"מקדש מלך", הרצליה
(נצחיה יעקב)
רק מאתיים מתפללים הגיעו בראש השנה לבית הכנסת הספרדי, "מקדש מלך" שבהרצליה. בחגים שבשגרה עדים קירותיו לקולותיהם של למעלה מאלף מתפללים, אך השנה איננה רגילה. בהתאם למתווה בתי הכנסת, פוזרו גם המאתיים שהגיעו בין האולמות, במרפסת ואף גלשו לחצר.
"הצפי זהה ליום הכיפורים", אומר שמעון כדורי, האחראי על האולמות. "אנחנו נערכים בהתאם למגבלות הקשות, בכדי שנעבור את זה בשלום וגם שיהיה מכובד ויפה. תראי איך אף אחד לא מעיז להסיר את המסכה מהאף.
"ההחמצה הגדולה זה הסליחות ההמוניות בערב שלפני יום כיפור. השיא הוא בשעה 2 לפנות בוקר, אחרי 40 יום של סליחות, זה כבר נהפך לשם דבר בעיר ולכל בני העדות. ה'עונש' הזה התחיל בעולם, אבל הגיע עד אלינו. עם זאת, הקהילה שלנו אופטימית וחזקה ומתפללים שזה יעבור ובטוב".
"הכול מוזר"
הרב יהודה אפרים, גבאי בית הכנסת ומלמד קריאה בתורה, כבר בן 88 שנים – 50 מתוכן הוא חזן בית הכנסת והקורא בתורה, ו-30 שנה גבאי הקהילה. "מעולם לא האמנתי שנגיע למצב כזה", הוא אומר. "ביום חול שבשגרה מגיעים כמאה איש לכל שלוש התפילות. היום הגיעו בקושי עשרים. אנשים חוששים".
השנה, הוא אומר, לפני הוצאת ספר התורה בבוקר יום הכיפורים, תיאמר באופן חריג תפילה נגד מגפות שכתב הבן איש חי, שנפטר בשנת תרצ"ט. ביום כיפור זה הוא יתגעגע ל"ברוב עם הדרת מלך" - לשמחה הקולקטיבית המדבקת, ולכוח האנרגטי שיש בקריאה המשותפת בתורה. "אלה ימי קדושה לצד חגיגה גדולה של אהבת חינם שבו עם ישראל במיטבו, ואני עדיין לא מדבר על ההכנסות בתרומות לבית הכנסת, המשמשות אותנו במשך כל השנה.
חשבון נפש: "למרות הכול, אין בי עצבות או שאלות מיותרות, ובכל רגע נתון אני זוכר שיש שליט אחד על העולם - והוא זה שקובע מתי דברים יתחילו ומתי יסתיימו. עלינו להיזהר ולשמור על עצמנו עד שנחזור לימי ה'שבט אחים גם יחד'".
"עם הריחוק והמסכות, מבלי לראות את פני האנשים - הכול מוזר. לשמחנו, מתחילת הקורונה רק שני אנשים מהקהילה חלו, ומיד נכנסו לשבועיים בידוד. גם המתפללים שהיו איתם במניין שיתפו פעולה".
