נער אוכל כלב
דמיינו הודעה שמתקבלת במשטרה על בחור שתפס כלב, הרג אותו וכרגע הוא יושב בבית מלון ואוכל את בשרו. ניידת משטרה שנשלחת במהירות למקום, השירותים הפסיכיאטריים מתערבים, הצעיר נלקח לאבחון והתקשורת מנסה להבין את ההפרעה המשונה.
ועכשיו דמיינו הודעה שמתקבלת במשטרה על בחור שתקף מינית בחורה.
מדי יום מתבצעות בישראל 230 תקיפות מיניות ואם את מגדלת חמש בנות, את צריכה לדעת שאחת מהן לפחות תיאנס ושתיים יותקפו מינית (נתונים של איגוד מרכזי הסיוע). כמה נורא לחשוב שהיינו זקוקות למספר שלושים אנסים בשביל להזדעזע. ואנס אחד? יחס הקהילה והרשויות מעיד שזה לא נורא בעינינו, שכן אנו חיות בביצה ששמה "תרבות האונס".
הנחות היסוד של תרבות האונס
א. החלוקה החשובה ביותר בעולם היא לזכרים ולנקבות.
ב. זכר חשוב יותר מנקבה.
ג. המשימה החשובה והנחשקת של כל זכר היא לבעול כמה שיותר נקבות.
ד. המשימה החשובה והנחשקת של כל נקבה היא לשמור על צניעותה ובתוליה ולהתמסר לזכר אחד ולצאצאים המשותפים שלהם.
ה. ההשפלה הגדולה ביותר שיכול לחוות זכר היא שנקבה תדחה את חיזוריו.
ו. ההשפלה הגדולה ביותר שיכולה לחוות נקבה היא "להיות פרוצה" ולא שמור על גופה ובתוליה לזכר המיועד לה.
קל לראות שתרבות האונס מכילה ערכים סותרים. אם הזכר אמור לכבוש כמה שיותר נקבות, אבל הנקבות אמורות להיות צנועות ושמורות לזכר אחד, איך יוכיחו הזכרים את כוחם?
לשם כך קהילה של "תרבות אונס" מגדירה קבוצות נשים משולי החברה שהן נחשבות לנשים הבזויות של הקהילה; "הזונות", ה"שרמוטות", "אלה שנותנות", "הזורמות", ושלל כינויים לנשים שיאפשרו לגברים להפגין את גבריותם בלי לפגוע בצניעותן של חברות הקהילה האחרות.
המחיר נגבה מכולנו
תרבות האונס גורמת סבל רב גם לגברים שכן היא תובעת מהם לאמץ מודל גס, אלים, שטחי ונצלני, והיא מנדה ומשפילה גברים שלא נענים לדרישותיה.
האנסים מאילת צריכים לתת את מלוא הדין על מעשיהם ועם זאת חשוב שנזכור שהם גם קורבנות. הם לא המציאו את תרבות האונס הם גדלו לתוכה.
סדום הבנאלית, סדום של היומיום
איך תדעו שאתן נמצאות בקהילה של "תרבות אונס"? אם את שומעת את הקביעה "המדעית": 'אבל הוא גבר. הוא לא שולט בזה", או "לגברים יש דחפים מיניים יותר חזקים מלנשים".
אם את שומעת, כהסבר לאונס או להטרדה מינית, את הטיעונים: "היא ביקשה את זה", "אבל ראית איך היא הייתה לבושה?" "היא הזמינה כל כך הרבה גברים לחדר - אז מה הפלא שהם אנסו אותה" - ברוכה הבאה. הגעת לסדום. לא לסדום קיצונית ומפתיעה, אלא לסדום של היומיום, זו שהפסקנו להרגיש בקיומה. סדום של "תרבות האונס". העיר שתעריף הזעזוע שלה הוא שלושים אנסים על נערה אחת. לא פחות מזה.
גשר צר בין תרבויות
המאבק נגד תרבות האונס יונק מהמהפכה הפמיניסטית והוא מיטיב עם נשים וגברים כאחד. זה מאבק אמיץ, נחוש וגם צעיר. לא מפתיע שבתקופה זו הקהילה רוויה במסרים סותרים.
התרבות העתיקה ביותר בעולם
ייתכן שלתרבות הפטריארכלית קדמה תרבות אחרת שנשלטה על ידי נשים ואלות. אלא שהתרבות הכתובה, בוודאי זו שלנו, היהודית, כבר כמעט לא מביאה לידי ביטוי את הקולות המטריארכליים שקדמו לה. התרבות היהודית מהמקרא והלאה, היא תרבות פטריארכלית וככזו "תרבות האונס" במרכזה.
בפרשת השבוע, "כי תצא", נמצאות דוגמאות למכביר לתרבות זו. הנה אחת (דברים, כ"א): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה".
