ההיסטוריה מלמדת אותנו כי להיות יהודי ולחגוג את חג הסוכות בפרט, היה תמיד אתגר לא פשוט. לא מעט תקופות עברו על עמנו - מסך הברזל, האינקוויזיציה והגטו - תקופות שבהן קשה עד מאוד היה להשיג את ארבעת המינים (לך תמצא אתרוג בערבות רוסיה הקפואות למשל), או שבניית סוכה הייתה כלולה במקביל גם בסכנת חיים מפני מי שלא אהבו את הרעיון לפיו יהודים יגורו למשך שבעה ימים במבנה הארעי הזה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות>>
נדמה כי השנה - בצילה של מגפת הקורונה שאיתנו כבר חודשים ארוכים - האתגר הגדול מכל נוגע דווקא למצווה אחרת הקשורה לחג - להיות בשמחה. כן. לא רבים יודעים, זו אולי קצת בעיה של יחסי ציבור, אבל לחג הסוכות יש מצווה מסורתית נוספת והיא דווקא מאוד פשוטה וטבעית. אפילו במקורות מכונה החג הזה, "זמן שמחנו", ומגדיר בצורה הטובה ביותר את מהותם של ימים אלו. רק שנראה כי יש קושי להיות בשמחה ולחגוג, כאשר מסביב יהום הסער.
קראו עוד בערוץ היהדות:
ברישיון של העולה צוין רק תאריך לועזי: " עברי - ליהודים בלבד"
גם בסגר: מבקרים בתמונות בסוכות היפות שלכם
משבר אמון ועלבון חריף: "הפכו את כל החרדים לעבריינים"
בשיחות שקיימתי עם כמה ידידים לאורך חגי תשרי האחרונים, רבים מהם הצהירו בייאוש כי הם לא מתכננים לחגוג את החגים כמדי שנה בבית, לערוך ארוחה משפחתית עם שירי החג, לטבול תפוח בדבש או לבנות סוכה.
הריחוק החברתי, המצב הכלכלי, הסגר, הילדים שכל כך הרבה זמן בין ארבע קירות - כל אלו ועוד לא ממש מעוררים אצלם את הרצון לחגוג, כך הסבירו. האמת שניתן להבין אותם. המציאות שאנו חיים בה כרגע, רחוקה בלשון המעטה מלהיות חגיגית.
משל על כוס מים
כשעוצרים לרגע וחושבים על זה, מבינים פתאום את העוצמה שטמונה דווקא כעת בלחגוג ולשמוח. שהרי איזו כוס מים תזכרו יותר - את זו שיש לכם כרגע במטבח - או את זו שחיכתה לכם בסיומו של מסע רגלי ארוך בשמש קופחת?
דווקא המציאות הלא פשוטה שאנחנו חיים בה, עם כל הגזרות, התקנות, האתגרים וחוסר הוודאות, היא זו שמהווה את הקרקע המשובחת ביותר להצמיח ממנה את זרעי השמחה; להביט בקרני אור שפורצות דווקא מתוך העלטה, לצקת יסודות של אמונה ותקווה במערבולת של חוסר וודאות ותהייה.
לחפש ניצוץ שמחה
הרבי מליובאוויטש חידד ואמר שהרמב"ם כתב כבר לפני מאות שנים כי אין מעלה גדולה יותר מהשמחה, דווקא כשיש קושי להגיע אליה.
זה חשוב שבעתיים כשבני ובנות המשפחה מסתכלים עלינו. הם נושאים את עיניהם אלינו ולמעשה מחפשים משענת. מישהו ומשהו שמשדר יציבות דווקא במצב הזה.
כשאנחנו ממשיכים לציין בחגיגיות מסורות של אלפי שנים - לנענע את ארבעת המינים, לשבת בסוכה, לחגוג את שמחת תורה - אנחנו למעשה ממסגרים עבורם את תקופת הקורונה בפרספקטיבה הנכונה. כאילו אומרים להם, נכון, המצב לא קל, אבל ראו איזו כברת דרך כבר עברנו. באילו מכשולים שרדו המסורות והמנהגים שלנו. עוד מעט, עוד קצת, וגם אנחנו נוכל בעזרת ה' להביט לאחור ולהגיד שעברנו את הכול - ומתוך שמחה.
חג שמח!
הכותב הוא ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל. מאות משפחות שליחי צעירי חב"ד ברחבי הארץ עסוקים בימים אלו במיזם "הסוכות הניידות" שמאפשר לאלפי משפחות של חולים ומבודדים לשבת בסוכה ולברך על ארבעת המינים. בנוסף, צעירי חב"ד מחלקים חצי מיליון ערכות לחגיגה ביתית של שמחת תורה.
פורסם לראשונה: 18:15, 07.10.20
