילו איך ולמה: פשוט כי ככה הלב בחר. עם השנים השיגו סידורים, למדו ואימצו מנהגים שונים, ובהם אפיית חלה לשבת – וגם קבלת שבת בנוסח קרליבך מידי שישי בערב, בליווי גיטרה, ולאחר מכן קידוש על היין.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
סיפורת: לאורך החוף, מוקפות במבטים, בדרך לטבול
דוקו: "חסיד אומות העולם שלח את אמא שלנו לאושוויץ"
עיון: "הרבנים מתיישרים עם מה שהציבור קובע"/ y+
איש מהם לא חשב בשלב ההוא שיש להם איזשהו קשר לעם היהודי. איש לא העז לקוות. אבל אחרי ש"ביבי" (דבורה), בתו הבכורה של קלאו, בגרה - היא ביקרה בישראל, התנדבה חצי שנה בקיבוץ ברעם והחלה לחקור את ההיסטוריה המשפחתית. סיפורם הבלתי ייאמן נמצא במרכזו של הסרט התיעודי "לעזוב את גן עדן", ששודר אמש (יום ד') ב-yes דוקו.
החיפוש הוליד פצצה שעתידה הייתה לשנות את חייה וחיי כל אוהביה: ביבי גילתה כי החיבה של משפחתה ליהדות איננה מקרית כלל ועיקר, ומצאה שורשים שהגיעו עד לאנוסי פורטוגל, שבהמשך היגרו לברזיל. כששבה עם הבשורה, נולד בקרב הדור הצעיר חלום חדש: לעלות לישראל ובה להקים מחדש את החווה החקלאית, למורת רוחו של אבי הקומונה המשפחתית, קלאו.
קלאו רואה בחיים השבטיים את הדרך הנכונה, וגם הילדים שמתחתנים צריכים להמשיך ולגור במקום. בני המשפחה מתפרנסים מייצור ומכירה של כלי קרמיקה, ולכל אחד מהם יש משימות: כדי למלא מים, שלמה הולך למפל הסמוך. אסתר חולבת את העיזים. קלאו קוטף מהעצים מנגו ופאפייה ומבשל מַנְגוֹ'קָה שאותו הוא קוטף מהגינה האורגנית. בשעות הפנאי הוא מנגן בגיטרה ושר, מגלגל סיגריה מעלה מיובש של תירס, או מספר לנכדיו את סיפורי התנ"ך.
בין גן עדן לארץ המובטחת
אבל ביבי הביאה איתה מישראל לא רק בשורה מהפכנית, כי אם גם חברה טובה בשם פאני גיטלמן, שנולדה בארגנטינה ועלתה לישראל בגיל 20. עבור פאני היה הביקור בברזיל סוג של סגירת מעגל ופתיחתו של חדש. הוא אפשר לה להכיר את משפחתה (מצד אמה), המתגוררת במרחק של מספר שעות נסיעה מהחווה של קלאו ואניטה.
הייתה זו גם פתיחת מעגל, כי גיטלמן התאהבה בקומונה - ובעיקר בגלגו-יזרעאל, האח של חברתה. אחרי שני ביקורים קצרים, הם החליטו להתחתן ולעלות ארצה. קלאו לא אהב את הרעיון של נטישת גן העדן הברזילאי שלהם, והדבר יצר משבר.
במקביל הכירה הכלה הטרייה למשפחה את הרב ראובן ספרסטיין מארגנטינה. הרב הרפורמי הסביר לבני המשפחה כי הצטרפות ליהדות מצריכה יותר מאשר שירי שבת, קידוש וחלה. היא כוללת מצוות ואיסורים, ואפילו טקס דתי המחייב את הזכרים, ללא הבדל גיל, לקיים מצווה כואבת למדי הנקראת "ברית מילה". אבל עם החרפת המשבר בין הזוג הצעיר להורים שדגלו בהמשך קיומה של הקומונה – הלך והתרופף גם הרצון מצד חלקם להתגייר, בהשראתו של האב הדומיננטי, שהעדיף להמשיך את החיבור ליהדות בדרכו האישית.
הגילוי המרעיש על השורשים
גיטלמן המשיכה לחקור, וגילתה כי גם משפחתה שלה נמנית על צאצאי האנוסים. "אמא שלי תמיד התעניינה ביהודים", היא מספרת. "מגיל צעיר אהבה את התנ"ך, ובהמשך הכירה את אבא שלי שהוא יהודי, והתאהבה בכול. היא הרגישה שהיהדות היא חלק ממנה, והתגיירה עוד לפני שנולדתי".
