9 צפייה בגלריה
השופטים מובילים והכנסת בתחתית, אבל לרוב הציבור אין אמון באף גורם
(צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן, מארק ניימן/ לע"מ )
מזמן לא היו היחסים שבין הדת למדינה, שלווים ורגועים כמו בתש"ף. אחרי קדנציה סוערת בכיכובם של חוקי המרכולים והגיור, משבר עבודות הרכבת בשבת, בג"ץ הפרטת הכשרות, מתווה הכותל וסאגת חוק הגיוס שגררו את ישראל לשלוש מערכות בחירות, התאפיינה השנה החולפת בקיפאון כמעט מוחלט בתחום - בחסות הממשלה הפריטטית. וכשאין תזוזות בסטטוס-קוו, זו הזדמנות טובה לחזור אל השחקנים הראשיים בסכסוך ולבדוק במי מהם אזרחי ישראל מאמינים יותר - מערכות השלטון והחוק ה"חילוניות", או הממסד הדתי.
"מדד הדת והמדינה" ה-12 של עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון), לסיכום שנת התש"ף, מגלה כי הציבור רוחש אמון לבית המשפט העליון יותר מאשר לרבנות הראשית, אך זו מקדימה את נבחרי הציבור, שנמצאים בתחתית הדירוג.
משתתפי המחקר, שנערך על ידי מכון סמית, התבקשו לציין מוסד אחד מתוך ארבעה שבו הם מאמינים יותר מאשר באחרים. 36% בחרו בבית המשפט, 11% ברבנות, 8% בממשלה ו-4% בלבד בכנסת. ואולם הנתון המדהים והמדאיג ביותר הוא זה שלפיו ל-41% בציבור אין כל אמון באף אחד מהמוסדות שהוזכרו.
בפילוח להגדרות דתיות נמצא כי רוב החילונים ביכרו, כצפוי, את בית המשפט העליון, ורוב החרדים את הרבנות הראשית, אך בקרב הדתיים רק 25% הביעו בה אמון.
בהקשר דומה, נשאלו המרואיינים לדעתם בנוגע לחקיקה עוקפת בג"ץ או אישור פסקת התגברות בסוגיות דת ומדינה. 52% הביעו התנגדות לכך, 28% בלבד תומכים ו-20% לא הביעו דעה.
קובי נחשוני מסכם שנה
(צילום: שחר גולדשטיין)
הציבור כבר לא מודאג מהשסע החברתי
ככלל, הציבור איננו רואה עוד את יחסי הדתיים-חילוניים כקונפליקט הקשה ביותר בחברה הישראלית, ואחרי ארבע שנים רצופות עברה ה"בכורה" לסכסוך הפוליטי בין מחנה השמאל למחנה הימין – ככל הנראה על רקע שלוש מערכות הבחירות הרצופות שנערכו בשנה וחצי האחרונות. מהנתונים עולה כי במקביל נרשמו הן עלייה בשיעור התופסים את מאבקי ימנים-שמאלנים כקשים ביותר, והן ירידה של אלה המודאגים יותר מהקונפליקט בין בעלי הגדרה דתית שונה.
האירוע המרכזי והמתמשך של השנה בנושא זה היה כאשר בציבור החרדי חשו כי הביקורת על התנהלות המגזר במשבר הקורונה לא הייתה מוצדקת, אלא נבעה מגזענות ומשנאת חרדים. משתתפי המחקר נשאלו מה דעתם על כך, ו-70% אמרו כי הם אינם מסכימים עם הטענה. לעומתם, לא פחות מ-30% דווקא הזדהו איתה – בתוכם, כמובן, רוב החרדים וגם רוב הדתיים, וכמעט מחצית מהמסורתיים הקרובים לדת.
נושא נוסף שהעסיק בשנה האחרונה את אזרחי ישראל הוא שאלת הפעלת התחבורה הציבורית בשבת, לאחר שרשויות מקומיות החלו לארגן עבור תושביהן אוטובוסים למקומות הבילוי ביום שישי בערב. 71% מהנשאלים אמרו כי הם תומכים בכך, בכפוף לשיקול דעת הרשות, ואילו 29% מתנגדים בכל מקרה.
פילוח התוצאות מלמד כי אף בקרב מי שהצהיר כי הוא שומר שבת כהלכתה, ישנם 23% התומכים בהפעלת התחבורה. בין אלה השומרים על חלק ממצוות השבת (למשל, הדלקת נרות או קידוש) המספר גבוה משמעותית - לא פחות מ-72% בעד נסיעת האוטובוסים.
כמחצית מהציבור: פטורים מגיוס לאברכים מצטיינים
סוגיית שירותם של תלמידי הישיבות בצה"ל איננה יורדת כבר שנים מסדר היום, שכן החוק הקיים שנפסל בבג"ץ טרם תוקן בשל המשבר הפוליטי המתמשך, כך ש"איום" הגיוס עדיין מרחף מעל ראשיהם.