הנחות היסוד של תרבות האונס הן תשתית חוק זה; החלוקה היסודית בעולמו היא לזכרים ולנקבות. אישה חשובה פחות מגבר ונועדה לשרת אותו. גברים משתוקקים לבעול נשים, מותר לנצל מינית את הנשים המוחלשות ולכן שבויה היא נחלתו של השובה. המקור שלפנינו מציע "פריבילגיה" מיוחדת - תהליך שיאפשר, ברצונו של הגבר, להפוך אישה שהוזנתה לאישה "חוקית".
"אשת יפת תואר" כאן ועכשיו
תרבות האונס איננה רק היסטוריה. לפני 18 שנים התייחס הרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים, (באתר האינטרנט "כיפה") לפרשת "אשת יפת תואר" וכך כתב:
"...כשם שבמלחמה 'נפרצים' גדרי ההסתכנות למען אחרים, כך גם 'נפרצים' במלחמה גדרי הצניעות והכשרות... כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל". זו שפתו הרוחנית של מי שמכהן כרב הצבאי הראשי. תרבות האונס זה כאן.
במענה לעתירות נגד מינויו הבהיר הרב קרים כי דבריו היו להלכה ולא למעשה.
רטוריקה של תרבות אונס
מה שמדהים לא פחות מהתשובה הם הנימוקים. בדבריו לא התייחס הרב אל הנשים הנאנסות כאל ברואות בצלם אלוהים שהן שוות לגברים ולחייהן ערך סגולי. השיקולים שהוא מעלה הם איסור "גילוי עריות", "סיפוק היצר הרע" ואיסור "התחברות אל גויה", לעומת "הצלחת הכלל". שלומן, כבודן ורצונן של הנשים? לא בבית הספר של "תרבות האונס".
גם חייו של הגבר בתרבות זו קשים ומבוזים. הוא נדרש להסכים להרוג ולהרג, הוא מתואר כמי שיצריו שולטים בו ויש להציע לו סיפוק מיני מידי. תרבות האונס רומסת את צלם אלוהים שבכולנו.
"והוציאו את בתולי הנערה"
דברים, כ"ב: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ: וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ ... וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְעָנְשׁוּ אותו... וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ: וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה".
כאילו בשביל לאתגר את השיח סביב האונס המזוויע באילת, מצטופפים בפרשת השבוע שלל חוקים שמקורם ב"תרבות האונס". החוק הזה המכונה "מוציא שם רע" הוא אולי היסודי שבהם. בתרבות בה מהותה של האישה היא שמירת נאמנותה לגבר, לבתולים יש ערך כספי והם גם גוזרים את דינה לחיים או למוות. אישה "מכובדת" ש"משנמכת" את מעמדה למעמד של "פרוצה" ממיטה קלון על בעלה ועל בית אביה ואחת דינה מוות.
אז מה נעשה?
קודם כל, נעבוד יחד, נשים וגברים, על מנת להביא לעולם תפיסות מגדריות גמישות ולא מהותניות. נראה לילדות ולילדים שלנו שיש הרבה דרכים למימוש עצמי ואולי אפילו נגלה שהחלוקה הנוקשה ל"נשים" לעומת "גברים" מצמצמת לנו את טווח הראייה.
וגם נמשיך ללמוד יחד תורה, נלמד ממנה ובעזרתה על תרבות. על מנגנוני כוח ועל החובה לשמור על צלם אלוהים גם כשזה כרוך במאבקים קשים.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר חברה אנונימית כתבה לי דברים נוגעים ללב. "הבת שלי התחילה לשמור שבת לאחרונה. אני מנהלת איתה שיחות על כך שלנשים אין מקום בדת שלנו. יש את כל הסיפורים, אבל במציאות הן נחשבות לכלום ושום דבר. לא חשובות ולא נספרות. אני ממש לא רוצה שבתי תהיה דתיה. מה עושים?".
יקרה, קשה לראות את הילדות שלנו גדלות והולכות לדרכן, בעיקר כשדרכן רחוקה מדרכנו. למרות זאת אני רוצה להמליץ לך לתת לבתך למצוא את דרכה הרוחנית בעצמה. זה נהדר שאתן משוחחות אבל אל תחליטי בשבילה. יש הרבה אפשרויות להיות פמיניסטית ושומרת הלכה והיא יכולה למצוא את עולמה במקומות האלה. וגם אם לא, תתבוננו בדרך שלה, תלמדו אותה ותלמדו לחיות יחד.
ועוד בענייני אימהות, ילדים וצלם אלוהים. ביום רביעי הקרוב בשעה 18.00 ארגון "תג מאיר" מארגן הפגנת תמיכה במשפחתו של איאד אלחלק ז"ל בדרישה ממח"ש לסיים את החקירה ולהציע מעט צדק לזכרו של איאד ולמשפחתו. זהו הקישור לאירוע.
אני אהיה שם.
שבת שלום!