ב-1492 נצבו יהודי ספרד בפני החלטה קשה: להתנצר או לעזוב את מולדתם. כשני-שלישים מהם בחרו לדבוק ביהדות ועברו לפורטוגל השכנה. ארבע שנים לאחר מכן, הוציא גם מלך פורטוגל הוציא צו גירוש לכל היהודים במדינה, אלא שבהמשך התחרט והורה להטביל את כל היהודים לנצרות, ללא אפשרות לעזוב. רבים ניסו להמשיך ולקיים מצוות בסתר, למרות שהאינקוויזיציה הפורטוגזית המשיכה לצוד ולהרוג אותם, כך עד שנת 1823.
עם השנים בחרו חלק מצאצאי האנוסים להגר למספר מדינות, ובהן ברזיל. בעשורים האחרונים נוצרה תופעה מרתקת - נוצרים שגרים בפורטוגל או יוצאי המדינה, מתעקשים שהם צאצאים של היהודים שאולצו להמיר את דתם. הם מנסים להכיר את היהדות, את המנהגים והמצוות וגם את ישראל.
חיים בארגנטינה, חולמים על נהריה
גיטלמן (33) היא אזרחית ישראלית מכוח חוק השבות, והנישואים ליזרעאל מעניקים גם לו זכות לחיות בארץ, "אבל אנחנו רצינו שהמדינה תכיר בו כיהודי", היא מספרת. יזרעאל המשיך בתהליך, "אלא שמשרד הפנים לא הכיר בגיור שלו, אז שוב ושוב פנינו עם הוכחות והסברים - ובסוף הם שינו את דעתם, תודה לאל".
"אני רוצה שיכירו בצאצאי האנוסים כיהודים אמיתיים לכל דבר, כמו שהכירו בעולים מאתיופיה", אומר ל-ynet יזרעאל-גַלֵגוֹ בְרַגָה-בֵזֵרַה (39). כבר חמש שנים ממתינים הוא, אשתו ושני ילדיהם הקטנים, כדי לקבל את אשרת העלייה המיוחלת.
מה התוכניות הלאה?
"אנחנו חושבים לגור במרכז הקליטה בנהריה, וזה גם יהיה מקום טוב לילדים. אחר כך, בעזרת ה', אולי נקנה בית עם גינה במושב".
על השאלה האם הוא כועס על הבירוקרטיה שמעכבת אותם חמש שנים, משיב יזרעאל: "לא. אולי קצת. אני בעיקר מאוכזב, אבל כנראה שבסוף ינואר כל המסמכים יהיו מוכנים ונוכל לעלות".
אבל למה להתעקש לעזוב את גן עדן כדי לבוא לישראל?
"כי זו הדרך השלמה להיות יהודי. אנחנו מאמינים שישראל זה הבית של העם היהודי. זה מה שכתוב בתורה ובנביאים. אנחנו מאמינים בזה אבל רוצים שזה לא רק יהיה באוויר, אלא רוצים לחיות בפועל".
הסרט שחיבר ליהדות
עופר פריימן, יוצר "לעזוב את גן עדן" - יצירה שאף זיכתה אותו בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, בפסטיבל חיפה 2020 - פגש בגיטלמן בשנת 2014, לאחר שנחתה בסלון ביתו לצפייה במשחק של נבחרת ברזיל במונדיאל.
שגית, רעייתו של פריימן, היא בעצמה בת להורים שעלו מברזיל. "אשתי הזמינה חברה שלה לצפות במשחק, והיא הגיעה עם פאני. היא סיפרה לנו על המשפחה של צאצאי האנוסים שגרים בקומונה בברזיל, ואחרי חודשיים כבר הייתי שם והתחלתי לצלם. אבל יצירת הסרט התארכה על פני כשש שנים, והצריכה חמישה ביקורים בברזיל, שכל אחד מהם ארך 3-4 שבועות וגם שלושה ביקורים בארגנטינה".
האם הכמיהה של צאצאי אנוסים ליהדות השפיעה עליך?
"למרות שבבית הוריי עשו קידוש בשבת, גדלתי בבית חילוני. אבל המפגש עם בני המשפחה, גרם לי להרגיש יותר יהודי ויותר קרוב ליהדות הזו. כיום אני מקפיד בכל שבת לעשות קידוש עם אשתי ובתי בת השנתיים וחצי, אבל באופן אישי אני עושה הפרדה בין הדת, לבין העובדה שאני יהודי, וחלק ממסורת של אלפי שנים שאליה אני מרגיש מחובר".
לעזוב את גן עדן משודר ב-yes דוקו, ב-yesVOD וב-STINGTV.
פורסם לראשונה: 17:42, 20.01.21