ומה חושב הציבור? 49% סבורים כי יש לקבוע מכסה של פטורים למצטיינים, וכל היתר ישרתו בצה"ל או במסגרת השירות הלאומי-אזרחי. לעומתם, 29% תומכים בגיוס כל תלמידי הישיבות לשירות צבאי מלא ואילו 22% היו פוטרים מכך את כלל הלומדים, שכן "תורתם אומנותם".
הציבור הדתי לא מגבה בנושא זה את החרדים, כאשר רובו סבור כי יש לחייב בשירות לכל הפחות את מי שאינו מוגדר מצטיין ולא נכלל במכסת הפטורים.
כמחצית משומרי הכשרות: לא צריכים תעודה מהרבנות
בשנה החולפת הואץ מעט תהליך ההפרטה הלא רשמי של ענף הכשרות, כאשר הרבנות הראשית לישראל אישרה לראשונה נוסח הצהרה על פיקוח הלכתי מטעם גוף אלטרנטיבי על תהליך הכנת המזון במסעדה, מבלי שהדבר ייחשב להונאת כשרות, שהיא עבירה פלילית.
מהמחקר עולה כי 49% משומרי הכשרות אינם מקפידים שהאוכל שהם צורכים יהיה דווקא עם תעודת השגחה של הרבנות הממלכתית, כאשר 38% מתוכם מוכנים להסתפק בפיקוח מטעם גוף פרטי, כמו ארגון רבני צהר, ו-11% נוהגים לאכול גם ללא השגחה של צד ג' על הבישול. בין אלה השומרים על כשרות "באופן חלקי", הנתונים חדים עוד יותר: רק 5% מקפידים על השגחה של הרבנות.
ככלל, 63% מהציבור תומכים בהפרדת הדת המדינה (אם כי מדובר בירידה של 5% בתוך ארבע שנים) ו-37% מתנגדים. שיעור גבוה יותר, 83%, אמרו כי הם בעד צעד מתון יחסית להנהגת חופש דת ומצפון, אשר יתבטא במתן בחירה חופשית לאזרחים - חילונים כדתיים - לנהוג לפי השקפת עולמם, מבלי להפריד בין הדת למדינה. לעומתם, 17% אינם מסכימים אף לכך.
ניתוח התוצאות מלמד כי רק בקרב החרדים ישנו רוב המתנגד לחופש דת, ואילו הדתיים, המסורתיים והחילונים תומכים בזה באופן מובהק. כך, למשל, 65% תומכים בהכרה של המדינה בכל סוגי הנישואים (ירידה של 5% במשך שנתיים), כולל טקסים דתיים של זרמים ליברליים שאינם עומדים בדרישות ההלכתיות של הרבנות הממלכתית ואף נישואים אזרחיים חילוניים, ו-35% מתנגדים לכך.
ועם זאת, לו הייתה לישראלים בחירה חופשית בנושא זה, 49% היו בוחרים להם או לילדיהם בנישואים על פי ההלכה, 29% מעדיפים טקס אזרחי, 13% - חתונה רפורמית או קונסרבטיבית, ו-9% - חיים משותפים ללא נישואים. בפילוח להגדרות דתיות נמצא כי בארבע מחמש הקבוצות ישנו רוב המעדיף חתונה כדת משה וישראל, ורק בקרב החילונים הבוחרים כך הם מיעוט.
"יש הסכמה נרחבת באוכלוסייה"
"מדד הדת והמדינה" בוצע עבור עמותת חדו"ש בשיתוף ynet על ידי רפי סמית ואולגה פניאל ממכון סמית למחקר. הסקר נערך בקרב 800 איש ואישה כמדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. טעות הדגימה המרבית: 3.5%.
9 צפייה בגלריה
"רובו ככולו של הציבור היהודי תומך בזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הרב עו"ד אורי רגב
(צילום: לימור אדרי)
מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, הגיב על הממצאים ואמר: "המדד מציג בפני הקורא חדשות טובות ולפיהן יש הסכמה לאומית רחבה בנושאי דת ומדינה, אלא שהיא שונה בתכלית השינוי מזו המיוצגת על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן מימין, שמאל והמרכז".
רגב הוסיף כי "ההסכמה הלאומית הרחבה של כשני-שלישים מן הציבור היהודי הבוגר (ואף יותר) בחלק מהסוגיות השנויות במחלוקת מתאפיינת בשאיפה לראות את הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון ללא הבדל דת, מתקיימת במלואה".
הוא סיכם: "רובו ככולו של הציבור היהודי תומך בזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ודוחה ברוב גדול את הניסיונות לקרבה למסלול של מדינת הלכה וכפייה דתית".
